לירושלמים יש כנראה זיכרון רק לעבר הרחוק, למרות שירושלים עברה ועוברת שינויים הם, לפחות נהגי המוניות הותיקים זוכרים רק את העבר. במה דברים אמורים? ואיך זה קשור ל "לבן"
ובכן כשביקשנו מנהג המונית שלנו להגיע ל"לבן" בדרך חברון בסינימטק, הוא אומר לי בדרך: "אה זה מהמאסטר שף" לא, אני אומר לו ואנו מדסקסים על מסעדות וכו. יותר מאוחר כשנחנו יושבים עם מיכאל כץ מאנשי הקולינריה של הקבוצה והשף של הרשת "קולוני, אדום, לבן" הוא מספר לי שבגלגול הקודם מזמן, מי שהקים את המסעדה היה אייל שני.
" לבן " החלה אומנם כמסעדה בסגנון איטלקי, אולם היא ממוצבת כיום כביסטרו בשרים ובית קפה. המיקום שלה ממש בסינימטק בעצם מכתיב את היותה בית קפה למבקרים ומסעדה למבקרים ולאורחים ותיירים.
כיום השף המוביל אותה הוא שגיא אזולאי, ועל פי המנות שדגמנו הוא בהחלט עושה עבודה טובה ומגיש מנות מעניינות לאורחים. וכאשר מאחוריו עומד המדריך איש הקולינריה מיכאל כץ אשר משמש שף רשתי של הקבוצה, המנות הופכות כאן לא רק ליצירה טעימה, אלה בכלל זוכות להצלחה וחלקן להתפעלות.
כזכור פגשתי את מיכאל כץ ב"אדום" וקיבלתי ממנו הזמנה לבקר בלבן בעת החופשה המתוכנת שלי בירושלים, אז הנה מימשתי ובאתי להתארח שם.
המסעדה היא בעלת אופי מיוחד במראה שלה משהו בין כפרי רומנטי לבין בית קפה כאשר חלק אחר ממנה נמצא במרפסת הצופה לכנסיית דור מציון, חומות העיר העתיקה ומגדל דוד. שם התיישבנו וצפינו אל הנוף. היין שנמזג לנו היה בדיוק מה שחלמתי עליו ביום קייצי כזה: " אביבים" של הרי גליל, בלנד של ויוניה ושרדונה, מאוד פירותי, מאד נעים וכאשר מגישים לי יין ישראלי כבר זוכים אצלי בקרדיט.
פתחנו במנה שקודם רעייתי ציינה אותה בתפריט, בקלווה טלה. בצק פילו עוטף בעדינות את בשר הטלה המתובל כיאות לשף מרוקאי. כאן מרגישים את היד של השף והנגיעה הים תיכונית זו באמת מנת פתיחה מעולה. 48 ₪
המנה השנייה לפתיחה היא סוג של סלט שמתחבאים בו אוצרות: סלט אווז מעושן ( עישון עצמי ) עלים ירוקים של רוקט,בצל סגול, מוצארלה ופרי העונה שהיה תאנים. ורוטב בלסמי מתובל ועדין. נתתי לה כוכבים למנה הזו. טעמו העדין של האווז המעושן יחד עם הסלט ובכלל השילוב של התאנים היה נפלא. מומלץ. 54 ₪
אולם המנה השלישית במנות הפתיחה זו כבר יצירת אומנות מלאכת מחשבת שיופיה מתחרה בטעמה. ברוסקטה סרדינים ומוצראלה בין שתי פרוסות של ברוסקטה מעולה האחת עם פסטו השניה עם רוטב אחר יש מוצראלה טבעית ומעל סרדינים בכבישה עצמית ועלי בייבי עדינים . זו איטליה לדעתי, מנה מרשימה, יצירת אומנות יפה וטעימה. לא להחמיץ 52 ₪
להתרעננות הציג לי מיכאל בירה מקומית " בירה שפירא" טעמנו את הסטאוט ואת האייל, שתהין שונות לחלוטין ולכל אחת טעמים מעניינים . הסטאוט כהה מאוד, שוקולדית כזו ואילו הפייל אייל בהירה וטעם של פירותי יותר. הבירה מיוצרת בנחם בהרי יהודה, מבשלת בירה די חדשה ובירה מצויינת שתופסת נפח בשיווק בירושלים ונחשבת לאחת הטובות מסוגה.
לעיקריות הגישו לנו סלמון בחמאת הדרים, מעין קרם ממנדרינות אולי תפוזים עם נוכחות רצינית. הדג היה עשוי פרפקט, עסיס, לא יבש וטעים מאוד. הוא הוגש עם אספרגוס טרי שגם הוא עשוי כראוי. מנה נהדרת למי שנמנע מפחמימות ושומנים כמונו. ובכלל מנת דג בריאה וטובה. 98 ₪
חזה עוף פרובנסל עשוי טיפה מעל המידה שאני אוהב, רעייתי אהבה מאוד. מנה זו מוגשת עם פתיתי אורזו או מה שאני קורא "אורז בן גוריון" אלא שאלו היו עשויים עם ירקות וציר מאוד טעים שחיבר בינם לעוף. גם הזיתם שהוגשו עם הרוטב וכל הטופינג של המנה היו חיבור מוצלח בטעמים. 68 ₪ איזה כיף.
עוד מהצד האיטלקי פיצה הוואי, עם מוצראלה וקרפצ'יו אננס, אווז מעושן, בצל סגול ורוקט. פיצה מהסוג הדק כמו באיטליה, עשויה נהדר וטעימה שחטאתי בפחמימה שלה בנוסף לאורזו…64 ₪
בסך הכל יש מנות של פיצות ופסטה אולם יש בשרים כמו פילה עגל, קבב טלה ועוד. התמהיל הזה בתפריט שכולל מנות ראשונות, סלטים מעולים יש בהן לתת מענה למגוון רב של טעמים וקהלים.
אם שברנו את הדיאטה אז כבר החלטנו לטעום מהקינוחים. מסתבר שיש להם קונדיטורית שאחראית לתוצאות האלו. כשאני מגיע למסעדה שיש לה קונדיטורית שמטפלת בקינוחים ולא מגישים לך משהו תעשייתי אני כבר מוסיף עוד כוכב לקרדיט.
מוס שוקולד עם קצפת, השוקולד בעל נוכחות ( 70%) והמרקם ממש מדוייק. הטוויל המתנשא כמפרש שט בין השוקולד לקצפת ולא רק מקשט את המנה כי הוא טעים כשלעצמו. 36 ₪
אולם מנת הקינוח שאסור להחמיץ אם הגעתם הלום היא הטארט ליים. ולא רק בגלל בקרם ליים אלא הבצק המיוחד שהוא בעצם בצק פריך שוברים אותו לפירורים ואז מכניסים לפורמה ואופים שוב. מתקבל בצק בסקוויט נפלא. 36 ₪
סיכום, לבן היא מסעדה ביסטרואית, אולי עם קריצה איטלקית כמו כל בית קפה מסעדה שמגיש פסטות ופיצות אולם לצד מנות משובחות חלקן בקריצה ים תיכונית או אולי ירושלמית והמנות מאוד טעימות שכדאי לבקר בה.
לבן
דרך חברון 11 בסינמטק
אפילוג: כשביקשנו מנהג המונית להחזיר אותנו ל"קראון פלאזה" היינו צריכים לומר לו" הילטון " שיבין לאן אנו מבקשים.