המילה הסנסקריטי תאגני פירושה "אש" , אגני בעיקר מרמז על האש כאל, אחד המשקף את הכוחות הקדומים לצרוך, להפוך ולהעביר. האש היא סמל החורבן וההיטהרות, הסוף וההתחלה. האש מפיצה אור ויחד עם זאת משמידה את כל מה שנקרה בדרכה עד לחשכה מוחלטת. ככל שהלהט גובר, חומות פוליטיות ואישיות נהרסות ובמקומן נבנות חומות חדשות.
את האש מדמים במחול תיאטרון המחול נבדהרה בהופעה בסוזן דלל על ידי צעיפים אדומים המונפים במהירות עזה על המקל\ מוט אותו מסובב הרקדן הראשי ויש אפילו הבולעים את האש הזו. ביצירה זו, רקדני התיאטרון ההודי למחול עכשווי חוקרים את מושג ה"אגני", הגוף והמוות בביטוייהם השונים. אגני הוא מסע של אש אותו יש לחוות יותר מאשר לראות, לחוש יותר מאשר להבין.
הסגנון האוניברסלי של הלהקה משלב בתוכו טכניקת מחול מערבי, פילוסופיה ורוחניות הודית ומחול הודי מסורתי – אלמנטים המשקפים את ה"נב-דהרה" – "הזרם החדש". לא מערבית ולאו דווקא מזרחית מטבעה, הלהקה נאמנה אך ורק לאמת של הנשימה וכוח ה"פראנה", היא אנרגיית החיים.
המחול מתחיל מחשיכה מוחלטת, בעצם רוב הזמן הבמה מאוד חשוכה ואפלולית ורק מיקוד תאורה זעומה מצביע ומאיר על הרקדנים. זהו בהחלט לא ריקוד הודי מסורתי ולמרות שיש פה ושם תנועות (ידיים בעיקר) המאפיינות את הריקוד ההודי, רוב המופע אם לא כולו הוא ריקוד מודרני בו הכוריאוגרף והמנהל האמנותי עטור השבחים אשלי לובו משתמש בטכניקות מודרניות כאילו בא לומר: אנחנו כאן ולא רק בזכות הריקודים הידועים בסגנון ההודי. אשלי לובו מאמין כי האש (אגני) היא התשוקה שלו והתשוקה יכולה גם ליצור מתוך ההרס חיים חדשים.
רבים מכם לא יודעים, אבל אשלי לובו פתח את "דאנסוורקס" באולפן קטן עם נגן מוזיקה ומעט תלמידים והיום הוא לא רק רקדן בעל שם אלא גם מורה וכוריאוגרף ומקור השראה בלתי מוגבל לכל מי שמחפש לחלוק את השמחה על ידי הביטוי הנצחי של הריקוד. תיאטרון הריקודים של הודו, נוודהרה הוקם במומבאי ויוסד על ידי אשלי. לתפיסתו המחול הוא דבר מופשט, שכן לקהל ניתן חופש לתפוס את הריקוד, מה שהופך אותו לסוג של מפגש אינטראקטיבי. בפסטיבל הריקודים הבינלאומי העכשווי הראשון שהתקיים בשנחאי באוגוסט 2016, נבחר תיאטרון הריקודים של הודו נבדהרה מתוך 200 מועמדים.
המחול עצמו כפי שציינתי די חשוך (לטעמי חשוך מידי), הרקדנים מאוד מקצועיים והביצועים ממש מרשימים, העוצמה והיכולת הגופנית היא מעל הממוצע אותו רואים על במות המחול. גמישות, יכולת גופנית, תנועה ומחול ממש ראויים לציון מיוחד, הריצה אם היא במקום במהירות שיא או סביב הבמה מבוצעת ללא רבב, הכל מהרצפה המשמשת את הרקדנים לצמוח מחדש ועד מעלה הגובה בטיפוס לארגזים המשמשים את הרקדנים למושב, לעמידה, מחול, והופכים למגדל מתנוסס עליו עומדת הרקדנית ואז נופלת לזרועות הגברים הבלתי ניראים. הכל מרשים. בעיני כצופה סיבוב המוט עם הצעיפים (האש) לזמן ארוך ממש הרשים. כל אחד כאמור יכול לקחת את המחול למחוזות ההבנה שלו, אנו מאוד רחוקים מהתרבויות ההודיות, במיוחד אלו המשמשות את האש כמטאפורה לקיום מחדש.
זהו בהחלט מחול לא שגרתי שבוצע במסגרת עונת המחול הבינלאומית 2018 במרכז סוזן דלל אשר מארח בחודשים יולי-אוקטובר להקות בינלאומיות ומופעי מחול במסגרת עונת המחול הבינלאומית של המרכז שמשקפת פסטיבל רבגוני ומרתק ובו יופיעו יוצרים עכשוויים מרחבי העולם במסגרת אירועי תל אביב דאנס, יוצרים מספרד במסגרת "דאנס אספניה" ויוצרים מצרפת במסגרת עונה המצטלבת עם צרפת "דאנס פרנס".
האירוע בחסות שגרירות הודו בישראל ומועצת התרבות של הודו שלראשונה הציגו מחול מודרני מהודו.
אירועי העונה הבינלאומית נפתחים בשני מופעים משני קצוות שונים – הודו וקולומביה