Two Lives

סרטו של גיאורג מאס

A FILM By Georg Maas

אירופה 1990, חומת ברלין רק נפלה. קת'רינה גדלה במזרח גרמניה וגרה בנורבגיה מזה 20 שנה. היא "ילדת מלחמה", פרי האהבה של מערכת יחסים בין נערה נורבגית לחייל מצבא הכיבוש הגרמני בימי מלחמת העולם השנייה. לקת'רינה חיים טובים בחיק אמה, בעלה, בתה ונכדתה. יום אחד מבקש עורך דין נמרץ מן האם להעיד בתביעה נגד המדינה הקשורה לילדי המלחמה, אך קת'רינה מתנגדת בתוקף. לאט לאט נפרמת רשת של שקרים וסודות עד שלבסוף קת'רינה נחשפת לגמרי והאהובים עליה נאלצים להתמודד עם השאלה הקשה – האם להמשיך כרגיל בחייהם או להתעמת עם השקר הנורא?

 טרילר

https://www.youtube.com/watch?v=vkldq973aFo

צוות
בימוי: גיאורג מאס
תסריט: כריסטוף טולה, סטלה שטיין-ברג וג'ודית קאופמן
צילום: ג'ודית קאופמן

עיצוב אומנותי: באדר אל הינדי

שחקנים:
קת'רינה אוונסן מירדאל – יוליאנה קוהלר
אסה אוונסן – ליב אולמן
עו"ד סוון סולבאך – קן דוקן
אן מירדאל – יוליה באך-וויג
הוגו – ריינר בוק

גרמניה/נורבגיה 2013 , גרמנית ונורבגית, תרגום לעברית ואנגלית. 100 דק'.
הפצה בישראל : סרטי נחשון

החל מ 25 בדצמבר בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ

הבמאי גיאורג מאס על סרטו

מה שכל כך משך אותי לנושא בתחילה היה הסיפור עצמו, שהוא מאד מותח ומתפתח לכיוונים מפתיעים כל הזמן. כבר בהתחלה היה ברור לי שיש בסיפור הזה סוד מסקרן מאד. רק בסוף נפתר הפאזל וכל החלקים מוצאים את מקומם ומרכיבים את התמונה המלאה.

ריבוי הרבדים של הדמויות והסיפור המורכב הקסימו אותי במשך שנים רבות. הדמויות הראשיות בסיפור הזה נושאות אשמה ומנגד, זכאיות לחלוטין. הן לא מעורבות בדילמות הללו מתוך בחירה חופשית ואינן יכולות לברוח מצלו של העבר. זו הדרמה של הקיום שלהן.

בזמן כתיבת התסריט הייתי מאד מוטרד בשאלות של זהות: מה היא האמת? מהו שקר? ומה בעצם אני יודע על הסובבים אותי?

הספר שימש כבסיס, אבל יחד עם הסופרת והתסריטאים השותפים, כתבנו את הסיפור כמעט מחדש, מזווית שונה לגמרי. יתכן וזה משהו שלא עשו מעולם, שספר וסרט מתייחסים לאותו הסיפור אבל עם דמויות וסצינות שונות לגמרי.

עבודת התחקיר נעשתה ברובה על ידי הסופרת. במיוחד הפרטים הקשורים לגופה שנמצאה ליד העיר ברגן, שנסיבות מותה לא היו ברורות, וכן מחקר אודות גורלם של ילדי לבנסבורן בנורבגיה והתביעות שהוגשו שם נגד המדינה. בנוסף לכך צפיתי בסרטים, קראתי ספרים, שוחחתי עם מומחים וניהלתי תחקירים על ילדי לבנסבורן. ביקרנו עם ילדים אלה קרוב לבית סוננוויס בסקסוניה ושמענו סיפורים מסמרי שיער על מה שעלה בגורלם ועל הניסיונות שלהם להתאחד עם אימם. הרבה מזה שולב גם בסרט, גם אם לא נאמר במפורש. ניתן להבחין בזה למשל בדרך שבה איב אולמן נראית, אפשר לראות זאת בעיניה.

בנוסף, נפגשתי עם סוכנים של השטאזי, ביניהם עם הסוכן הכפול המפורסם וורנר סטילר. עברתי איתו על כל הסיפור ועל כל הפרטים. הפגישות עם הסוכנים היו מלהיבות, ומצאתי את עצמי תקוע עם אחד מהם במכוניתו מבלי לדעת מה הוא מתכנן לעשות איתי.

