3 במרץ 2024 11:21

דיסקו בוי בקולנוע. מלגיון הזרים לבמת הדיסקו

דיסקו בוי מלגיון הזרים לבמת הדיסקו

 

 

דיסקו בוי

DISCO BOY

סרטו של ג'אקומו אבורצזה

A Film by Giacommo Abbruzzese

דיסקו בוי זהו סרט שממתעתע בצופה לפעמים במעברים בין הסצנות, לטעמי זהו סרט שהבמאי יותר התעמק בפאן האמנותי מאשר בצופה לפעמים. זאת ועוד הסרט מציג כנושא לוואי ביקורת על ניצול משאבים של מדינות נחשלות , המרי האזרחי והמאבקים. כל זאת תוך שילוב הנושא העיקרי – אלכס: יתום בלארוסי, שמגיע לפריז ומצטרף ללגיון הזרים על מנת לקבל דרכון אירופי ולפתוח פרק חדש בחייו. נושא משני הוא ג'ומו, גבר ניגרי החי על גדות נהר הניז׳ר ונאבק בחברות נפט בינלאומיות שפוגעות בכפר מגוריו. אולם למרות שהמאבק בין לגיון הזרים למורדים יכול לעניין את הצופה, הבמאי מעדיף לצלם הכל בחשכה ולדחוק את הנושא ולעבור להשתלבות של אלכס בלגיון הזרים והקורה לו במסלול זה.

לי האפלה האופפת חלקים מהסרט הייתה קשה, הנושא המרכזי שהוא שם הסרט  – דיסקו בוי משאיר אותך וחצי תאוותך במחשבתך , זאת בקשר בין אלכס לבין הרקדנית שמזכירה את מישהי מהשבט של ג'ומו.

 

. סרטו הראשון באורך מלא של ג'אקומו אברוצזה הוא יצירה חכמה ויוצאת דופן, שבמרכזה הופעת משחק של אחד הכוכבים העולים של הקולנוע האירופי – פרנץ רוגובסקי ("חופש מוחלט").

הסרט הוקרן בבכורה בתחרות של פסטיבל ברלין, שם הוא זכה בפרס על תרומה אמנותית יוצאת דופן, וב"גרדיאן" כינו אותו "הרפתקה מסוגננת, מותחת ואמביציוזית החודרת ללב האפלה האימפריאליסטית".

 

צוות אמנותי :

תסריט ובימוי : ג'יאקומו אבורצזה

צילום: הלן לובאר, זוכת פרס דב הזהב בברלין

מוסיקה : ויטאליק

עריכה: פבריציו פדריקו, אריאן בוקרש, ג'אקומו אבורצזה

הפקה: ליונל מסול, פולין סיגלנד

 

 

משתתפים

אלכסי: פרנץ רוגובסקי

יומו: מור אנאדייה

אודוקה: לטיסיה קי

פאול : לאון לוצ'ב

]רנצ'סקו: מתיאו אוליבטי

 

צרפת, איטליה 2023

91 דקות , צרפתית , אנגלית . תרגום לעברית ואנגלית

 

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ.

 

החל מן ה 21 בדצמבר בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ.

 

במאי הסרט על סרטו

רצתי לעשות סרט מלחמה במשך זמן רב, סרט בו יראו גם את הצד השני, שהוא לא רק אויב או קורבן. זה היה פרויקט יקר ומסובך לסרט ראשון . עברו עשר שנים מאז ראשית ימי הכתיבה, התחקיר, ומציאת המימון. יחד עם זאת הסרט נשאר מאד קרוב למה שדמיינתי בראשית הדרך. בבסיסו זהו סרט על תהליך של שינוי, מטמורפוזה. על החיבור עם האחר שמוביל מן הסתם לאיזה סוג של אוטופיה. הרעיון צמח ממפגש עם רקדן במועדון שאמר לי שהוא היה קודם חייל. זה רדף אותי בגלל הניגוד הגדול בין שתי המציאויות הללו. בשתיהן עלייך לקיים דיסציפלינה קפדנית חזקה.

מצד אחד מענגת ומצד שני מצריכה כוחות חזקים מאד. אתה מגיע בסופו של יום מותש לגמרי. ומזה נולדה דמותו של אלכסיי, חייל שהפך לרקדן. מגשים חלום שהיה גם האויב הגדול שלו.

