התזמורת הסימפונית ראשון לציון התכבדה בניצוחו של דניאל אורן, המנהל המוסיקלי של האופרה ומי שמנצח על הגדולות באופרות במצדה, לניצוח על שתי יצירות של בטהובן, ומי שמכיר את דרך עבודתו של המאסטרו דניאל אורן, יודע שהוא הוציא את המיטב שאפשר מהתזמורת הסימפונית ראשון לציון. הייתי אומר בצנעה שבטהובן היה גאה בביצוע. זאת ועוד הוא הביא עמו כסולן את איתמר זורמן מטובי הכנרים הצעירים בארץ אם לא הטוב שבהם.
מנצח: דניאל אורן Daniel Oren
כינור: איתמר זורמן Itamar Zorman
התכנית
בטהובן
קונצ'רטו לכינור ולתזמורת ברה מז'ור אופ' 61
סימפוניה מס' 3 במי במול מז'ור אופ' 55 ("ארואיקה")
Beethoven
Violin Concerto in D Major Op. 61
Symphony No. 3 in E-flat Major Op. 55 – Eroica
הקונצ'רטו שנכתב לפי הזמנה ב-1806 לא זכה לחסד הקהל אלא רק משנת 1844 עם ביצוע של הכנר יואכים יוסף. אחת הסיבות היא אורכו של הקונצרט, היצירה ארוכה בהרבה מכל קונצ'רטו לכינור של מוצרט, למשל, כמעט ב -15 דקות. אולי אתם כמאזינים לא הרגשתם בגלל הכנר הוירטואוז אבל הפרק הראשון היה ממש ארוך ולפעמים מייגע, אלא שבאמת הביצוע של הכנר איתמר זורמן והקדנצה שלו כסולן פשוט נהדר.
הפתיחה מדגישה מיד את העוצמה של הניצוח על התזמורת, דניאל אורן ממש מרשים, התנועות שלו חזקות ומורגשים היראה והכבוד שיש לנגנים אליו. המנצח העמיד את הטימפני על במה מוגבהת במרכז וארבע הנקישות פתחו את הקונצרט. כלי הנשיפה מעץ ובמיוחד הבאסון המשיכו ופתחו את היצירה עד לכניסת הכנר איתמר זורמן שמרגע זה מהפנט את המאזינים.הפרק הראשון של הקונצ'רטו שומר על המבנה הקלאסי והכינור הסולן מוצג כאן כחלק מהתזמורת הסימפונית והוא יוצר דו-שיח עם התזמורת. התזמורת פותחת בפתיחה ארוכה שרק לאחריה נכנס הכינור בזהירות ומנגן את תפקידיו בצורה וירטואוזית והייתי מציין מולו את נגני חליל הצד והקלרנית.
הפרק השני רגוע ועדין ובו דו-שיח של הסולן עם התזמורת, שלקראת הסוף משאירה את הבמה למנגינה מקסימה שכולה כינור. למעשה זה פרק של וריאציות של הכינור והתזמורת על הנושא. חשוב מאוד להאזין לקדנצה שהסולן מגיש לקראת הסיום המרשים של הפרק.
קשה היה להבחין שהפרק השלישי התחיל, ממש לא שמתי לב שכן המנצח לא ממש עשה הפסקה אלא המשיך את הפרק השלישי. הרונדו פנטסטי, המלודיה שובת לב והכנר מנגן באופן שמימי, הפרק נפתח בצלילים נמוכים של הכינור ולאחר מכן באוקטבות גבוהות, העוצמה של התזמורת אדירה, המנצח חי וקופץ ונע כאילו המנגינה פורצת ממנו אל התזמורת, לא ראיתי הופעה כזו. זהו רונדו מלא חיים ומתוזמר היטב המסתיים בשלווה לא אופיינית לבטהובן, בטהובן נותן שני אקורדים רועמים לסיום עוצמתי מלא חן וחשוב שוב לציין את נגני הבסון והקלרנית ואולי הקרנות שמשמאל. אדיר, פשוט פרק אדיר, כמו דורש שלא נשכח את הקונצ'רטו המיוחד הזה. עוד 38 שנים נדרשו לקהל להכיר בגדולתה של היצירה שהיא בעצם אחד הקונצרט'י הטובים שנכתבו.
