28 במרץ 2024 21:25
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יקב יהודה האיש, היין, החזון והאדמה.

יום שישי, אני נושא פעמי אל ממלכת יהודה ליקב יהודה. מראשון לציון על 431 וכביש מספר אחד זה חצי שעה וקצת, ואפשר להגיע למקום מופלא,אנשים מלח הארץ ולהתנתק מהכרך. כשאילנית אפרים צמח , ייעוץ וליווי מקצועי לעסקי תיירות והסעדה, מזמינה זה משהו שאסור לי להפסיד וזאתי, היא בכל לדעתי מומחית ביהודה יואב. אני אף פעם לא מסרב להזמנות שלה ( בתנאי שלא יהיו בימי שלישי).

 

אבי יהודה הוא כורם ויינן אילו היו מטביעים את פניו על מטבע נחושת הייתם משוכנעים שמדובר במטבע עתיק מתקופת הורקנוס.

 

אבי מחובר לאדמה וחקלאות בלב, להקשיב לו מדבר בהתלהבות על אדמה כרמים חקלאות ויין זו תרפיה לכל עומסי החיים והנפש.

 

watch?feature=player_embedded&v=KTSeu5DhrMo

צילם ישראל פרקר

יקב יהודה הוא יקב קטן, משפחתי בלי יומרות ומילים גבוהות. כשאני מקשיב לאבי, עולה בי משפט מוזר " שריפות לפעמים מועילות" נכון היערנים מרגיעים את עצמם בתועלת של שריפות, אבל יקבים?

 

אבי וכמוהו הרבה חקלאים היו מגדלי פירות נשירים ואחרים אלא שהשרפה הגדולה ב1995 הביאה לשינוי בכיוון, שינוי שמשמעותו לא רק בגידול כרם אלא בכלכלה ותפיסת עולם.

 

מנהג המקום הוא להתאסף כמה חברים בימי שישי בבוקר או אולי בשבת, לשבת ולדבר על הא ועל דע ללגום קצת יין טוב ולטעום כמה גבינות או מה שבא.

כשנכנסתי ליקב מצאתי את אבי ויוסי שטיבר שבכלל הוא סמנכ"ל מערכות מידע במשרד התיירות מכינים צלחות עם מלפפונים ומגש עם גבינות משובחות וגם סוג של פיתה כורדית הייתה שם. למה כורדית?

כי אבי הוא כורדי כמו רבים מתושבי האזור וידידותי המבשלות.

יוסי מוצא  שהבילוי והסיוע לאבי ביקב בשעות הפנאי מרגיע .

גם נימי יפה סגן ראש המועצה במטה יהודה היה איתנו ועוד חברים שבאו והצטרפו.

 

אני באתי עם ידידי מישאל פומפאנסקי שהסתבר לי שאביו היה אחד הטועמים של כרמל מזרחי. לפחות היה איתי אדם שמבין ביין, זאת כיוון שאנשים טועים וחושבים שאני מבין ביין. לא! אני מכיר מבחן אחד ליין, טעים לי או לא טעים לי. כן אני יודע שיש כמה כתבי יין שהישיבה מול הכתוב לא נוחה להם. שטויות הם יאמרו ובמדדים בינלאומיים הם צודקים. אבל אבי מבין אותי וגם היושבים, יין נבחן בטעמו האישי של האדם. יין זה כמו אוכל לכל אחד הטעמים שלו.

אני לא מחפש ביין את טעמי הקיווי, אפרסק . שזיף ארופי או נקטרינה. אני מחפש משהו שיעשה לי טוב בפה ובנשמה. כי ביין הכורם והיינן משקיעים את הלב והנשמה, ואבי יהודה הוא דוגמא קלסית לכך.

 

היין הראשון שטעמתי היה מרלו נוה אילן 2000. כעיקרון אין לי יחס של כבוד מיוחד ליינות מתיישנים. היין בטעימה ראשונה לא עשה עלי רושם רק לאחר שעה " כשהבקבוק והיין נשמו" אכן טעמו השתפר.

 

קצת גבינת פטה עיזים משובחת של משק נאות וזיתים שבורים ואפשר להמשיך בשיחה.

 

שיחה שמשתרעת מהמושג עליו נימי מדבר " דרך היין" ויין אזורי, לא תווית אלא יין של החוות בנגב, יין של השפלה, יין של יהודה, יין מהגליל ויין מהגולן. כל מקום והקרקע שלו , כל מקום ותנאי האקלים וכל מקום עם ההשפעות על הפרי.

היין השני שטעמתי מרלו אורי 2006 אני נהניתי ממנו יותר מהקודם. יש לו לאבי מנהג לקרוא ליינות בשמות בני משפחה. איזה חיבור נהדר, כשהוא מדבר על זה העיניים שלו נוצצות. אתה מרגיש את האדם שממולך. אבי הוא לא סוחר, את היין שלו לא תמצא בסופר גם לא בחנות משקאות. את היין של יקב יהודה אפשר לקנות ביקב יהודה. לבוא לשם להסתובב בין החביות לגעת בעץ האלון לנשום את הניחוח. אבי מבקבק 5000 בקבוקים בשנה וכל שנה הוא מגביר את התפוקה. אולם המנטרה שלו זה לא להכביד על הגפן ( על העץ הוא אומר) תן לכרם לנשום, תן לרוח לנשוב., תן לשורשים לשתות מים האדמה.

