"חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס, ההפקה הבימתית הראשונה שלו הייתה ב -1947 בברודווי בבימויו של איליה קאזאן. כולם זוכרים את מרלון ברנדו בהפקה זו. לימים גם הוצגה ב -1949 בלונדון בבימוי של לורנס אוליבייה וגם אז ברנדו מקבל את התפקיד הראשי בהשתתפותה של וויויאן לי. ב -1951 היתה הפקה של הסרט עם אותם השחקנים שהפכו אותו ליצירת מופת שלא תשכח.
כעת המחזה עלה בהפקה חדשה בתיאטרון הבימה.
הבמאי: אילן רונן
שחקנים: יבגניה דודינה, עמוס תמם, אנה דוברוביצקי, מיקי פלגרוטשטיין, פיני קידרון/אלון דהן, דיוויד בלינקה, רותם קינן, אייל שכטר, הראל מוראד, ליאור זוהר, רוי סער, אסף שגב
יבגניה דודינה היא בלאנש, התפקיד הראשי בהצגה והיא ממש מעולה, אמיתית, גם אנה דוברוביצקי בתפקיד אחותה סטלה משחקת מצוין ומשכנע.
הבמאי אילן רונן שינה את הרקע החברתי ויצר כאן שכונה קוסמופוליטית שונה מהמקור: סטנלי – עמוס תמם הוא לא פולני אלא טורקי, מחוספס ואגרסיבי ושתי האחיות הן רוסיות שגם מדברות רוסית על הבמה.
הסיפור מתרחש בעיר לא מוכרת ליד הים בשכונה ממעמד נמוך, הדיירים הם פועלים קשי יום ופורקנם בא בשעות הפנאי במשחקי קלפים או סנוקר ושתיה.
למקום הזה "נוחתת" בלאנש, האחות הגדולה והאלמנה, עם מזוודה מלאה בבגדים זוהרים ותכשיטים. היא בעלת יופי שדהה ובעלת גינונים ונימוסים של אשה עשירה ומפונקת, וכאן מתחיל החיכוך הראשוני והניגודיות שלה לסביבה. עד מהרה היא הופכת למטרד סביבתי, ההערות שלה פוגעות והעימות שלה עם גיסה מתחיל לנסוק. כאילו לא די בכך שהיא באה עם הבשורה שאחוזת המשפחה והרכוש הלכו לאיבוד וסטנלי כבר חושד ומחטט ופוגע. היא וסטנלי הם שני טיפוסים שונים כל כך. וכמובן אחותה המצפה לילד סופגת את היצריות הקדמונית השתלטנית של בעלה בזמן שבלאנש אינה חוסכת את אמירותיה הפוגעות ויוצרת כבר התנגדות מאוזנת אצל סטלה בשל ההתנשאות והזלזול הזה בעולמה שלה של סטלה, סטנלי והשכונה הצבעונית.
כאן המקום לציין שהבמאי עם מי שעצבה את התפאורה נטע הקר בחרו בעצם בבמה חשופה , קיר שנצבע בגרפיטי בזמן ההצגה עם צבע לא פוגע, וכמה רהיטים שנכנסים ויוצאים בהתאם לצורך.
לאט, לאט הקהל נחשף להרגלי השתייה של בלאנש, ולגילויים של סטנלי אודותיה, מה שמקטב כאן את מערכת היחסים לסף פיצוץ. הוא מצליח " לקלקל" את הרומן שלה עם גבר שמתעניין בה מבין החברים שלו, ואז ברגע שהקהל בעצם נחשף לכך שאחותה סטלה מנסה לאזן הכל ביום הולדת לבלאנש, מתפוצץ הכל באגרסיה בלתי תתואר ועברה המפוקפק של בלאנש נחשף ,עבר בו היא מוצגת כנימפומנית שיכורה שנאלצה לברוח מעברה. סטנלי לא מעוניין בנוכחותה שהפרה את החיים השלווים שלו. ההתפרצות שלו מוליכה את סטלה לבית חולים ללידת בנה. אבל בו בזמן מתרחשת סצנת אונס אגרסיבית ואלימה בבלאנש ממנה היא כבר לא יוצאת שפויה.
הקהל נחשף כאן לטיפוסים שונים של שולי החברה, לקיטוב ומה קורה כאשר עוד צלע נכנסת לחיי משפחה קשת יום זו או אחרת.
זו הצגה קלסית שזכתה לאינסוף ביצועים בעולם וזהו הביצוע השישי בישראל. הבמאי איליה קאזאן אמר: "בלאנש היא סמל לתרבות גוועת ברגעים האחרונים של פרידתה הרומנטית". לרגעים הקהל מזדהה עם סטלה שחיה את חיי שולי החברה ולרגע הקהל מזדהה עם בלאנש ונקרע עם הקרע שנוצר בין הדמויות.
היטיב הבמאי לעשות שהפשיט את הבמה מאלמנטים ריאליסטיים כמו קירות , דלתות ומחיצות ונתן לנו להתרכז נטו בדמויות, בתנועה ובמשחק המעולה.