בסיום החלק הראשון הגיש זורמן הדרן שעובד על ידי אביו פרופ' משה זורמן לנעימות מסרטי צ'רלי צ'פלין, כפיים!!
הסימפוניה מס' 3 – ארואיקה
יש הטוענים שבטהובן כתב יצירה זו לכבוד נפוליאון ובמותו של נפוליאון שינה את כותרתה מבונפארטה לארואיקה. מכאן יש המייחסים את מרש האבל בפרק השני למותו של נפוליאון ויש המקדישים אותו למנהיגים אחרים כמו נלסון. מה זה משנה בכלל למי שמאזין ליצירה. מה שחשוב שביצירה זו יצר בטהובן חדשנות במבנה המסורתי של הסימפוניה, זאת לדעתי והבנתי בעיבוד הפרק השלישי כסקרצו ולא כמינואט המקובל עד אז, ועוד. לכן היצירה נחשבת בין היתר ל"דרכים החדשות" של בטהובן.
היצירה היא יצירת גבורה, האופן בו עמד המנצח דניאל אורן על במת המנצחים בהחלט שידר עוצמה ותקיפות האופייניות לו כל-כך בכלל ובפרט ביצירה זו.
הפרק הראשון אלגרו קון בריו – פתיחה קולנית של שני אקורדים ובולטים בה בהמשך כלי הנשיפה הקטנים ובמיוחד חלילנית הצד ועוד. יש כאן עיבודים של הנושא שמוצגים בהצלחה רבה על ידי התזמורת, בהחלט ביצוע טוב. המנצח מוציא את המיטב מהתזמורת ומפעיל את נכון כלי הנשיפה. יש ביצירה תנועות מהירות של כלי המיתר (כינורות) ראויות לציון בביצוע כולל הקודה לסיום פרק זה.
הפרק השני אדג'ו אסאי – מארש האבל, התזמורת מצליחה להעביר את תחושת האבל הכבד והשילוב של הכינורות והקונטרבסים יוצר אווירה כבדה, נוגה ומעיבה. ההתחלה הנמוכה בסי מינור עושה זאת ומעבירה את הקהל להבנת הנושא של הפרק. חייב לציין את הסולו של הקלרנית. גם ההפעלה של הצ'לנים במיוחד דורון טוויסטר שהמנצח פעל ממש מולו מביאים להרמוניה מיוחדת ומלודית את הפרק הזה. תהום של עצב – כך רשמתי לי על הפרק הזה.
הפרק השלישי, הסקרצ'ו אלגרו ויווצ'ה – פנטסטי! פתיחה שיוצרת שמחת חיים. נוצרת סצנה חגיגית של כלי המיתר בעוצמות אבל בחינניות עליזה . כאן שמתי לב במיוחד לקרנות (היו 3 קרנות) וכן אורך הסקרצו קצרצר במיוחד כ 5-6 דקות.
הסיום אלגרו מולטו, מהיר ועוצמתי כראוי, חלק נעים לשמיעה (כ -13 דקות) מעבר לעבודה הנהדרת של חטיבת הכינורות כלי הנשיפה הקטנים במיוחד הקלרנית מגישים מלודיות ליריות נעימות על הנושא.
כשנשאל בטהובן איזו מהסימפוניות שלו אהובה עליו ביותר הוא השיב ללא היסוס "ארואיקה". במשאל בין 151 מנצחים שערך מגזין המוזיקה של ה-BBC בקיץ שעבר נבחרה סיפוניה זו, ה"ארואיקה", לסימפוניה החשובה ביותר שנכתבה אי פעם, למעשה הסימפוניה החשובה בתולדות המוסיקה המערבית. "הפרשנות של אורן ליצירה היא מלאכת מחשבת מרגשת ומלהיבה", אומר אריאל כהן, מנכ"ל התזמורת.