השטאזי, הנאצים ולבנסבורן נוכחים בסרט ונארגים האחד בשני. הנאצים עשו אבחנה בין יהודים לאריים, ועוררו את הטרגדיה הקשורה לסיפור הסרט. הנורבגים הבדילו בין נשים שקיימו יחסים עם גרמנים ובין נשים שלא. בדרך שיפוטית לגמרי, לילדי "הזונות של הגרמנים" התייחסו כאל יצורים ללא זכות קיום, ילדים שמעוררים בושה. ילדים אלה, הופלו ונוצלו כל חייהם, והשטאזי עשה בהם שימוש לצרכיו. הסרט בהחלט מעלה את השאלה – מה אני הייתי עושה בסיטואציה הזו? ואין לכך תשובה אחת ברורה. לדעתי הסרט, במיוחד במבנה שלו, הוא סרט פוליטי, חדשני וגם אנטי מלחמתי.

המוטיבציה שלי להמשיך לעשות סרטים היא לשלב את הצופה בסיפור, להעשיר אותו ולגרום לו לראות דבר מה בדרך שונה, ובכך ליצור חוויה מהנה, להיסחף לתוך הרפתקה. זה מה שאני מחפש כשאני הולך לקולנוע. אני מנסה לעשות סרטים שמייצגים סוג מסוים של אתוס, הבא ליד ביטוי גם בסיפור עצמו וגם בדרך שבה הוא מסופר.

"לא אחד מאיתנו", כך נקרא שיר של פיטר גבריאל שעליו עשיתי סרט דוקומנטרי. פיטר מדבר כל הזמן "עלינו" ו"עליהם". ברגע שאנחנו מתחילים לעשות אבחנות שיפוטיות, אנחנו מכשירים את הקרקע להתפתחות מלחמות וקונפליקטים צבאיים.

הסרט נבנה סביב קת'רינה, דמות מסתורית. היא עוטה על עצמה מסכה מיד בתחילת הסרט, ואנו לא יודעים מה בדיוק לחשוב עליה. ניתן להבחין שיש לה סוד חבוי ושהיא אינה תמימה. אנו לומדים לחבב אותה ואת משפחתה, אך זה משתנה כל הזמן לאורך הסרט ואנו מתבקשים להתרגל למציאות חדשה בכל רגע. מה שחשוב לי, זה המסע שהצופה עובר, בעודו בוחן כל הזמן את הערכים שלו.

קונספט הצבעים בסרט נבחר בעבודה משותפת עם באדר אל הינדי, מעצב ההפקה, הצלמת ג'ודית קאופמן ומעצבת התלבושות אוטה פפנדורף. רציתי לצמצם את קשת הצבעים לטון אחד או שניים בלבד, אך לשמור את הצבעים החמים. אתה צריך להרגיש נוח בחללים בהם הדמויות גרות, ולחשוב שזו משפחה נהדרת. זה הופך את הנפילה של קת'רינה לעוד יותר דרמטית.

רקע היסטורי ועובדות

הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים. הרקע ההיסטורי מתחיל בשנת 1935 כשקצין האס.אס היינריך הימלר, שהיה אובססיבי לטוהר הגזע, הקים את ארגון "לבנסבורן e.V", שמטרתו היתה לברור חברים אריים של הגזע העליון, שיוכלו להתרבות בהתאם לאידיאל הנאצי. בסוף המלחמה 12,000 ילדים כאלה נולדו בבתים השונים של הארגון. ילדים שאבותיהם היו חברים באס. אס. נורבגיה שיחקה תפקיד חשוב ברעיון המטורף של הימלר. הוא חשב שכצאצאים ישירים של הויקינגים, יש לנורבגים אומץ וכוח גנטיים, שתואמים בצורה אידיאלית לתוכנית הרבייה הגרמנית.

לאחר המלחמה נחשבו הילדים הללו כממזרים של האס. אס. שאיש לא רצה בהם. רבים מהם איבדו את עצמם בתקופה של אחרי המלחמה. רק בשנות ה- 60 החלו לגלות בהם עניין מכיוון בלתי צפוי. המשטרה החשאית המזרח גרמנית – השטאזי.

כיון שמרביתם נולדו מחיבורים מקריים, היה קשה לאתר את הרקע שלהם, וכיון שהילדים שנולדו בנורבגיה היו בעצם בעלי אזרחות כפולה, יכלו בשטאזי ליצור להם ביוגרפיות מופרכות ולהעסיק את הילדים הללו כמרגלים. בנוסף לכך, הם גנבו את סיפור חייהם של ילדי הלבנסבורן והלבישו סיפורים אלה על סוכנים נבחרים שנשלחו להיות מרגלים במערב. אחת הדוגמאות המוכרות הוא היינץ המפל, מנהל מפלגת SED, שניתנה לו הזהות של לודויג ברגמן ונשלח דרך מערב ברלין לרגל בנורבגיה. שם הוא "התאחד" עם משפחתו והוכר כבנם. זאת, בעוד שלודויג האמיתי לא היה שייך לשום משפחה וניהל חיים רגילים לגמרי בסקסוניה. לודויג המזויף עבד במשך כ-20 שנה כמרגל בנורבגיה, ואחר כך במערב גרמניה. זמן קצר לפני שזהותו נחשפה בשנת 1983 , הצליח השטאזי להחזיר אותו למזרח גרמניה. מאז חי המרגל בשלווה בסקסוניה, לא רחוק מלודוויג האמיתי.

