פרויקט אמנות רב תחומי פרטיטורה למרחב פתוח ב מרכז תרבות מנדל – יפו
האומנות פנים רבות לה, מרכז תרבות מנדל ביפו אירח פרויקט מיוחד אשר מטרתו לתת לקול והיצירה הנשית להביע את עצמה ולפעול גם מחוץ לכתלי הסטודיו. יתרה מזאת ההבדל המיגדרי בתקופה זו של הקורונה השתיקה סוערת מבפנים והנשים רוצות ודורשות ומנכיחות את היצירה שלהן.
מדובר בפרויקט אמנות רב תחומי שהגתה ויצרה הילה בן ארי, אמנית פלסטית שעובדת בדיאלוג עם תחומי המחול והתיאטרון, בו נוצר שיתוף עם להקת יסמין גודר, באירוח מרכז תרבות מנדל ביפו ובתמיכת המחלקה לאמנויות, עיריית תל אביב-יפו.
בפרויקט האמנותי הזה השתתפו יוצרות מתחומים שונים – אמנות פלסטית, מחול, מוזיקה, שירה וספוקן וורד. היוזמה לפרויקט עלתה מתוך דחיפות ליצור נוכחות לקול הנשי בתקופה מאתגרת זו, ומתוך הצורך לעשות פעולה יצירתית, מהירה, שיש בה עידוד לאמניות והיא אינה תלויה במרחבי התצוגה הרגילים שהיו זמן רב בעצירה.
לא הצלחתי לראות הכל אבל מה שראיתי צפיתי חזיתי ושמעתי, התרשמתי!
כך התחלתי בצפייה בתנועות של כף יד, מיצב רישום של ליטל שרוני. איך תנועות יד יכולות לשדר אין סוף מסרים – Hands free. האמנית בקשה מנשים מוכרות לה וגם לא מוכרות לשלוח לה צילום של כפות ידיהן שנתנו לה השראה ליצור 70 רישומים כשלכל אחד יש הבעה כאילו היו פנים. מעניין!
האירוע היה אירוע משתנה לפי לוח זמנים, משהו שלא הייתי אישית בנוי לו, במיוחד לאור התחלת המשחקים בבלומפילד הסמוך שם נשמע הקול הגברי!! ושוטרת שמנעה ממני גישה כנכה למחוז חפצי בית מנדל.
בקומה השנייה (שכבר נגישה לי לאחר שהתקינו מעלית) הרקדנים של יסמין גודר הביעו תנועות המתרגלות אמפטיה, לי זה היה כמו להביט על מצבים שונים של רגיעה, שכיבה, תנועה איטית ומאידך אקסטזה, צעקות ובילבול. 2 על 2 זה נקרא. הדואטים בעבודתה של יסמין גודר מבטלים את קווי הגבול הידועים בין מופע וקהל, הקהל ממש יושב בשולי ובתוך היצירה ולפעמים נדמה שחלק מהקהל גם משתתפים במופע תוך שהם יוצרים רשת של קשרים מיוחדת שיש לה קול משלה ומסר משלה.
כאן גם המקום לציין שבתוך בית מנדל יש נגישות מלאה כיום! אולם! בחוץ היה אירוע מיוחד, אולי אחד המיצגים של ארט וידיאו שחודרים לנפש, ומדובר במיצג של ראידה אדון שהתקיים על רחבה גבוהה, לא נגישה עם מכשול ברזל שיכול להפיל ארצה אדם נכה שרק רוצה לחזור לגיל 70. אז אומנם מהר מאוד הציעו לי ולרעייתי כיסאות אבל המדרגות יחרטו בי לזמן רב, מנדל!
