סאקורה – מסעדה יפנית בארוחה קיסרית
צילום : שאול אלפיה
אולי היפנים באמת התכוונו ל 桜 או 櫻 כאשר נתנו ביטוי לעץ דובדבן במילה הזו,
ואולי לא במקרה המסעדה היפנית השנייה שבאתי לחיקה היא הדובדבן שבקצפת?
האמת שהראשונה הייתה כשרה, האחרת הייתה סושיה מתקדמת שלא ממש אכלתי בה אוכל יפני
ואילו סאקורה זו הנגיעה הממשית שלי בארץ באוכל יפני.
בתאילנד בכל בית מלון יש פינה יפנית, אין פינה ישראלית. ובפינה היפנית תמיד נהניתי מאוד.
הרומן המרוחק שלי עם בועז צאירי ואמנותו החל עם ההקדמות לתערוכת "מבשלים" כאז גם היום נועה שארגנה את יח"צ לתערוכה הזמינה אותי ביום ג' לארוחה עם בועז צאירי לקראת התערוכה,
אלא שאז הייתי יותר מחושל וסירבתי תוך נשיכת אצבעות כי יש מקהלה. הפעם אמרתי לא! אני לא מוותר.
סאקורה שוכנת כמקדש קטן ונעים לאוכל ברח' קינג ג'ורג 79 תל אביב, אולי לכם זה לא מוזר שמסעדה מגישה ארוחה קיסרית ברחוב על שם מלך אנגלי, לי זה מעורר סקרנות.
כשאני מנסה ללמוד מהו אוכל יפני אני למד בוויקיפדיה שאוכל יפני מורכב מ אורז, אטריות, בשר, דגים וירקות. את כל אלה ועוד אכלתי בארוחה הקיסרית אצל בועז צאירי בסאקורה.
הצצתי למטבח וראיתי את ההכנות:
צילום הפילוט של הדג , קרדיט לשאול אלפיה
הארוחה:
סאקה
סאקה הוא משקה אלכוהולי, לרוב מיוצר מאורז 酒
את הסאקה המסורתי מגישים בכלי קרמיקה מסורתי צ'וקו וכך אמנם בועז הגיש לנו.
הסאקה הוגש מחומם, לא מדובר במשקה ממש חריף כך שלגימתו נעימה מאוד.
על מנת שנקבל מצב רוח טוב מיד לאחר הסאקה הגישו לנו כוס יין לבן "אסיף" שמפאת הכתב הזעיר לא צלחתי לזהות אותו. נכון ישבתי לצידו של בלוגר מומחה ביין ואני מניח שבאתר קולינריה יופיע תיאור מקצועי יותר. מה שכן כעת אחרי האלכוהול הייתי חייב אוכל.
התחלנו עם סשימי 刺身, סקאלופ ברוטב ואסאבי, חומץ וסוכר. סשימי זו מנת דג חי, במקרה זה צדפה. אין מגישים סשימי לאחר סושי, ולכן על פי המנהג מנה זו היא מנת הפתיחה.
ואסאבי זו חזרת יפנית, כאן הרוטב היה מאוד מאוד טעים.
סקאלופ, או קוקי סן זאק זה משהו שהתחלתי לאכול רק בשנה שנתיים האחרונות, בדרך כל צרוב, ולמי שלא מכיר סקאלופ זו צדפה.
בסאקורה עשיתי צעד נוסף לטעמים הגסטרונומיים שלי ולנועזות שלי, ולא הצטערתי.
כמובן שוב כוס יין אסיף מרעננת את החיך לקראת המנה הבאה. וכאילו לא די באלכוהול גם סאקה פטל נחמד.
המנה שהגיעה כעת היא מנת פתיחה קיסרית של ממש! בצל ירוק ברוטב מיסו味噌, להתעלף, אסור לבזבז אף טיפה. שמישהו יגלה איך מכינים את זה. אני פשוט נטול נשימה ולא מסוגל לתאר את המנה הפשוטה מחד והקיסרית מאידך. מנה יפנית קלאסית.
קרדיט צילום: שאול אלפיה
ושוב סאקה מוגז. כעת ידעתי שאת הרכב בחניון דיזינגוף אני כבר לא אמצא, קל וחומר לנהוג.
זה הזמן לאוכל קצת יותר מוצק, מה שקוראים באופן כללי סושי寿司, אבל זה לא רק סושי.
ראשית ההגשה היא על מגש שולחן שכבר נותן הרגשה של יפן.
אישית חוץ מסלמון לא חשבתי שאוכל פעם דג נא, אבל הילו טייל שהוגש היה בעל מראה מגרה שאי אפשר היה לסרב לו, כמובן שדג נא נקרא סשימי ולכן מומלץ על פי המנהג להתחיל ממנו.
