1 בפברואר 2023 23:43

קונצרט הקאמרית הישראלית –"בוקר וערב" עם וירטואוז צעיר ומוכשר

קונצרט הקאמרית הישראלית –"בוקר וערב" עם וירטואוז צעיר ומוכשר

לצד היצירות של היידן "בוקר" ו-"ערב" זכינו ליהנות ולהתרגש לקול נגינתו של יואב לבנון בפסנתר, וירטואוז כבן 19 שמנגן מגיל 3 ויש לו ניסיון ומיומנות על הפסנתר שלא ניתן לצפות מאדם צעיר אלא רק להאזין וליהנות.

בערב זה של הקונצרט נוגנו על ידי התזמורת הקאמרית הישראלית היצירות:

יוזף היידן (1809-1732) סימפוניה מס' 6 ברה מז'ור ("הבוקר")

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756) קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 20 ברה מינור, ק'  466

בטי אוליברו (1954) אדג'ו לתזמורת קאמרית

יוזף היידן סימפוניה מס' 8 בסול מז'ור ("הערב")

פרט לציון לשבח לפסנתרן אני חייב לציין את נגינתה של הכנרת והנגנית הראשית אלינא גורביץ.

את כל הקונצרט הוביל המנצח-אורח כריסטוף פּופֶּן, יליד מינסטר שבגרמניה שניצח באופן אלגנטי, אצילי ונעים והכין את התזמורת לקונצרט במקצוענות.

התכנית

יוזף היידן סימפוניה מס׳ 6 ("הבוקר") ברה מז'ור

וולפגנג אמדאוס מוצרט קונצ'רטו לפסנתר מס' 20, ברה מינור, ק' 466

בטי אוליברו (1954) אדג'ו לתזמורת קאמרית.

יוזף היידן סימפוניה מס' 8 "הערב" בסול מז'ור

 

על הקונצרט:

יוזף היידן סימפוניה מס׳ 6 ("הבוקר") ברה מז'ור

אדג'ו-אלגרו / אדג'ו-אנדנטה-אדג'ו / מנואט וטריו / פינאלה: אלגרו

על הבמה פרט למיתרים היו צ'מבלו וכלי נשיפה קטנים  ושני קרנות.

הפריע לי מיקומו של הצ'מבלו בהעמדה צדדית ולא במרכז, זאת כנראה שהמלחין  לא ראה בו כלי מרכזי ליצירה, גם לרוב קשה היה להבחין בצלילים שלו.

סימפוניה מס׳ 6 ("הבוקר") היא הראשונה בשלישיית סימפוניות מוקדמות של היידן. היא נכתבה ב-1761 עם מס' 7 ("הצהריים") ומס' 8 ("הערב") והשלוש נוגנו בערב בכורה אחד בהיכל הקונצרטים של אחוזת אֶסְטֶרְהָזָי, מקום עבודתו החדש של היידן, שבו ניצח, ניהל והלחין במשך שלושה עשורי שנים. הרעיון לתאר בצלילים את שלושת חלקי היום היה כנראה של הנסיך אֶסְטֶרְהָזִי, וכיוון שהיידן ידע שמעסיקו חובב קונצ'רטי גרוסו בארוקיים, שבם סולנים פוצחים ברינה מול התזמורת, יצר את הטרילוגיה בשפתו "הקלאסית" העדכנית, אך עדיין לא במנותק מן המסורת הבארוקית.

הכינורות בפתיחה המדמה זריחה מלכותית נעימה. בפרק הראשון  האבובים וחליל הצד ממלאים תפקיד חשוב, אולי מדמים ציוץ ציפורים עם הזריחה. הצ'מבלו והקונטרבס העשירו את הצלילים שבקעו מהכינורות ובמיוחד מהכנרת אלינא שבלטה מאוד בקונצרט זה.

הנושא של הפרק חוזר על עצמו בווריאציות שונות וחשתי שאני באולם נשפים של התקופה המדוברת.

בפרק השני  יש דו-שיח בין הכינור לצ'לו, ממש דואט נפלא.

הפרק השלישי הופך לחגיגה מוסיקלית עוצמתית, הבסון תופס מקום של כבוד בביצועים נהדרים לצד נגני הקונטרבס וכמובן הסולנית בכינור.

