קונצרט מוצרט והפסנתר – הקאמרטה
התזמורת קאמרטה ירושלים ביצעה את הקונצרט מוצארט והפסנתר ואנו האזנו לביצוע באודיטוריום סלע במכון ויצמן.
התכנית:
אבנר בירון מנצח | פול לואיס פסנתר (בריטניה)
רון וידברג (1953) – בכורה
וריאציות על נושא מאת מוצרט
וולפגנג אמדאוס מוצרט
קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 12 בלה מז'ור, ק' 414
הפסקה
וולפגנג אמדאוס מוצרט
קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 27 בסי-במול מז'ור, ק' 595
מעוף וחדשנות מאפיינים את אבנר בירון, המייסד, המנהל המוזיקלי והמנצח הקבוע של הקאמרטה הישראלית ירושלים. בעבודה שיטתית ויצירתית הקנה לתזמורת יוקרה בארץ ובעולם, והופעותיה תחת שרביטו זוכות לשבחי הביקורת, לאמון המנויים הוותיקים ולהערכתם של מצטרפים חדשים. זוהי העונה ה-38 של הקאמרטה. מלבד הופעותיה בארץ, הופיעה באולמות מרכזיים בפריס, באמסטרדם, בברלין, בלוצרן, בבאזל, בז'נבה, במדריד, בניו יורק, בוושינגטון, בלוס אנג'לס, בשיקגו, באלסקה, בבייג'ין, בשנחאי, בטביליסי, בירוואן, בסידני, במלבורן, בבנגקוק ובוורשה.
רון וידברג
וריאציות על נושא מאת מוצרט
כ-23 דקות
נושא: אנדנטה גרציוזו / וריאציה 1: פוקו מנו
מוסו / 2. אלגרו מודרטו / 3. מולטו אלגרו /
4. ויואצ'ה / 5. אנדנטה קנטבילה / 6. אלגרו
מודרטו / 7. מנואטו (אלגרטו) / פינאלה: פוגה
(מודרטו קנטבילה
היצירה של רון וידברג מלחין ישראלי (1953) שלקח ועיבד ויצר תזמור של וריאציות על נושא מוצארט. הנושא לקוח מהפרק הראשון של הסונטה בלה מז'ור ק' 331. לנושא זה כתב מוצרט עצמו שש וריאציות, הוא יצק קולות חדשים וצלילים לשבע וריאציות שונות על יצירות של מוצארט כשהוא גם יצר מעין דואט בווריאציה השניה בין כלי הנשיפה לכלי המיתר. זהו עיבוד מיוחד לתזמורת קאמרית והתוצאה מעולה, מאוד נהניתי. יש ביצירה שילוב בין מוסיקה קלאסית למודרנית, הצלילים לא צורמים כביצירות חדשות אחרות ולהפך, מצאתי בצלילים רומנטיקה ואפילו הומור. הוא נתן מקום של כבוד לצלילי הנבל, הקרנות וכלי נשיפה קטנים נוסף לכלי המיתר של התזמורת. היצירה מורכבת מאוד ויש בה כמה וכמה נושאים. המולטו אלגרו מהיר מאוד, יש הדגשה של הבסון וכלי הקשה ובכלל. יש ממש חן בביצוע פרק הויואצ'ה, היה לי מוזר, חזרה על הנושא המרכזי אבל בעוצמה גבוהה מאוד. האנדנטה קנטיבילה מהנה ויש הדגש על חליל הצד והנבל בנוסף לשאר הכלים. בסיום עוצמה שנובעת מכלי הנשיפה, חגיגה מוסיקלית מרתקת, קודה מקורית.
וולפגנג אמדאוס מוצרט
קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 12 בלה מז'ור, ק' 414
פסנתר פול לואיס פסנתר (בריטניה)
פול לואיס, שבביקורו האחרון בארץ (2017) הופיע כסולן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מופיע תדיר עם התזמורות הגדולות בעולם וזוכה לשבחים רבים. בין הפרסים הבין-לאומיים היוקרתיים על נגינתו: נגן השנה של האגודה הפילהרמונית המלכותית הבריטית, שלושה פרסי גרמופון וכן תוארי כבוד מאוניברסיטאות בריטיות.