רק לטבול בתערובת סויה ווסאבי ולעצום עיניים , לחוש את הטעם החדש.
שלשה סוגי נגירי握り寿司, ( אני מקווה שאיני טועה במושג) עם שלושה סוגי טוביקו.
לא משנה השם מדובר על מלבן דחוס של אורז עם ביצי דגים שאני מאוד אוהב. בהחלט מגוון טעים.
שני סוגי סושי – אינסייד אאוט, מדובר על רול האחד עם דניס והשני עם סלמון כאשר אצת הקומבו העוטפת את הדג והירק מצופה אורז ושומשום שחור או רגיל. בהחלט שילוב מעולה של ים יבשה.
וגם מאקי שזה הסושי המוכר שבו אצת הנורי עוטפת את האורז והדג
השולחנון הזה היה מקושט יפה והיה לי חבל לגעת. אבל בועז בא ואמר לי אל תלחם עם הצ'ופסטיק תאכל בידיים אז אכלתי. שווה לבוא עם מישהי על סאקה ופלטה כזו של סושי וסשימי ולאבד את החושים….
במחברת שלי רשמתי כך" סושי כמו שסושי צריך להיות" וזה אומר המון.
יתכן שהגיע יין אחר, אני כבר לא זוכר.
המנה הבאה הייתה צלחת יפיפייה עמוסה כל טוב אבל גם קצת מעמיסה בכובד שלה את הפה,
מדובר בסלט יפני של אצות וואקמה, קומבו, איטריות שעועית, סלק, מלפפון ורוטב פונז'ו. מעל הכל פוזרו שקדים פרוסים קלויים.
לדעתי הרוטב לא עשה את העבודה כראוי.
כעת מגיעה מנת הקיסר רק חבל שהיא לא בגודל של הסלט.., קונוס של אצת נורי, עוטף אבוקדו,
טורו שזה בשר טונה בלופין משובחת, הנה הצלם המוכשר שאול אלפיה צילם:
והמנה שצילמתי
כמה הצטערנו שאנחנו לא הקיסר שיכול לצוות עוד ועוד! אין ספק שטורו , הבשר הכי משובח של הטונה הכחולה הזו זה מעדן.
המנה הבאה הייתה לצערי ממש לא מוצלחת, בשיחה עם השף כנראה לא הוכנה כראוי, מדובר על סבידה – דיונון הרוקחים. מנה ששכנה במעט רוטב חמאה ומעל אבקת אצת וואקמה. ניסיתי, ניסיתי אבל זה היה ממש לא זה
נכון רשמתי לי בפנקס " אני חייב לתרגל אוכל יפני" אבל כעת אני מבין שהחושים שלי היו נכונים. זה היה בלתי אכיל.
מזל שמיד הגש מרק מיצובה צח עם שרימפס וציר שרימפס ובצל ירוק מעולה. מוזר, לצמח הזה, המיצובה יש טעם של פיטנגו.
על כל פנים הוא רענן את הפה והעניק טעם עדין מחד ועשיר מאידך.
כעת הגיעה המנה שחלמתי עליה לאחר שראיתי צילומים של הארוחה הקודמת, מה עוד שהצצתי לסירים במטבח.
דג הליבוט וקמפיו שזו דלעת עטוף באצת קומבו, ומבחוץ עטיפת טופו- יובה. ושני כדורי סלמון מבושלים ברוטב הנפלא. גם את המנה הזו כדאי היה להגדיל…
ואז מגיעה מנה יפיפיה ומעוררת תיאבון שאינה מאכזבת. נתחי חזה עוף מושרים בסויה ומטוגנים.
ובשר סינטה שראיתי במטבח שהוקפץ בבצל סגול ואטריות שעועית שנקראות ארוסמה. יאמי יאמי את המתכון של העוף לקחתי… חלום להכין את זה ולאכול זו מציאות קיסרית.
זהו, הגענו למנה אחרונה, סוג של גלידה עם שני גושי " פלסטלינה " שלא הכנסתי לפה. גלידה זה תמיד טוב
והשפית רות אוליבר שלפה מארגז קירור גם מנה אחרונה של חוויה בלתי נשכחת.
לכל המתענינים הארוחה בתשלום : 175 ₪ ללא שתייה
צילום שאול אלפיה
אוַֹיאסוּמינַאסי שף בועז צאירי
גַ'ה מַאטַה
אריגטו גוזהמיישטה.
לילה טוב
להתראות
תודה רבה
ברור שחניון דיזינגוף היה סגור, נכון?