צפיתי בבלט הזה בהיכל התרבות תל אביב ואפתח בכך שהיה מדהים, גרנדיוזי משהו שהוא חוויה שלוקחים עימנו לזמן רב. התפאורה, המוסיקה, התלבושות ומעל הכל המחול והמשחק של הרקדניות, הרקדנים והסולנים מבית הבולשוי בלט היו מעולים, אני לא ממש יודע רוסית אבל בהתאם בא לי לומר: ספסיבה בולשוי.
שני כוכבי בלט הבולשוי ממוסקבה, 45 רקדנים מתיאטרון הבלט של האופרה של צ'ליאבינסק, מאות תלבושות, תפאורת ענק בהפקה בימתית מלאה בפעם הראשונה על הבמה בישראל של הבלט לה ביידר (רקדנית המקדש) למוסיקה של לודוויג מינקוס עם כוריאוגרפיה מאת מריוס פטיפה בציון 200 שנה להולדתו.
זהו בלט עם 5 מערכות. הסיפור לקוח מהדרמה שכתב המשורר ההודי הקדום קליאסה " זהויה של סאקוונטלה", סיפור על החיפוש אחרי האושר, האהבה והחופש. בהתאם כל התפאורה והתלבושות לקוחות מהפולקלור והתרבות ההודית אבל כל השאר מהתרבות המערבית ובעיקר רוסיה. המוסיקה של לודוויג מינקוס והכוריאוגרפיה של מריוס פטיפה.
הבלט לה ביידר נחשב לאחד הבלטים הרוסיים הגדולים. הוא נוצר במיוחד לכבודה של הרקדנית הנודעת יקטרינה ואזם במופע מיוחד של הבלט האימפריאלי בסנט פטרבורג.
מיד בהצגת הבכורה בשנת 1877 נחשבה היצירה כאחת מיצירות המופת של הכוריאוגרף פטיפה ובמיוחד הסצינה המפורסמת "בממלכת הצללים" בה מתמלאת הבמה ברקדניות רבות בחצאיות טוטו לבנות ומהלכות קסם על הצופים. הסצינה הזו קיבלה חיים משלה ועד היום מרבים להציג אותה בערבי בלט שונים. הגרסאות הרבות של "לה ביידר" אשר מועלות היום מושפעות מן הגרסה שהעלה בלט קירוב בשנת 1941. בשנת 1980 העלתה הפרימה בלרינה נטליה מקרובה גרסה משלה לבלט בתיאטרון הבלט האמריקאי, היתה זו הפעם הראשונה שהבלט הוצג במערב במלואו. מאז הוא מוצג בכל העולם בכל להקות המחול החשובות.
בחלק הראשון שלש מערכות, הצגת סיפור אהבתם של הלוחם סולור עם רקדנית המקדש ניקייה ומבעד הברהמן – הכהן הגדול שגם חושק בה ומתכנן תחבולות.
עם כניסת הפרימה בלרינה יוליה סטפנובה הקהל מריע במחיאות כפיים אדירות, כמובן שגם לסולן הפרמייר מיכאיל לובוחין. זה לא דבר רגיל שאנו זוכים בו לביקור של גדולי הרקדנים הקלאסיים בארץ. העלילה מתפתחת והכוריאוגרף ידע ליצור את מדורת חג האש בעזרת ידי אדם ותאורה, זה היה מדהים. הרקדנים, הציידים והפקידים של הברהמן נותנים הופעה אולם בהמשך ריקוד כד המים מרשים ביותר, וכן הרקדניות בצהוב זהוב עם הצעיפים.
התפאורה של המקדש אדירה גם בממדים וגם בדיוק שלה הלקוח ממקדשי הודו. המוסיקה כל כך מתואמת לתנועה ולמחול ולנושא שמורגש שנעשתה כאן עבודה מצויינת של הכוריאוגרף, המלחין והעיבוד והתלבושות פשוט מהממות. המחול של שני הסולנים נקי כל כך, מדויק, הטיפוף של הרקדנית על הבמה פשוט לא יאומן.