בפרק ד', הוא בצורת הסונטה, החליל והצ'לו שרים סולו. הנושא מקבל קצב והכינור ברקע מדהים וכאן גם הקרנות נותנות ביצוע נעים.

https://www.youtube.com/watch?v=XtWEvUnC1Vs&list=RDXtWEvUnC1Vs&index=2

 

תשואות.

בהמשך הקונצרט יצירה של מוצארט עם בחור צעיר שנראה כאילו בא מתקופתו של מוצארט, לפנינו ישב מול הפסנתר אחד הנגנים הצעירים המופלאים ששמענו, וירטואוז ש"גנב" את ההצגה מהיידן והאחרים.

יואב לבנון בן ה-19 ומאחוריו כעשור וחצי של פסנתרנות סוליסטית. עם התזמורת שלנו ניגן בהיותו בן שבע; כעבור שנה, ניגן עם "סולני מוסקבה" בניצוח ספיבקוב קונצ'רטו של היידן; בגיל תשע – עם סימפונט רעננה – ביצע את הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של בטהובן. בגיל עשר זכה במקום ראשון בתחרויות “פנינה זלצמן” ו”פסנתר לתמיד” ובגיל 11 ביצע את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן בתיאטרון סן-קרלו באיטליה. המנצח, מאסטרו דניאל אורן, אמר אז: "הילד גאון! לבנון מנגן כפי שפסנתרנים אינם מנגנים בשנות ה-40 לחייהם!" בשנת 2018, והוא בן 13, ניגן עם הפילהרמונית הישראלית את הקונצ'רטו השני של רחמנינוב בניצוח אריה ורדי, וזה הציגו כאחד הפסנתרנים המבטיחים בעולם. ב-2019 זכה ב"פרס מיוחד לאומן צעיר" באודיטוריום הלאומי במדריד בנוכחות המלכה סופיה וניגן את הקונצ'רטו מס' 1 של צ'ייקובסקי. ב-2020 השתתף ב"פסגת הפסנתר" בגרמניה, שהפגישה שלושה דורות של פסנתרנים בו הופיעה לצדו מרתה ארחריץ'. באותה השנה, אחרי הופעה בטולוז, כתב "לה מונד": "לבנון אינו רק וירטואוז. הבחירות הפרשניות האסרטיביות שלו כבר הופכות אותו למוזיקאי אותנטי, שיש בו הכל כדי להיהפך לאחד מגדולי המאה".

https://www.youtube.com/watch?v=Fus_YMB2k4k

 

 

הפסנתרן הישראלי יואב לבנון, שהופיע בקרנגי הול כבר בגיל שבע, מעדיף שלא להיות מתויג כילד פלא ואחרי שיחתי עמו הבנתי מדוע. תשובותיו מלאות תובנה ובשלות. איך כינהו מבקר אחד? "אמן גדול בגוף קטן".

אכן אמן גדול לפנינו.

 

וולפגנג אמדאוס מוצרט קונצ'רטו לפסנתר מס' 20, ברה מינור, ק' 466

אלגרו / רומנסה / רונדו: אלגרו אסאי

https://www.youtube.com/watch?v=71AgofmDSjs

 

כאן נוספו טימפני כלי הקשה , חצוצרות וכלי נשיפה והעיקר הפסנתר במרכז הבמה.

הפתיחה העוצמתית היא  מעין סערה שרק בעקבותיה נכנס הפסנתר, ההקדמה התזמורתית הזו  יוצרת בהמשך מעין דו-שיח בין הפסנתר לתזמורת יחד עם כלי הנשיפה וההקשה. הנושא מגיע קצת מאוחר ולא ממש בהתחלה. השילוב של הכלים התזמורתיים מרשים אבל במרכז הפסנתרן המוכשר שסוחף את הקהל.

ברק השני, השקט שאחרי הסערה מהווה רגיעה נעימה,  בתחילתו התזמורת מהווה ליווי מדהים לפסנתר. אנטיתזה לירית לפרק המתוח, אך בלב הרומנסה ציקלון עז מופיע. סחרורו המינורי עוקר את התזמורת ואת המאזינים מחלומם המתוק, והסולן – מרוב תדהמה – נאלץ להתרוצץ מעלה-מטה על הקלידים בווירטואוזיות היאה לפרקי קצה. בסוף הרוגע שב, וארפג'ו מטפס מביא את הפרק לסיום.