הקונצ'רטו הזה, האמצעי בשלישיית קונצ'רטי שהלחין מוצרט בו-בזמן בחורף 1782 בווינה, היה אהוב עליו מאוד. הוא הירבה לנגנוֹ, לימדוֹ לתלמידים שהוקיר וכתב בעבורו קדנצות – שני סטים, לא אחד. הקונצ'רטו, כשני שכניו בשלישייה, מדגים יפה את האופי האופראי שהעניק מוצרט לקונצ'רטי שלו: הסולן אינו רק ראשון בין שווים, הוא קיווה שעיני הקהל ואוזניו ממוקדות בו. מוצרט כתב לאביו על שלישיית הקונצ'רטי, כך, בלי צניעות מזויפת: "שילוב מוצלח בין קל לכבד, יש בהם פשטות, אך לא פשטנות. הצפנתי בהם קטעים שרק מביני דבר יקלטו, אך הם כתובים כך שגם בורים מוזיקליים ייהנו מהם, מבלי להבין בזכות מה".
פרק א' – פתיחה נהדרת ומענגת את האוזן. הפסנתרן מנגן בחן רב וביטחון. שופע נושאים – ארבעה במיצג התזמורתי בלבד – ובהגיע תור הסולן, במקום "לפתח" את הנושאים האלה, הוא מציג נושא משלו. פרק ב’ מצטט אוברטורה של יוהאן כריסטיאן באך שמוצרט פגש בלונדון בילדותו וכיבד מאוד. נגיעות מינוריות מעידות שהפרק מהווה מחווה ל"בן הלונדוני" של באך שנפטר באותה שנה. פרק ג' – רונדו תוסס, מהיר מאוד שופע נושאים גם הוא והסולן עצמאי באמירותיו. הסיום הוא דיאלוג סולני-תזמורתי מענג.
מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 27 בסי-במול מז'ור, ק' 595
אלגרו\ לרגטו\ אלגרו
כתב היד מתוארך ל-5 בינואר 1791 ואולי קודם כיוון שיש עדויות לכך. היצירה ואחריה כמה שנים סדרת הקונצ'רטי הם המצליחים ביותר שמוצרט כתב. ייתכן שהקונצ'רטו בוצע לראשונה בקונצרט ב-4 במרץ 1791 . השנים האלו היו קשות עבור המלחין, בסימן ירידה בפופולריות שלו בציבור הווינאי, פחות יצירות וצרות כלכליות. אלה היו בעיות שהוא יכול היה להלחין רק מהן, וכאשר הופיעה הזדמנות לקונצרט, הוא הסיר אבק מהקונצ'רטו הלא גמור והשלים אותו. מוצרט ביצע את הבכורה בעצמו בקונצרט בווינה ב-4 במרץ 1791 והחל קאמבק מנצח. למרבה הצער, זו תהיה הופעתו הפומבית האחרונה כפסנתרן, שכן הוא ימות בדצמבר הבא בגיל 35 ממה שהיה ידוע אז כ"קדחת צבאית חריפה".
הקונצ'רטו אינו נותן אינדיקציה לצרותיו של מוצרט או לגורלו הממשמש ובא; האיזון הצורני והיופי המלודי שלו הופכים אותו לאחת מיצירות המופת המושלמות ביותר שלו: הקונצ'רטו מתחיל בהקדמה תזמורתית המציגה את ארבעת הנושאים המרכזיים של הפרק הראשון (באופן כללי, הנושאים מנוגנים ברכות בעוד שחומר המעבר המתערב חזק יותר). הנושא הראשון הוא שיחה אלגנטית בין כינורות וכלי נשיפה; מיד לאחר מכן, השני הוא מנגינה לירית עם הדים מהחליל; השלישי מציג טון הומוריסטי יותר עם דמויותיו המצפצפות בכינורות; האחרון הוא נושא לירי ושירה המתרחש לאחר שהצל של המפתח המינורי המקביל עובר לרגע על המוזיקה.
אם איני טועה ראיתי חליל, אבובים, קלרניט, בסונים ואולי עוד כלי נשיפה מאחור. התזמורת משתמשת במיסוך לכלי הנשיפה אולי בגלל הקורונה וחבל.
כמובן הפסנתר עם פול לואיס במרכז וכלי המיתר של התזמורת.
זוהי יצירה שהמלודיה שבה כובשת את המאזנים החל מהפתיחה הנפלאה ועד לסיום.
האיזון הצורני והיופי המלודי שלו הופכים אותה לאחת מיצירות המופת המושלמות ביותר של מוצארט.