דניאל אורן, מנצח
המנצח דניאל אורן, המנהל המוסיקלי של האופרה הישראלית נולד בישראל. הקריירה הבינלאומית שלו החלה בשנת 1975 כשזכה בפרס הראשון בתחרות הרברט פון קראיאן הראשונה לניצוח. עוד לפני כן, בהיותו בן שלוש-עשרה נבחר אורן על ידי לאונרד ברנשטיין לבצע את תפקיד הנער הסולן ביצירתו מזמורי צ’יצ’סטר. במשך השנים ניצח בקביעות בארצות הברית ובאירופה וכיהן כמנהל מוסיקלי ומנהל אמנותי במספר בתי אופרה באיטליה. כיום הוא המנהל האמנותי של בית האופרה בסלרנו, איטליה. דניאל אורן מנצח באופן קבוע בכל בתי האופרה המובילים בעולם. כמו כן הוא מנצח על קונצרטים סימפוניים עם התזמורות המובילות בעולם. הרפרטואר שלו כולל אופרות רבות מאת ורדי, פוצ'יני, בלינו, ג'ורדנו, ביזה ורבות אחרות. דניאל אורן מנצח על התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון –לציון כתזמורת האופרה מאז שנת 1994, בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') בתל אביב ובפסטיבלי האופרה במצדה. בשנת 2012 ניצח על התזמורת בסיור קונצרטים באיטליה.
איתמר זורמן , כנר
הכנר הישראלי איתמר זורמן זינק לקריירה בינלאומית מרשימה עם זכייתו בתחרות צ'ייקובסקי במוסקבה ב-2011, בפרס לינקולן סנטר בניו-יורק ב – 2013 , ובפרס בורלטי-בויטוני באנגליה ב- 014, אחרי זכייה בפרסים חשובים רבים אחרים.
איתמר זורמן שנולד ב-1985 בתל-אביב הוא בנם של המלחין משה זורמן והפסנתרנית אסתרית בלצן. הוא החל ללמוד נגינה בכינור בגיל שש אצל סאלי בוקל והמשיך אצל פרופ' דוד חן ונאוה מילוא בקונסרבטוריון הישראלי בתל-אביב. לימים למד אצל חגי שחם באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ואצל רוברט מאן וסילביה רוזנברג בג'וליארד ניו יורק. לאחרונה סיים להשתלם אצל כריסטיאן טצלף באקדמיה קרונברג בגרמניה.
איתמר הופיע כסולן עם תזמורת מרינסקי בניצוחו של ולרי גרגייב, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה, עם תזמורת תאטרו מאסימו בניצוחו של דניאל אורן ותזמורות רבות אחרות. הוא הופיע ברסיטלים באולמות היוקרתיים באולם. הוא חבר בשני הרכבים קאמריים יוקרתיים ועטורי פרסים: הפרויקט הקאמרי הישראלי ושלישיית הפסנתר ליסנדר. הוא מרבה להופיע במשדרי רדיו וטלוויזיה בישראל, באירופה ובארה"ב. איתמר מנגן בכינור גוארנרי דל ג׳זו (1734) מאוספו הפרטי של יהודה זיסאפל.
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון נוסדה בשנת 1988 על-ידי עיריית ראשון לציון. בתוך זמן קצר התמקמה בקצה העליון של הפירמידה האמנותית, כגוף מוסיקלי מוביל ומחדש בישראל. משנת 1989 משמשת התזמורת בהצלחה רבה כתזמורת הבית של האופרה הישראלית. עם חברי התזמורת נמנים מיטב הנגנים הצעירים בישראל ומיטב הנגנים מקרב העולים החדשים שהגיעו לישראל בשלהי שנות השמונים. מכלל תרבויות הנגינה שהביאו חבריה גיבשה התזמורת צליל אישי שזוכה בכל פעם מחדש להערכת מאזיניה והביקורת המקצועית.