אבל בפרק השלישי הפסנתר נותן קצב מענג ובהמשך התזמורת פוצחת בנגינה. כלי ההקשה והנשיפה יוצרים ביחד עוצמה מלאת דיסוננסים שבהמשכן סולו של הפסנתר ודו-שיח עם כלי הנשיפה. ואחרי כמה אפיזודות, התזמורת עוצרת ומזמינה את הסולן לפצוח בקדנצה. קודה מז'ורית מבשרת טוב.

כמובן שזכינו לשני הדרנים לקול התשואות הרמות.

 

חייבים משהו ישראלי?

בטי אוליברו (1954) אדג'ו לתזמורת קאמרית

אי אפשר להישאר רק בעבר הרומנטי, חייבים להתקדם ובטי אוליברו  עשתה זאת בעדינות. לרוב אני נרתע ממוסיקה של "חריקות" כלי המיתר, כאן זה החל בלחן עגמומי אבל נעים והסתיים במוסיקה בת זמננו, קצת רועשת.

לקטע זה של 6 דקות הוכנסו כלי הקשה, קסילופון , גונג, וגם נבל.

נחמד.

 

יוזף היידן סימפוניה מס' 8 "הערב" בסול מז'ור

אלגרו מולטו / אנדנטה / מינואט וטריו /הסערה (פרסטו)

"הערב" היא – כאמור – הסימפוניה האחרונה בטרילוגיית: "הבוקר", "הצהריים" ו"הערב". הפרוגרמטיות הייתה רבת-תועלת: באמצעותה הציג היידן למעבידו החדש את יכולותיו – "זריחה מוסיקלית" בפתחו של "הבוקר" ו"סוּפה מוסיקלית" בסיומו של "הערב". ואילו הנסיך הפגין באמצעות הרעיון את תזמורתו המובחרת ואת מלחינהּ החדש והמוכשר. והנה סיפור מעניין:

הערב היה הרבה יותר שמח מהבוקר, פתיחה עליזה ומשמחת.

האבוב וכלי הנשיפה הקטנים עם הקרנות הגישו עיבוד של הנושא יחד עם כלי הקשת מנגינה נעימה נאה ושובבה בת שמונה תיבות, החוזרת בווריאציות. זהו פרק סונטה-אלגרו לתפארת.

פרק ב' הוא אנדנטה עדין בפורמט הקונצ'רטו גרוסו: שני הכינורות הסולניים מציגים את המנגינה וצ'לו ובסון נוטלים אותה ומעבירים אותה לאנסמבל. הנגינה היא סוג של נעימה כאשר הבסון תורם מאחור למיתרים, קשה לשמוע את צלילי הצ'מבלו. הפרק מדגים סדרה של דואטים, תחילה בין שני כינורות, ולאחר מכן בין הבסון לצ'לו בין קריאות ביניים במיתרים. לפני סיום התנועה, היא לוקחת תפנית לעבר הדרמה של רצ'יטטיב אופראי.

הפרק השלישי ממש נשף, קצבי ושמח ומשאיר טעם טוב לקראת סיום הקונצרט. כאן דווקא שמעתי את הצ'מבלו וגם הבסים נתנו ביצוע נאה. השיח נערך בין התזמורת לכלי הנשיפה – החליל, שני האבובים ושתי הקרנות; ובטריו יש לקונטרבס עמוק-הצליל תפקידי סולו.

בחלק הרביעי בלטו הכינור הראשון (אלינא) והצ'לו כמו גם חליל הצד, המוסיקה הרמונית והעוצמה גוברת.

הערב כאן זו סערה. תחילתה בממטרי תווים שמפיקים כינור הסולו והחליל והמשכה זלעפות לרוחב התזמורת. אין טימפני, ולכן כל האפקטים הצולפים, הרועמים והזועמים מונחים על כתפי כלי הקשת. היידן העניק להם אקורדים שבורים הנופלים כאשדות, ונוצר רושם של גשם ניתך. קפיצות של אוקטבה בקטעי הכינור הסולני מגבירים את המתח.

בראבו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שתפו את הפוסט!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email