16 באפריל 2021 5:37

התזמורת הקאמרית הישראלית מגישה חגיגת אביב עם דוראל גולן

התזמורת הקאמרית הישראלית מגישה חגיגת אביב עם דוראל גולן

כשדלתות אולמי התרבות נפתחות מחדש רוח חדשה נושבת, כיוון שללא רוח אנו קמלים בבתינו משועבדים לטלוויזיות, למחשבים, הזום  והריקנות הזו של אמצעי המחשה ללא הנפשה וללא רוח האדם מכבידים.

התזמורת הקאמרית הישראלית פתחה את העונה עם שתי יצירות:

קאמי סן-סנס (1921-1835) קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 2 בסול מינור, אופ' 22

לודוויג ואן בטהובן (1827-1770) סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור, אופ' 36

אריאל צוקרמן מנצח

דוראל גולן פסנתר

אם הייתה כאן חגיגת אביב היא הפריחה מחדש של רוח האדם, יתרה מכך התזמורת זימנה לנו פרח של ממש נדירה במחוזותינו (בקאמרית) דוראל גולן!

ב- 2013 ראיתיה לראשונה וחיכיתי ליום הזה, כך כתבתי אז ואין מה להוסיף:  "אבל! אבל! את ההצגה של הקונצרט גנבה דוראל גולן, הפסנתרנית היפה, הווירטואוזית המוכשרת, הדור הצעיר של פסנתרני העתיד שלנו. פסנתרנית עם עתיד מבטיח ומוניטין בינלאומי, מנגנת על הבמות החשובות בארץ ובעולם וזוכה לביקורות מלהיבות. ניגנה בקונצרטים ורסיטלים עם גדולי המוסיקאים וגדולי המנצחים ובאולמות הכי מפורסמים בארץ ובעולם ויש לנו את זה כי דוראל גולן היא ילידת הארץ שסיימה בהצטיינות את לימודי התואר הראשון והשני בבית הספר למוסיקה ע"ש "בוכמן – מהטה   תל אביב."

בנגינתה בערב זה דומה שהיא מנהלת דיאלוג עם הפסנתר, היא ממש מדברת אליו וממלמלת ואני שומע אותו מסמיק ונכנע והיא מניפה את ידיה כאומרת לו "ניצחתי". בישיבתה מול הפסנתר ללא תווים הופכת דוראל גולן הווירטואוזית לחלק בלתי נפרד מהפסנתר, והיא מפציצה והולמת בו ומנגנת בצורה שאין בן אנוש יכול לה, אתה נכנס במסע של קסם ליצירה שנבחרה, יצירה  שהפכה לקונצ'רטו הפופולרי ביותר בעולם בזמנו ואולי עד היום.

הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 נוצר באביב 1868. הפסנתרן הרוסי הדגול אנטון רובינשטיין בא לפריס להיות הסולן בסדרת קונצ'רטי בניצוח סן-סנס, ובמהלך הביקור העלה רובינשטיין את הרעיון להפוך את התפקידים: רובינשטיין ייקח עליו – לראשונה – לנצח על התזמורת וסן-סנס יהיה הפסנתרן ביצירה שילחין. ואמנם, בתוך שלושה שבועות נערכה הבכורה. בשל מהירות ההכנה לא הייתה ההצלחה מיידית, אך במשך הזמן קנתה לה היצירה כאמור פופולריות רבה.

אנדנטה סוסטנוטו / אלגרו סקרצנדו / פרסטו

היא פותחת בקדנצה שלאחריה נכנסת התזמורת, אחרי פתיחה תזמורתית קצרה, הפסנתרנית מציגה נושא נוגה ורב-מתח (ש"נשאל" כנראה מיצירה של תלמידו, פורה). נושא שני מופיע, הפיתוח נמרץ, הנושא הראשון חוזר, ואחריו באה עוד קדנצה והמוטיב של באך שב, כזנב. הפרק השני אינו איטי, כצפוי, אלא סקרצו דו-נושאי הומוריסטי כב"קרנבל החיות". הפרק השלישי מהיר גם הוא, כמחול טרנטלה איטלקי. מבקר צר עין הפטיר "היצירה פותחת בבאך וחותמת באופנבך". ניחא. הסיום  החרישי לפרק זה לא מכין אותך לבאות.

