16 בספטמבר 2021 22:16

"כחולות" – מחול מבוגרות פרובוקטיבי בעטיפה קיבוצית

"כחולות" – מחול מבוגרות פרובוקטיבי כעטיפה קיבוצית

צילום אלי פסי

"כחולות" כמופע מחול הוצג בסטודיו זהבה 360 משוכלל בסוזן דלל.  באולם זה מצמידים כיסאות צפוף צפוף כדאי לדעת

ב"כחולות" מעמיקה הכוריאוגרפית גלית ליס את מחקרה מהעשור האחרון וממשיכה את האג'נדה האמנותית-חברתית שלה השואפת להנכיח את "האסתטיקה הפיזיולוגית" של הגוף המבוגר בזירת המחול העכשווי ביחד עם אנסמבל שמורכב מ-12 נשים בגילאי 80-65.

לפנינו סוג של "מחול" או מחאה חברתית קיבוצית של נשים מבוגרות השואפות לחזור לעבר ולהוכיח כי לנעורים אין נקודת סיום. יש פה בחינה דרך הנשים של האתוס הציוני הקיבוצי של פעם המתבטא ברוב פס-קול, התלבושות, הנושאים והביצוע תוך כדי הדגשה על חשיפת הגוף. הן אינן מתביישות בגופן, להפך, הן מתגאות בו ומשתמשות בו בצורה פרובוקטיבית לפעמים עד לניסיונות פיתוי שמעוררות בהן זיכרונות מהגורן של פעם. מצד אחד הן כבולות במסגרת הנוקשה של עבודה, של הקבוצה ואחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת, אבל תמיד יש חריגים.

צילום אלי פסי

הכוריאוגרפית ליס בוחנת את הוויית ההתבגרות והזִקנה דרך גוף ותנועה. היא מציעה תנועה אפשרית במרחב הפרפורמטיבי והציבורי – כזו שמאתגרת את הגוף המחולי השגור ובוחנת את התפיסות החברתיות והפוליטיות הרווחות.

המחול מבוסס על 12 רקדניות מבוגרות כאמור, כולן בבגד כחול (בגדי עבודה) וכדורים וניתן לאבחן מיד מי "המנהלת" ומי "הסדרנית" ומהו התפקיד של כל אחת ואחת וכיצד היא ממלאת אותו. זו לא הצגה, זהו מחול המותאם לגיל ולנושא ועם מסר שאמור לעבור לצופים. האם הכדורים מסמלים את גלגול הנעורים? זאת ועוד, בעזרת הכדורים ניתן ליצור רעיונות מופשטים שמיד עוברים לקהל בצורה מומחשת מאוד כמו הסצנה של הגורן כמובן.

 

המופע מדגיש שאין הגבלת תנועה ויכולת וצורך להיות נוכחת ולהביע בכל גיל, אמנם רוב הקהל בוגר  (ונשי ברובו) והיה מעודד לראות גם צעירות כי הנעורים אינם לנצח.

גם לנשים בוגרות יש תשוקה לרקוד, להביע, להיות נוכחות, אף להפתיע והן עושות את זה במלוא מובן המלה עד קנאה ביכולת שלהן. הן מתגלגלות, הן נעות, עוברות מצורה ומבנה אחד למשנהו.    הן רוקעות בפטישים בקצב מדהים ואפילו צורחות וגונחות. הן אפילו נסחפות למה שמרגיש כאקסטזה מינית. התנועה כמחול והמחול כתנועה מהפנטת המשאירה משקעים ושולחת את הצופה הביתה עם משהו לחשוב עליו.

 

צילום אלי פסי

כוריאוגרפיה: גלית ליס | שותפה ליצירה: אורית גרוס

בהשתתפות: אורית גרוס, אורנה שור, הלינה שמשינס, ורד יציב, טרי קישינובסקי, נורית לימור, נעמי יהל, סמדר אלעד, סמדר כרמון, עדה נגר, צפורה רם פינק, שרה דגן.

דרמטורגיה: נטלי צוקרמן | מוזיקה: אבי בללי | תפאורה: איריס מועלם | תלבושות: מאיה בש | תאורה: רותם אלרואי | הנחיה קולית: מיכל אופנהיים | סאונד: מרקו מילבסקי | ניהול הצגה: נעה דר | צילום סטילס: אלי פסי | קשרי חוץ והפקה: אלינה פלדמן | גרפיקה: נורית ברנדה | טריילר: אורן מנצורה

 

המופע נתמך ע"י: מפעל הפיס -המועצה לתרבות, משרד התרבות והספורט, עמותת הכוריאוגרפים, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, קאנטרי כפר סבא ותורמים נוספים שביקשו להישאר בעילום שם.  תודות ל: מרכז קהילתי צהלה, תל אביב. משפחת שמשינס

 

גלית ליס: יוצרת עצמאית, מורה וחברה בעמותת הכוראוגרפים. כחלק מהאג'נדה האמנותית והחברתית שלה, היא יוצרת עם נשים מבוגרות שאינן רקדניות. יצירותיה מופיעות על במות מקצועיות בפסטיבלי מחול בינלאומיים בארץ ובעולם. גלית היא היוזמת ומנהלת של ביה"ס של סדנאות ״גילה״ בתנועה ואמנות הבמה לנשים בגיל הבוגר, במסגרתן היא חוקרת את הווית ההתבגרות והזיקנה דרך הגוף והתנועה. ליס מפתחת מתודולוגיה ייחודית לעבודה עם הגוף הבוגר ומוזמנת להעביר מפגשי אמן וסדנאות בארץ ובעולם. בעלת תואר M.Mus מטעם האקדמיה למוסיקה ומחול, ירושלים. בוגרת התכנית "אמנים לשינוי חברתי" של בית הספר מוסררה לצילום מדיה ומוסיקה חדשה, ירושלים. גלית פועלת ליצירת מרחב אמנותי לנשים בגיל הזה, ולקידום הרעיון של חיים בחברה המאפשרת התפתחות ומימוש עצמי גם בגוף בוגר. "כחולות", היא יצירתה הרביעית עם נשים בגיל הבוגר.   www.galitliss.com

 

כחולות- מרכז סוזן דלל:

 

 

 

 

שתפו את הפוסט!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email