 

בחרתי למקם את דמותו של יומו, הדמות השנייה, כלוחם מתנגד משטר בניגריה, כיון שהמאבק שם עורר בי עניין כבר 15 שנה. כל סרטי הקודמים עסקו במאבק . ויומו דוחף את עצמו למעשי אלימות ולעולם אלים  למען מטרה שהוא חשוב שהיא צודקת. הסרט לא עוסק בהיסטוריה של המאבק לשחרור הדלתא של ניג'ר. בתחילה זה היה מאבק לא אלים. אחד ממנהגיו מת בכלא. לאחר מותו הקבוצה שינתה את הדרך שלה, היא התחמשה והחלה לבצע פעילות קומדו, חטיפות, דרישת כופר, בהשראת המאפיה.. נולדתי וגדלתי בטרנטו ,העיר בדרום איטליה, בירת המחוז, אני לוקח אותה איתי לכל מקום, כל הזמן, לטוב ולרע.  היא מופיעה בסרט  בצורת בתי החרושת של הדלתא של ניג'ר. בהרס של הסביבה.

 

יש בסרט משפט שאומר הגיבור למגייס של ליגיון הזרים. " מי שמפחד נשאר בבית" וזה מסכם את הדמות ואני מרגיש שזה גם מתחבר אלי. גם אני לא חי בארצי כבר שנים רבות ולא רציתי להתייחס לעובדה הזו בדרך ראליסטית. אלה להקצין את זה דרך הסיפור הזה.

המילה פספורט, היא המילה הראשונה שאתה שומע בדיאלוג בסרט . אבל "דיסקו בוי" הוא סרט ללא פספורט ,  הוא נוצר ביד אנשים שמגיעים מ 15 ארצות. אולי. שחקנים וצוות. מרבית השחקנים לא משחקים בשפת האם שלהם. זו החלטה אמנותית שנותנת סוג של מוסיקליות לסרט ומגדירה את הזרות דרך השימוש בשפה.

 

בחרתי בפרנץ רוגובסקי כיון שראיתי אותו בתפקיד משנה בסרט הגרמני  "ויקטוריה", של סבסטיאן שיפר. שם הוא הביא למסך פרץ של אלימות ואנרגיה, הוא הצליח להימנע מליפול לקלישאת. הוא שחקן שמביא את כל כולו, משחק מקצה הראש לקצות אצבעות הרגליים. הוא רקדן, הוא מגיע מקרקס והוא מביא את זה למסך.

הסיפור של מור אנדאיינה הוא מורכב הרבה יותר, הוא הגיע כנער לאירופה בסירה, הא נתפס והוחזק במחנה מעצר בלוב, שהופעל על יד ניגרים. זו הסיבה שבתחילה הוא לא רצה לגלם את התפקיד. דמות של אדם בעל אזרחות כמו אלו שעינו אותו בשבי. שוחחתי איתו ארוכות. גיליתי אותו בסרט דוקומנטרי שנתנו לי המפיקים האיטלקיים שלי, בו ניתנו לכלואים במחנה מעצר בסיציליה טלפונים שיצלמו את עצמם. מיד הבחנתי שהוא שונה. אני קורא לו "המשורר". בתחילה חשבתי לתת לו תפקיד קטן יותר, אבל כשגילתי את העוצמה שלו יחד עם הפגיעות והצלקות נתתי לו את התפקיד של יומו.

 

פרנץ רוגובסקי

אחד השחקנים הבולטים בקולנוע האירופאי והעולמי, בן 37, שיחק מספר שנים על הבמה. הופיע בסרטים רבים, מרבה לעבוד עם במאים יוצרים,

מבין סרטיו, "סוף טוב" של הנקה, "טרנזיט" של פרצולד, "חופש מוחלט" האוסטרי, "מעברים" של איירה זקס, ועוד.

זכה בפרסים רבים והיה מועמד לפרסים רבים עוד יותר

לאחרונה נבחר על ידי תא המבקרים של ניו יורק כשחקן הטוב ביותר על תפקידו ב"מעברים". ובינתיים זכה בעוד שתי מועמדויות. על תפקידו בסרט "חופש מוחלט" זכה ב7- פרסי משחק שונים.

 

שתפו את הפוסט!