ריבת השסק של לורי

שנה, שנה שלמה אני ממתין להזדמנות הזו לעלות אל ההר עם עץ השסק

הענקי הממלא את החצר בתפארתו.

במחוזותינו השסק יקר, אבל זה לא המחיר, זו ההנאה שנותרה בי מהתקופה

שהיינו מפלחים שסק בחצרות זרים.

אלא מאי? אין מצב במדינה הזו שמישהו לא יהיה שותף.

האמת לא ידעתי עד כמה הצבע הזה גורם לה לעוררות, אבל כל אחת והצבע

שמדליק אותה, לך תדע, כולה שסק.

איך שהגענו היא רצה, ממש רצה אל העץ בבולמוס, תפסה את הסולם וטיפסה.

"ששת" היא קוראת לי "תביא את הדלי"

ואני כבד שמיעה בא וגוהר על הסולם בהתלהבות אלא שהיא אומרת שוב

"את הדלי ששת!!! לא את הכלי" .  

רק שאז כבר היה מאוחר מדי.

הסולם התנדנד וזאתי העיפה על ראשי את השקית שאחזה בה וצרחה

"שששששת!!!"

אז תפסתי אותה.

ולרגע שכחתי את המטרה, ריבת שסק.

מרכיבים:

5 כוסות שסק חצוי ונקי מגלעינים

10 משמשים חצויים

2.5 כוסות סוכר

מעט מים

ההכנה:

להניח את הפירות בסיר (עדיף טפלון) עם מים עד לגובה
השפיצים של הפירות,  שלא יכסו אותם.

להרתיח 3 דקות בלבד.
להוסיף את הסוכר. לערבב רק עם  כף עץ, לא ברזל.

ועל אש קטנה, לא לכסות לגמרי את הסיר, לתת לאדים לצאת.

אפשר בלי מכסה כלל.
לערבב מדי פעם. לשים לב שלא יישרף ולא יגלוש.
כשהנוזל הופך לסמיך אפשר לכבות את האש.

יש כאלה שאוהבים דליל יותר כמו קונפיטורה.

למה לא?
לורי אוהבת שהפירות חתוכים לא קטן מדי והמיץ סמיך במידה נכונה.

מאוחר יותר, כשהיה כבר חשוך, נשארנו רק עץ השסק, היא ואני,

כשירדה מהסולם אמרה לי  "ששת, תראה לי את החבילה שלך"

אז הראיתי לה.