לא ידוע כמה זהויות גנבו אנשי השטאזי מילדי לבסנבורן וסיפקו למרגלים שעבדו ברחבי מערב אירופה. מרבית המסמכים בנוגע למרגלים שעבדו בארצות זרות הושמדו על ידי אנשי השטאזי כשנפלה חומת ברלין. מה שברור הוא, שבנורבגיה, בארצות אירופאיות אחרות ובגרמניה ישנם עדיין מרגלים עם ביוגרפיות גנובות, שחיים בינינו עד היום.

על השחקנים

יוליאנה קוהלר

החלה לשחק בשנת 1988 בתיאטרון בהאנובר. שיחקה במחזות קלאסיים רבים. ב – 1993 עברה לתיאטרון במינכן ומאז עבדה בתיאטראות שונים בגרמניה. החל משנת 2001 החלה לשחק גם בקולנוע וזכתה לתהילה בשורה של תפקידים ראשיים בסרטים רבים. הופיעה בסרט זוכה הפרסים "איימי ויגואר" עליו זכתה בפרס הקולנוע הגרמני בשנת 1999, בסרט זוכה האוסקר "אי שם באפריקה", כאווה בראון לצידו של ברונו גנץ בסרט ה"נפילה" ובסדרות טלוויזיה פופולאריות רבות.

יוליאנה קוהלר למדה נורווגית במיוחד לצורך תפקיד זה.

ליב אולמן

למדה משחק בטרונדהיים ובלונדון. לאחר ששיחקה בתיאטרון הלאומי באוסלו עשתה את הפריצה הקולנועית שלה בסרטו של אינגמר ברגמן "פרסונה". כך החל שיתוף פעולה הדוק עם הבמאי השוודי ופריצה לקולנוע העולמי.

ליב אולמן הפכה גם לבמאית, סרטה "חסר אמונה" הוצג בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן ולאחרונה ביימה גרסה קולנועית של המחזה "העלמה יוליה".

מבין סרטיה עם אינגמר ברגמן:

פרסונה, בושה, תשוקה, זעקות ולחישות, תמונות מחיי נישואין, פנים אל פנים, סונטת סתיו וסרבנד.

היתה מועמדת לאוסקר על הסרט "המהגרים" של ין טרול ועל "פנים אל פנים".

זכתה בגלובוס הזהב ובפרס הקולנוע האירופאי על הישגיה בעולם הקולנוע

ובפרסים רבים נוספים.

קן דנקן

הופיע לראשונה על המסך בגיל 18 וקיבל שיעורי משחק מאמו השחקנית כריסטינה לאוב. הופיע ביותר מ-60 סרטים וסדרות טלוויזיה בגרמניה וברחבי אירופה. קשת התפקידים שלו רחבה מאד.

גם הוא למד נורבגית לצורך תפקיד זה.

הבמאי גיאורג מאס

עבד מספר שנים כנגר וכמדריך לנערים חסרי בית, לפני שהחל לימודיבימוי בין השנים 1984-1991 באקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה בברלין. מאז הוא תסריטאי ובמאי.

ב 1994 השתתף בכיתות אמן של אשטבן סאבו, טילדה סווינטון וקישלובסקי באקדמיה האירופאית לקולנוע.

בשנת 2003 נבחר לתכנית הפיתוח "צעד אחד צעד" והשתתף בכיתת אמן עם אנג'יי ווידה בפולין.

"חיים כפולים" הוא סרטו העלילתי השני.

ביים חמישה סרטים דוקומנטריים וטרילוגיית סרטים קצרים.

זכה במספר פרסים על סרטו "ניו פאונדלנד", זכה בפרס הקהל בפסטיבל וירצבורג ובפרס התסריט בפסטיבל ג'נבה. זכה בפרס עבודת הצוות על סרטו "העולם האחר של קלאוס בייר", וציון לשבח בפסטיבל הקולנוע בבריסל.

פרס שני על טרילוגיית הסרטים הקצרים שלו בפסטיבל סרטי סטודנטים ובפרס השופטים בפסטיבל ברסלאו על סרטו "103/4 אינץ'" .