יש ביצירה משחק קצבים נעים לשמיעה כאשר, איך לא, כלי הנשיפה שלמעלה משלימים את הצלילים, הכלים האלו שכה התגעגענו לראותם ולשמעם.

הפרק השני והשלישי הוא כה עשיר וכה מהיר, העוצמה אדירה התנועות של דוראל מהפנטות ומהירות ואתה מחפש פסנתר שני כי מגוון הצלילים בו זמנית שהיא מפיקה ומפגיזה בפרק זה לא מהעולם הזה. אפשר אולי לרקוד טרנטלה עם הפסנתר אליו מתמזגת הנגנית שלנו. פנטסטי.

תשואות!

דוראל גולן  –  פסנתר

דוראל גולן, ילידת ישראל, קנתה לה מוניטין רב בנגינה כסולנית על בימות בארץ ובעולם. "סנסציונית" ו"מכשפת" הגדירה אותה הביקורת הגרמנית, עת ניגנה בפסטיבל הרוהר היוקרתי לצד אמנים כגון מרתה אַרְחֶרִיץ', דניאל בארנבוים, ולדימיר אשכנזי ומאוריציו פוליני.

 

גולן סיימה בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון והשני בבית הספר למוסיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב בכיתתו של פרופ' אריה ורדי. היא זכתה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל מ-1992 ובפרסים ראשונים בתחרויות לאומיות ובינלאומיות: "האמן הצעיר", מַרְסָלָה, בְּרֶמֶן, קְלֶרְמוֹן ואריאנה כץ. היא הופיעה כסולנית עם כל התזמורות בארץ ובהן הפילהרמונית הישראלית, בפסטיבל ישראל ובפסטיבלי פליציה בלומנטל בתל אביב וקלאסי-קאמרי באילת, במשכן הכנסת ובבית הנשיא. בשנים האחרונות הופיעה גם בהיכלות רבים בעולם: בקוֹנְצֶרְטְחֶבָּאוּ של אמסטרדם, באולם פילהרמוני בברלין, במוּזִיקְפֶרְאַיין של וינה, בסָלָה וֶרדי במילאנו, בסאָל קוֹרטוֹ ובסאָל פְּלֶיֶל בפריס, באולם פילהרמוניה בקייב, בתיאטרון בולשוי במוסקבה, באֶרְמִיטָז' בסנט פטרסבורג, באודיטוריום למוזיקה במדריד, באולם טיבולי בקופנהגן, בבית הקונצרטים של אוסלו, באולם גריג בברגן, במתחם לאמנויות היפות בבריסל, באולם וִיגָדוֹ בבודפשט, באולם רוּדוֹלפִינוּם בפראג, באַתֵנֵאוּם בבוקרשט, במרכזי האומנויות של סאול ושל הונג-קונג, באולם הקונצרטים של העיר האסורה בבייג'ין, באולמי הקונצרטים של שנחאי ושל מקסיקו סיטי, בבית האופרה של סידני ועוד.

 

דוראל הגישה את הנוקטורנו של שופן כהדרן ותשואות הקהל מהדהדות עד עכשיו.

חלק שני:

לודוויג ואן בטהובן סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור, אופ' 36

אדג'ו מולטו – אלגרו קון בריו / לרגטו /  סקרצו: אלגרו / אלגרו מולטו

היצירה נכתבה במצב רוח גרוע של בטהובן עקב מצב חירשותו המייאש  והיא תמונת ראי של המחשבות שחלפו בראשו בעת הכתיבה.

ביצירה זו אחד המאפיינים החזקים ביותר הוא השימוש החוזר בו במוטיב הקצבי, אפקטים חדים שלעיתים חוזרים על עצמם. הרשימו אותי בפרק זה חלילנית הצד (היו שתיים כמדומני) וכמובן אלינא גורביץ בין הכינורות הפליאה במיתרים, עונג.

