את שלש הרקדניות המעולות של אוטרופלמנקו יצא לי להכיר בהיכל הסימפונט רעננה עת רקדו על הבמה בקונצרט ביצירה של דה פאייה. התרשמתי מאוד ועתה כשהוצע לי לראותן מופיעות בפסטיבל מחולוהט בסוזן דלל לא החמצתי.
זהו מופע עוצמתי וחדשני של שלוש יוצרות צעירות, העוסק באופן שבו המחול חודר לכל פינה בחיי היוצרות. מאידך, גם החיים נכנסים לתוך היצירה: אהבות, אכזבות, קשרים ובחירות.
ריקוד וכוראוגרפיה: ענבל ברנע, נועה ברנע, ליאור שם-טוב.
אוטרופלמנקו זה בעצם "מוסד" כי יש את בית -הספר למחול "רותינע" שעומד מאחור ומכשיר דורות חדשים של רקדניות.
המופע ארס פואטיקה שהוא הדרך שלהן לעסוק באמנות השירה, בחומרים היוצרים את השירה או כאן על הבמה את המחול. המחול בנוי מ- 16 קטעי מחול שונים לחלוטין המתארים מצבים שונים בהם ניתן ללמוד כיצד הרקדניות מתייחסות לנושא עצמו, תהליכים הקשורים ליצירת המחול מתוך הנושא והמוסיקה.
יש כאן רצף של כוריאוגרפיות, רובן פרי היצירה של ענבל ברנע אבל לא רק , גם נועה ברנע, וליאור שם טוב. מצבים שונים ואביזרי תפאורה פשוטים אך מיוחדים כמו מטריות, מקל סבא, או תיק עסקים, אפילו טלפון סלולרי ועוד הופכים מומנט מרכזי במחול ובמצבים שאתם עלולים להיות בהם או לצפות אותם מקבלים כאן ביטוי במחול מקצועי מעולה.
הבנות מאמינות שכל יום שאינן רוקדות הוא יום שהולך לאיבוד (ניטשה) וטוות על הבמה את המסע שלהן בזמן ויצירת המחול מהנקודות החשובות להן בחיים. זו למעשה הארס פואטיקה של המחול.
כפיים.
צילום זאב שטיין
צילום זאב שטיין