המערכה השניה מציגה לנו את ארמון הראג'ה המבקש להשיא את בתו גמזאטי ללוחם סולור. את תפקיד גמזאטי מבצעת הרקדנית יקטרינה חומקינה גם כאן הבלט מדהים, כל כך נקי, הרקדניות האלו רוקדות מהיום שהן עומדות על הרגליים. הכל כל כך מדוייק, נפלא. הקונפליקט שמתעורר בנפשו של הלוחם סולור שאהבתו לניקייה מופרת עם הדרישה של הראג'ה להשיא אותו לבתו היפיפיה, מורגשת במחול בתנועה ובמשחק. כמובן שהשמחה מופרת עם התככים של הברהמן שמגלה לראג'ה על אהבתו של סולור לניקייה. זה האחרון נשבע להרוג את ניקייה ואילו הקנאה בין גמזאטי לניקייה הרקדנית מגיע לשיא כאשר ניקייה שולפת סכין להורגה. הדרמה על הבמה רווית מתח. הריקוד והמחולות סביב מהממים.
המערכה השלישית דרמטית במיוחד, אנו נחשפים לאפריונים ולפיל על הבמה ולרקדניות הרוקדות לכבוד הראג'ה ובתו. הריקודים לכבוד החתונה ססגוניים, ריקוד האינדיאנים, ריקוד הכושים וריקוד פסל הזהב שמתעורר לחיים, וכמובן סולור וגמזאטי. סולור מביא לראג'ה את עור הנמר שצד כנדוניה והחתונה מופרת עם הריקוד הדרמטי של ניקייה שהוזמנה לרקוד לבני הזוג ומגלה שסולור אהובה הוא זה שעומד להתחתן עם גמזאטי. הראג'ה מעניק לה זר פרחים לזוג אלא שיש שם נחש ארסי שמכיש אותה. הברהמן הגדול מציע לה תרופה אולם היא מסרבת ומתה על הבמה. איזו דרמה! מערכה מאוד ססגונית, מלאת חן ומחול עם בולטות של הגולדן איידול, הווריאציות של הבלרינות ועוד.
שתי המערכות הבאות מתקיימות בעולם האופל בו סולור הולך לחפש את ניקייה, הוא מבקש סליחה מהאלים במקדש העתיק ולא רק שעולמו חרב עליו, כל האדמה מתמוטטת (תדמית וביצוע נהדר טכני של רעידת האדמה) והוא מוצא את עצמו בעולם הצללים. כאן יש ריקוד ממלכת הצללים, ואלס נפלא הרקדניות ממש מרחפות זו התחושה שהצופה חש ורואה וזה מדהים. ולסיום הסולו דואט של הסולנים – נפלא.
לסיכום מדובר במחול ברמה גבוהה מאוד שיש בו את כל האלמנטים של ריקוד קלאסי, פירואטים, אטיטיודים, הנפות טיפוף קצות האצבעות, פוזיציות קלאסיות, דרמטיזיה על הבמה, משחק, מוסיקה, מחול ותלבושות ברמה גבוהה. העיבוד מעולה, התפאורה מכניסה את הצופה לאווירה מיידית.
אודות יוליה סטפנובה
נולדה באורנבורג. סיימה את לימודיה בשנת 2009, באקדמיית ווגנובה בסנט פטרבורג. מיד לאחר סיום לימודיה הצטרפה לבלט המרינסקי. בשנותיה במרינסקי, רקדה בשורה ארוכה של תפקידים ראשיים וסולניים, בהם גזמטי בלה ביידר, אודט/אודיל באגם הברבורים, מירתה בג'יזל ועוד. בין השנים 2014-2015 היתה סולנית בלהקת הבלט בתיאטרון נמירוביץ' – דנצ'נקו במוסקבה, ורקדה בתפקידם הראשיים בג'יזל ובלה ביידר. בעונת 2015-2016 הצטרפה כרקדנית ראשית לבלט הבולשוי.