הפרק הראשון בנוי משני חלקים. פסקאות יפהפיות באות זו אחרי זו בהתפתחות אורגנית אך תוך הפתעות מתמידות. שיר מלא הדר משרה אווירה רגשנית. התזמור עשיר ומגוון. התנועה הראשונה הארוכה מיוחדת ובהמשך יש גוון הומוריסטי משהו  המנוגד למצב הרווח. ואז מצטרף האלגרו-קון-בריו המרהיב. בפרק הזה היה משהו צורם באקוסטיקה או במנעד גלי הנשיפה, לא ברור לי מה.

הפרק השני, "לרגטו", הוא פרק ארוך מאוד, ובו מוזיקת עַם פסטוראלית, מנגינת אבוב מלודית ומחול-עם אוסטרי. אם רוצים למצוא בפרק הזה עדות לדיכאונו של בטהובן, אפשר, בשל כמה נגיעות מלנכוליות. למרות שהנעימה נשמעת  מלודית ונעימה כאשר האבוב עושה כאן עבודה נהדרת, אולם בסך הכל למאזין זה מאוד מונוטוני ,עגמומי עם הרבה חזרות של הנושא.

הפרק השלישי, שאותו בחר המלחין לעצב לא כמינואט, אלא כ"סקרצו" (מילולית: בדיחה), מנוגד בכול לפרק הקודם. הוא עליז, משתובב ומלא קפריזות ומהתלות. ההכנה לפרק זה חייבה "כיוון כלים" הרגשתי כמו כיתת כוננות לפני הירי! והעוצמה לא איחרה לבוא אבל בנעימות, קצבי ומלודי.

גם הפרק האחרון היה עוצמתי, קצבי ומלודי מלא עליצות ואולי הומור. כל הקומה השניה של כלי הנשיפה , החלילים, קלרינטים , אבוב ובסון, אולי גם הקרנות עשו לנו חגיגה שהסתיימה בקודה אדירה בעלת זהר וירטואוזי שבא לקפוץ מהכסא.

אריאל צוקרמן, המנצח הראשי והמנהל המוזיקאלי של התזמורת הקאמרית הישראלית משנת 2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים.

היום צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל. עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הירבה לנצח על תזמורת "אומני הצליל" (Tonknstler) באולם אגודת המוזיקה הוותיק "מוּזִיקְפֶרְאַיין" של וינה. כמו כן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, באזל ובמברג, הקאמריות של ציריך, שטוטגרט וברמן, תזמורת האופרה הממלכתית במינכן, תזמורות רשויות השידור של מינכן, הנובר, קלן, זַרְבְּרִיקֶן ו-KBS בסאול, תזמורת פסטיבל בודפשט, התזמורת הלאומית הדנית, תזמורת היידן של בּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, תזמורת מחוז דָלַרְנָה ותזמורת האופרה של מחוז נוּרלנד, שניהם בשבדיה. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. צוקרמן החל את הקריירה המוזיקאלית שלו כחלילן, ועל נגינתו זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בין-לאומיות. מוריו לחליל היו אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיזֶן ואַנְדְרַש אַדוֹרְיָן. לצד עיסוקיו כמנהל מוזיקלי וכמנצח, מרבה צוקרמן להופיע כחלילן סולן ובהרכבים קאמריים

 

*כינור ראשון*-

אלינא גורביץ- נגנית ראשית

רודה אלבס

תום מיטניצקי

פולינה גרושיקובה

איסק בינט

*כינור שני*-

יוליה בלגליי

מריה בוחטה

סבטלנה אוונוב

אביאל סולם

*ויולה*-

דניאל רטוש

סימון למברסקי

קריסטינה אינגרמן

שחר טבקמן

*צ'לו*-

יאן בוגדן

יעל שיזף

רומי קופלמן

*בס*-

אנטונינו טרטוליאנו

טוניה דוגלס

*חליל*

קריסטיאנה פטרסיים

מיכל טיקוצקי

*אבוב*

קשת זיידל

ליאור חלילי

*קלרינט*

סמיון אוסיטיאנסקי

אייל פסי

*בסון*

גל ורון

רתם ניר

*קרן*

איתמר לשם

דניאל יפה

*חצוצרה*

אבישי בן חור

אלון מלניק

*כלי הקשה*

גונן רוזנברג

 

שתפו את הפוסט!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email