הוא מדבר על נתונים של 600 עד 700 ק"ג לדונם הוא מדבר על הטבע והשיחה עוברת למים. מישאל מפגין ידע במים מליחים, לדעת היושבים מים מליחים בשיעור של 15 אחוז לא טובים. אני שותק אני יודע שהבן שלי מגדל בנגב זיתים במים מליחים בשיטות כאלו ואחרות. אולי הם מבינים יותר. סייג לחוכמה שתיקה.

עדיף לי לאכול מהטחינה שאחד החברים הביא מהר ברכה בשומרון ולהניח פרוסת פרמזן על הפיתה ולגום יין נהדר מרלו רזרב אורי 2007 , איזה צבע מדהים, איזה ריח וכמה הוא נעים לי. שידברו על מים כמה שהם רוצים ואני איהנה מהמזאטים והיין.

הפרלמנט, ככה אבי מכנה את החברים והאורחים המזדמנים שבאים כל יום שישי. אנשים שמבינים ביין בחקלאות במושבים ביצירה. כל יום שישי  או שבת הם יושבים 11-15 חברים ומשוחחים. הפעם גם אילנית באה והצטרפה

הבחורה הזו זה גם זן נדיר, אני מתפלא איך פגישה אקראית אצל יעל זמפט בחלוה זימנה לי אוצר כזה. טוב עדיף לא לדבר בשבחם של אנשים.

צילום יח"צ מטה יהודה

 

אבי מגדל את הכרמים שלו בעצמו רק את השיראז הוא קונה מאחרים אבל ממטה יהודה. הכרמים כבר בחלקם בני 12-15 שנה והוא מודאג מהנזק של המליחות במים לשורשים.

לפחות בדבר אחד הפרלמנט מסכים איתי, יין זה עניין של טעם ולא של הקריטריונים הבינלאומיים. אולי מסיבה זו יקב יהודה לא מתמסחר ולא רץ ומתחרה על מדליות. אבי לא ידחוף את היין שלו למסעדות אולי  כי הוא מחובר אליו  כמו אל המשפחה? אולי קשה לו להיפרד מהבקבוקים בהם השקיע את הנשמה? אני לא יודע אבל יש לו קסם אישי מיוחד. אהבתי את ההגדרה שלו שהלוואי שהיו מקימים סביבו עוד עשרים יקבים. אותי תחרות מפחידה אותו היא רק משביחה. טוב הוא מוכר מהיבול שלו גם לאחרים אבל לא זאת הכוונה.

הוא רואה בחזון שלו את כל הקרקעות הפנויות והמתחלפות מנשירים שלא כדאי אפילו לקטוף את הפרי לכרמים. בחזון לו הוא מזהה את מטה יהודה עם טוסקנה.

 

זה הזמן ללגום מיין מיוחד לזכרו של האח יעקב, " סולם יעקב" קברנה סובניון רזרב 2007 , יין חזק לטעמי אבל עם תחושת רעננות ושובבות. והצבע מדהים. יין עם נשמה ואיכות.  ביין הזה הם שומרים את הזיכרון המשפחתי המכאיב.

אני שואל או מעלה טענה שיש עודפי יין בארץ, לא יכול להיות שאין עודפי יין עם כל כך הרבה יקבים, והיינות מתיישנים ולא משתבחים תמיד. אבל אבי קובע בפסקנות כי אין עודפי יין בארץ ואז השיחה עוברת לפסים כלכליים של סובסידיות של מחירים ושל הגנה של ממשלות על החקלאות. אני חושב שאי אפשר לחסל את החקלאות, אבי בכלל מדבר על חקלאות במונחי ריאות ירוקות, " ללא חקלאות וצמחיה האנשים יחנקו כי לא יהיה חמצן" והפרלמנט מתדיין על הנושא.

זה הזמן בשבילי ללגום מהשיראז אחינועם 2006, בהחלט יין כבד, מפחיד אותי שלגמתי די יין לבוקר אחד ואני טובל עוד ועוד פיתות בטחינה הנהדרת ועוטה פרוסות קשקבל אמיתי על הפיתות. החיים הטובים., יין אוכל ואנשי שיח מעולים

אבל עדיין יש יינות שלא לגמתי, אני בוחר בקברנה סובניון שקד 2007. יין יבש במלוא המובן, יין טוב. והשיחה עוברת ליינות תוצרת חו"ל ולזן ענבים חדש – מלבק שעשה עליה מארגנטינה. מעניין מתי יהיה ממנו יין?

השיחה ממשיכה למחירי יין במסעדות ודמי החליצה הגבוהים, מישאל התעורר, זה השטח שלו. מחיר היין עולה על מחיר המנה לפעמים אומר אבי, זה אבסורד.

אילו היו מפחיתים את הרווח על היין כולם היו מרוויחים. 15% אחוז רווח זה סביר אבל כשמחיר הין עובר כפליים ממחירו זו כבר הגזמה שפוגעת ביקבים ובתעשיית היין.

לסיכום נהניתי  מאוד לצאת מהעיר להתאוורר לפגוש באדם מאוד מיוחד ולהקשיב לקולות שבאים מבפנים לגום יינות טובים ולהבין את כל עניין היקבים ויצור היין במטה יהודה ובכל באופן ששינה לי את הפרספקטיבה על הנושא.

ואם חשקה נפשכם לנשום אוויר אחר, לגעת בחביות וללגום יין אבי ישמח לפגוש אתכם בימי שישי או שבת. אני בטוח שתהנו מהחוויה.

 

שתפו את הפוסט!