סטפנובה זכתה בשלל פרסים. ב-2006 בתחרות באקדמיית ווגנובה. ב- 2007-8 זכתה בפרס בסנט פטרבורג על הישגיה בלימודים. ב- 2014 זכתה בפרס טליוני, בתחרות הבלט האירופאית.
אודות מיכאיל לובוחין
יליד סנט פטרבורג. ב-2002 סיים את לימודיו באקדמיית ווגנובה. קיבל תואר באמנות בהצטיינות יתרה. באותה שנה הצטרף לבלט המרינסקי. בינואר 2010 הצטרף לבלט הבולשוי. לובוחין זכה בפרסים רבים בהם: ב-2002 הפרס הראשון בתחרות הבינלאומית שאורגנה על ידי אקדמיית ווגנובה ב-2008, פרס זרקור הזהב, בסנט פטרבורג על הופעתו בבלט "לארבעה" בכוריאוגרפיה מאת ס' וולדון. בשנותיו בבלט המרינסקי רקד במבחר גדול של יצירות בתפקידים ראשיים ובתפקידי סולו. בשנותיו בבלט הבולשוי רקד את תפקיד סולור בלה ביידר, את ספרטקוס, את טיבלט ברומיאו ויוליה, את איוון האיום, את הנסיך במפצח האגוזים ועוד. לובוחין סייר עם בלט המרינסקי בגרמניה, צרפת, בריטניה, הולנד, ארצות הברית ויפן. הוא הופיע כרקדן אורח עם הבלט הטטרי בפסטיבל הבינלאומי לבלט קלאסי על שמו של רודולף נורייב. ב- 2011 הופיע כרקדן אורח עם הבלט הלאומי של אזרבייג'אן על הבמה החדשה של הבולשוי. לובוחין משתתף קבוע בתכנית "העונות הרוסיות של המאה ה-21" תוכנית מיוחדת שמטרתה לשמר את הרפרטואר של סרגיי דיאגילב. בשנת 2011 אף הופיע עם הפרויקט בפריז בתיאטרון שאנז אליזה, וסייר עם הפרויקט ברחבי רוסיה.
אודות התיאטרון
תיאטרון הבלט של בית האופרה מצ'ליאבינסק על שם המלחין גלינקה נוסד בשנת 1956. הגרעין המייסד של להקת הבלט הגיע מרקדנים שסיימו את לימודיהם בלנינגרד, סנט פטרבורג. וכך נוצרה הלהקה שמהר מאד זכתה לשם ברחבי ברית המועצות ורקדה את מיטב הבלטים הקלאסיים. כמו כן יצרו עבור הלהקה יוצרים רבים ויצירות מוסיקליות נכתבו במיוחד עבורה. את התיאטרון ניהל שנים רבות אחד המנצחים הבולטים בתקופתו מאסטרו זאק. רקדני הלהקה הופיעו ברחבי העולם והעלו יצירות קלאסיות רבות בהם לה ביידר, פקיטה מאת מינקוס ואזמרלדה מאת פוני ועוד.
מנהל להקת הבלט היום הוא יורי קלבצוב, שהיה גם רקדן ראשי בבלט הבולשוי.
קלבצוב למד אצל גדולי הרקדנים והיוצרים בבלט הרוסי: גלינה אולנובה, יורי גריגורוביץ', יקטרינה מקסימובה ועוד רבים וטובים. הוא הופיע עם הבולשוי ברחבי העולם, והעמיד יצירות בלהקות בלט שונות ברחבי רוסיה. רעייתו גם היא רקדנית בולשוי לשעבר אלינה פלשינה. בביקורה בארץ יעביר קלבצוב כיתות אמן לרקדנים במרכז ביכורי העיתים בתל אביב.
עיבוד ושחזור כוריאוגרפיה יורי קלצוב
נקודה משלנו: במחול השתתפו גם תלמידי בית הספר של בלט ירושלים.