סטיבן ד'אגוסטינו : מנצח
מקסים רובצוב: חליל
בתוכנית:
אוליברו – אדאג'ו
קוריליאנו – החלילן מהמלין, פנטסיה – קונצ'רטו לחלילולתזמורת
צ'ייקובסקי – סימפוניה מס' 5 במי מינור אופ' 64
המנצח סטיבן ד'אגוסטינו החליף את ג'יימס ג'אד, אמריקני בעל שיעור קומה ונוכחות מדהימה על הבמה.
מוסיקה של מלחין ישראלי כנראה בדרך כלל נשמעת פוסט מודרנית, שונה, המלודיה מסתתרת בין הצלילים שלפעמים האוזן אינה רגילה להן. אולם זהו האתגר, להתנתק לכמה דקות מהקלסיקה שגדלנו על ברכיה ולהתקדם לצלילים החדשים.
בטי אוליברו זכתה בפרס פרום (קרן פרום למוסיקה, ארה"ב 1986), פרס ראש הממשלה בישראל (2001, 2009), פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2003), פרס לנדאו לאמנויות הבמה (2004), פרס אקו"ם למפעל חיים (2004) ופרס יצירת השנה של אקו"ם (2010). במהלך שנות לימודיה בישראל נמנתה בטי אוליברו עם זוכי המלגות של קרן התרבות אמריקה-ישראל. בשנת 2000 זכתה בארה"ב בפרס קוסבציקי היוקרתי, המוענק על ידי קרן קוסביצקי למוסיקה וספריית הקונגרס בוושינגטון. היצירות של אוליברו בוצעו על ידי תזמורות מובילות כגון הסימפונית של שיקגו, הפילהרמונית של ניו-יורק, הסימפונית של הבי.בי.סי, הסינפונייטה של לונדון, הפילהרמונית הישראלית והקאמרטה הישראלית ועוד. היא בעלת תואר אקדמי גבוה במוסיקה, המוסיקה שכתבה נוגנה תכופות במספר פסטיבלים של מוסיקה מערבית וישראלית.
בין השנים 2004 ו-2008 היתה בטי אוליברו מלחינת הבית של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. אוליברו היא פרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן.
"האדג'ו של אוליברו הוא כוראל לתזמורת כלי קשת שקיבל את השראתו מן הפתיחה הבלתי שגרתית של רביעיית הדיסוננסים של מוצארט". (אומר מנכ"ל התזמורת, אריאל כהן)
החלילן מהלין זו יצירה מיוחדת, היצירה נכתבה לבקשתו של החלילן הנודע ג'יימס גולווי שניגן את היצירה בביצוע הבכורה בשנת 1982. בעקבות אהבתו של גולוויי למשרוקית החליט קוריליאנו לחבר יצירה על פי שירו של המשורר האנגלי רוברט בראונינג שנכתב בהשראת האגדה המפורסמת מימי הביניים על החלילן מהמלין. קוריליאנו ערך מספר שינויים בסיפור המקורי. לקראת סוף היצירה, מצטרפת לחלילן הסולן קבוצת ילדים שמנגנים בחלילים ובתופים. היצירה נוגנה ברחבי העולם וזכתה לנוסחים דרמטיים שונים.
סיפור האגדה ידוע – בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שאינם מצליחים לגבור על המכה, הגיע חלילן שהיה מוכן לגרש את העכברושים תמורת תשלום. התושבים לעגו לו אולם בסופו של דבר הסכימו אולם משהצליח במשימתו לא שילמו לו! זה העלה את זעמו ואז נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימת קסם שונה שגרמה לילדים מכל הרחובות והבתים לצאת. מכושפים הלכו אחריו ללא התנגדות. כולם יצאו אחרי החלילן את העיר ומשם המשיכו אל תוך הר גדול ונכנסו ילדי העיר אל ההר ונעלמו. כך איבדה העיר המלין את כל ילדיה בשל אי-התשלום.
היצירה של המלחין האמריקני ג'ון קוריליאנו שנכתבה ב-1982 גם היא מאופיינת במוסיקה המודרנית, יותר פוסט קלאסית אני מגדיר אותה אולם היא עשירה במלודיות.
ליצירה שבעה פרקים:
זריחת החמה ושיר החלילן, צליל האבוב ותרועת החצוצרות סוחפות את התזמורת לצלילים בעלי עוצמה רבה. החלילן מפתיע את הקהל כשהוא יורד במדרגות האולם ומגיש ממש הצגה עד עלייתו לבמה.
העכברושים, כאן כלי הנשיפה מוציאים צלילים מיוחדים, אולי מפחידים אולי מוזרים, כלי הקשת יוצרים צווחות.
בקרב עם העכברושים, החלילן יוצר חיקוי לציוץ העכברושים ומאתגר את התזמורת.
קדנצת הקרב, שיא בצלילי התזמורת והחליל, החלילן יוצר דו -שיח מעניין עם התזמורת.
ניצחון החלילן, שיר קינה ההופך למוסיקה סוחפת, מלודית ומהפנטת.
כוראל אזרחי העיר, כאן באה לביטוי הגסות של האזרחים בצלילי הבס והתוף וכלי נשיפה מול החלילן שפוצח בניגון שמח כנגד הכלים הצורמים.
שיר הלכת של הילדים, זהו שיאו של הקונצרט, ילדים בתלבושות של התקופה יורדים מהקהל ומצטרפים לחלילן אל הבמה עם נגני תוף צד, והתזמורת מצטרפת בחגיגה תזמורתית מעולה.
