"פרה אדומה" הוא סרט בבימוי צביה ברקאי, מתנחלת ילידת 1979 שגדלה בבית אל ולמדה באולפנה בעופרה, שיש בה אלמנטים מסיתים עד גבול הלא חוקי.
אילו הייתי צריך לקרוא לו בשם אחר בנושא המשני לכותרת "פרה אדומה" הייתי קורא לו "אביונה".
שני הנושאים האלו שלכאורה אין ביניהם קשר משולבים זה בזה עד לרגעים הקריטיים.
מחד, גילויה של פרה אדומה ליהודי מתנחל משיחיסט ימיני קיצוני מסוכן לדמוקרטיה ולחברה בישראל ומקבל בסרט במה ציבורית לדברי ההסתה האופייניים לתנועה זו. ומאידך אהבת נשים וגילוי העונג המיני שחווה בתו בהתבגרותה עם התפוצצות ההורמונים.
החיים בבית הופכים לשבר משפחתי שבו הבת היא הקורבן לפרה האדומה. "אם צריך לשבת עלייך שבעה נשב" אומר לה האב באומרו שאין בעיה לומר עליה קדיש. הסטייה מהנורמות שלו בדיוק בזמן הזה שהגאולה לעם ישראל עשויה להגיע היא כמו דין רודף.
ההסתה בסרט המצדיק "לכאורה" את רצח רבין כדין רודף כדוגמא לצורך לפוצץ את כיפת הסלע המפריעה להקמת בית המקדש עם מציאת הפרה האדומה היא מסוכנת לחברה בישראל. אילו זה היה בא להבליט את הקיצוניות המשיחיסטית, ניחא, למרות שזה קיצוני על המסך. אולם כאשר המסר הזה עובר ממתנחלת, הבמאית, זה צורם לי וצורם לי עוד יותר כיוון שהסרט קיבל מימון של משרד התרבות (איך לא?) ובנוסף הוא עטור פרסים.
פרה אדומה הינו סרט התבגרות המתרחש בהתנחלות סילוואן שבמזרח ירושלים ומלווה את מסעה של בני (בנימינה), 17, יתומה מאם מינקות ובת יחידה ליהושע – משיחיסט ימיני קיצוני, ברגעים הקריטיים בהם היא עתידה לעצב את תודעתה – הדתית, המינית והפוליטית.
בפתיחת הסרט, סמוך לפטירת סבתהּ האהובה של בני, נולדת עגלה אדומה כשרה. מציאת העגלה מהווה עבור יהושע אות וסימן לתחילת בניין בית המקדש השלישי, שכן רק לאחר מציאתה של פרה אדומה אפשר להגיע לטהרה המתירה את עבודת הכהנים והקרבת הקורבנות בבית המקדש. הפרה היא סמל דתי בעל משמעות פוליטית עצומה. בני עדה להתרגשותו של אביה בעקבות מציאת הפרה, היא נדרשת לטפל בעגלה ומוצאת עצמה בתפקיד המשונה של דאגה ליצור מתוק וגשמי, עליו מושלכת משמעות הרת גורל. עבור יהושוע הטיפול בעגלה הוא תפקיד המכיל בחובו אחריות רבה והוא סומך רק על בתו לביצוע המשימה. האנלוגיה בין יעודה של הפרה האדומה בטהרה לבין ההבנה של בני ביחס לתפקידה, וגם התפכחותה של בני ממנו, נמצאת בלב הסרט. הקשר בין בני ויהושע קרוב במיוחד ועומד במבחנים רבים לאורך הסרט אך כשבני מתאהבת ביעל, 19, בת שירות לאומי שהגיעה לאחרונה למלא תפקיד תחת אחריותו של יהושוע, היא מגיעה לנקודת אל-חזור. כשברקע האירועים הולכים ומתלהטים, בני מנסה ברצון נואש ליצור לה וליעל בועה בטוחה משלהן.
זה סרט שחלקו משעמם וחלקו מעצבן זאת למרות שהוא זוכה הפרסים בתחרות הקולנוע הישראלי העלילתי פסטיבל הקולנוע ירושלים 2018, פרס חג'ג' לסרט העלילתי הטוב ביותר, פרס ע"ש ענת פרחי לסרט הביכורים.
מי שמאמין לא מפחד, מי שלא מאמין לא יכול להבין, אבל הסרט מוציא את הצופה עם מחשבות לטווח ארוך לאחר גילוי הצד השני מהקיצוניים שיש. סרט מעורר תרעומת ועוכר שלווה.
ליהוק ומשחק מעולים!
פרס חג'ג' לשחקנית הטובה ביותר – אביגיל קובארי
4 מועמדויות לפרסי אופיר: השחקן הראשי הטוב ביותר גל תורן, שחקנית המשנה הטובה ביותר מורן רוזנבלט, מוזיקה מקורית קרני פוסטל, צילום בועז יהונתן יעקב
יוצרים
בימוי ותסריט: ציביה ברקאי יעקב
צילום: בועז יהונתן יעקב
עריכה: חיים טבקמן
ליהוק: הדס סדן
עיצוב אמנותי: אהוד גוטרמן, עיצוב תלבושות: ליטל לילו גולדפיין
מוזיקה מקורית: קרני פוסטל, עיצוב פסקול: מיכאל גורביץ'
מפיק ראשי: איתי תמיר מפיקים שותפים: רונן בן טל, עמי ליבנה
שחקנים:
בני (בנימינה): אביגיל קובארי
יהושוע (האבא): גל תורן
יעל: מורן רוזנבלט
תמר: דנה סורין
רעיה: מעין רחימה
אביתר: אבי מצליח
מחנכת: מאיה גסנר
לצפייה בטריילר הרשמי
https://youtu.be/iTW2erF7k5A
91 דקות, הסרט דובר עברית, כתוביות לעברית ולאנגלית
בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ החל מתאריך 10 בינואר 2018
הפצה בישראל על ידי סרטי נחשון
אודות הבמאית
ילידת 1979, גדלה בבית אל ולמדה באולפנה בעופרה. סיימה ב- 2005 בהצטיינות את הלימודים במסלול המלא של ביה"ס לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל בירושלים. במסגרת לימודיה זכתה בפרס על שם גלית רוזן 2003 עבור בימוי הסרט "בתו"(7 דק'). סרט הגמר שלה, "ויקה"- (עלילתי; 17 דק', פילם: 35 מ"מ; תסריט ובימוי)-השתתף בפסטיבל ירושלים ובפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכה בפרסים, ביניהם צל"ש בפסטיבל ברלין, בפרס הקהל בפסטיבל FIDEC- בלגיה, פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל זינבי, בילבאו, ספרד ועוד.
השתתפה Berlinale Talent Campus 2006, ובוגרת המחזור הראשון של החממה הבינלאומית לקולנוע בירושלים, שם פיתחה גרסה מוקדמת לתסריט "פרה אדומה" שמאז הבשיל לאחר גלגולים רבים.