מקסים רובצוב, החלילן
יליד רוסיה, 1977. החל ללמוד פסנתר כשהיה בן חמש ואל החליל הגיע רק בהמשך. כשהיה בן שלוש עשרה התקבל לאקדמיה למוסיקה ע"ש גנסין במוסקבה, המשיך בקונסרבטוריון הממלכתי וסיים בהצטיינות. בשנת 1999 הצטרף לתזמורת הלאומית הרוסית כחלילן מן השורה וכעבור ארבע שנים היה לחלילן הראשי של התזמורת, תפקיד בו הוא משמש גם כיום. רובצוב הופיע כחלילן-רקדן בלהקות המחול של אלווין איילי, גרמול ברנס ודניס בורודיצקי. כסולן ניגן רובצוב תחת שרביטיהם של מיכאיל פלטנב, ולדימיר יורובסקי ואלכסנדר ודרניקוב. עם ודרניקוב הופיע בביצוע הבכורה של "החלילן מהמלין" ברוסיה. הוא מופיע בהרכבים קאמריים ונמנה עם מייסדי "חמישיית כלי הנשיפה מעץ של התזמורת הלאומית הרוסית" רובצוב מלמד בכיתות אמן בקונסרבטוריונים, בבתי ספר למוסיקה ובאוניברסיטאות ברחבי העולם.
בחלקו השני של הקונצרט חזרנו לעולם הקלאסי עם סימפוניה מס 5 של צ'ייקובסקי,
חייבים לציין את השימוש של צ'ייקובסקי בכלים כאשר הוא נותן "כבוד" לכלים אולי לפי תור מסוים אבל יוצר מלודיות מקסימות, כך בפרק הראשון הפתיחה עם הבסון והקלרניט ממש מביאים את המאזין לסגנון זה של צ'ייקובסקי.
הפרק הראשון אנדאנטה – מודראטו קון אנימה כאמור מתחיל בצליל הנמוך של הקלרניט בליווי כלי הקשה ובסון ומציג את הנושא של הפרק. לאחר מכן הוא מציג על ידי התזמורת שלושה נושאים. אין כאן מוטיב של יגון, המלודיה הראשונה מנוגנת פעם ראשונה על ידי הקלרניתות והבסונים ולאחר מכן הקלרניתות והחלילים. הנעימות היא זו שמאפיינת את היצירה כאן. מיד מצטרפים כלי המיתר המעצימים את המלודיה העולה ויורדת עד להצגת הנושא השני בעוצמה ואז כלי הנשיפה מעץ נותנים אופי נוגה למלודיה. הנושא השני והשלישי מתחברים ומשתלבים יחד דבר שיוצר ביניהם אחדות. סגנון זה מאפשר לצ'ייקובסקי להשמיע מלודיה מתמשכת, יפה ונוגה באופיה. העוצמה מתגברת אט אט, עד להופעת הסיכום. הנושא הראשון נשמע בקרנות והטרומבונים, ולאחר מכן בחצוצרות כהכנה להופעת הנושא השלישי, הבנוי על מקצב הנושא הראשון. ואז התרועה, מהווה את הבסיס המקצבי של הנושא השלישי, קטע מעבר המציג כל שלושת הנושאים בדרמטיות והקודהה נפלאה מהווה שיא שמשתנה לשקט.
הפרק השני אנדאנטה קונטאבילה נותן תחושה דתית. זהו פרק איטי אבל הוא ממש נפלא ומיוחד. כלי הקשת מציגים את הצלילים הנמוכים שיוצרים אווירת יגון נוגה כאילו הוא ניצב אל מול גורלו. הקרן היא זו שיש לה בולטות בפרק הזה והקלרנית ממשיכה את הצלילים כאשר היא מנהלת אולי דו שיח עם האבוב, הקלרנית סוחף את הכינורות, הקלרנית, האבוב והחלילים יוצרים כאן מלודיה נעימה אבל רכה עדינה ונוגה.
פרק שלישי – אלגרו מודראטו, זהו ואלס, הנושא מוצג על ידי הכינורות ומצטרפים שאר כלי המיתר וכלי נשיפה האבובים והחלילים, הסולם עולה והבסון מצטרף והיצירה עוברת לאקורדים דרמטיים מעניינים. הסיום ממש מתפרץ.
פרק רביעי אנדנטה מאסטוזו, המציג את הגורל כתרועת ניצחון. כלי הנשיפה, החצוצרות יחד עם כלי המיתר מציגים יחד חיבור לנושאים הקודמים. הגורל מוצג כמארש ואותן תרועות שאנו כל כך אוהבים ביצירות של צ'ייקובסקי יוצרות אווירת ניצחון. שמח וצוהל כאן! בפרק זה התיר צ'ייקובסקי את הרסן. הדבר בא לביטוי בשימוש נרחב ביותר בכלי הנשיפה ממתכת והמוזיקה גולשת לעתים אל בומבסטיות מחרישת אוזניים. יחד עם זאת, התיזמור של צ'ייקובסקי מרשים ומלוטש. השימוש הנרחב בכלי הנשיפה, השיח בין חטיבות התזמורת השונות, הנושאים שעוברים לחילופין בין כלי התזמורת השונים והאחדות אשר מתבטאת אף בתיזמור, כל אלה מקנים לפרק זה מצלול שונה וייחודי. בראבו!