ראידה אדון ביצעה מיצג וידאו מדהים בו היא משתתפת מול מבנה ההופך למסך וידאו והיא מתחברת לתוך המיצג, מיצג בו ההדגשה היא על האני ועצמי, על הפחד וההתמודדות עמו, הגבולות המשתנים כל הזמן, הנורמות הנדרשות ממנה כערביה מול החברה המשתנה המאיימת והיא מחוללת ונטמעת בדמוית על הקיר, מתחברת למרחב ויוצאת ממנו. האלימות המובעת לא נותנת מנוח, אדיר!
בתוך האולם הנח והנגיש התקיימה הקראה שקורעת אותך מבפנים ואנחנו מדברים על ערב שכולו נשיות. מדובר על מיצג וידאו של ורד ניסים – אני צריכה להעביר חיים. מדובר במיצג הממחיש לצופה מה עובר על פועלת ניקיון אקראית שבשל מעמדה בחברה ומיקומה בהיררכיה הפטריאכלית מקריבה את עצמן לבעל. היא לא חוסכת מהצופה את התיאורים של מה עובר בראש של בחורה לא בתולה על משכב עם גבר, הבעל שכל עניינו בסיפוקו האישי ומה היא עושה בעצמה ולמה היא חיה איתו ודואגת לו. החיים זה לא פיקניק, במיוחד בסטטוס נמוך. המילים הפשוטות שהיא מקריאה בחצר האחורית המוזנחת של הספריה בה היא עובדת הן עדות ההופכת לפואמה של כאב פנימי וזעקה חרישית.
על אחד הקירות מיצג של יאיר ורדי, סוג של ביטוי גרפי דרך פנס בודד על קיר השירותים במעלה המדרגות, לך תצפה בזה בעמידה!
You never look at me from the place I see You
אביטל ברק עסקה בעבודתה בתנועה וגוף, סוג של חוויה גופנית בתנועה ומחשבה. התנועה המחברת מרחב וזמן איך שהיא התחברה בסיום למרטין לותר קינג, אבל מי שהיה מסוגל ויש לומר לזכותה של אביטל שמראש קלטה אותנו ואמרה שמה שלא מסוגלים לעשות לא חייבים. בקיצור למדנו בשישה מהלכים מה קורה לגוף שלנו כשהוא פוגש בתוכו בכוחות מנוגדים.
השראה לפרויקט שהתקיים בערב זה הוא טקסט של ההוגה הפמיניסטית לוס איריגארי, שעוסק בנשיות וכינון מחדש של מקום ומרחב מחייה. המקום החדש שנשים יכולות ליצור קשור בעודפות של הגוף הנשי, בנזילות, בנדיבות, בתחום פתוח שמתהווה ללא הגבולות המוכרים, שמיועד לשיתוף וההדדיות בין המינים.
הפרויקט מבקש לשרטט מרחב של שיתוף וחבירה, במסגרתו יוצרות מתחומים שונים יפעלו במתחם משותף, יחלקו מרחב וייצרו יחד מקום. מרווח שבו ניתן, ולו לרגע, לקיים את אותה אפשרות אחרת ולתת לה נוכחות. עבודות האמנות והמופעים השונים יתוו מהלך של תנועה וזליגה בין החללים השונים ובין פנים וחוץ, מעין מרחב פועם שאנשים יוכלו לשוטט בו, לחוות את היצירות במוקדים השונים, את החיבור ביניהן, את הזמניות והערבוב.
בחוץ שוב על הרמפה היה ספוקן וורד של סמירה סרייה קווים לדמותה בין ערבית לעברית הדנים בזהות המגדרית ושאלות פוליטיות של גבול ומרחב.
אולם החלטתי שלפני שאלפי האוהדים יוצאים מבלומפילד אברח משם לפני שהפרשים מהמשטרה גם יחסמו את הנסיעה הביתה.
כללי באירוע זה הגישו ופעלו לקיומו:
ראידה אדון / רחל אניו / הילה בן ארי / אביטל ברק / יסמין גודר / יאיר ורדי / ליאורה כהן /
ורד ניסים / סמירה סרייה / אלינור סלומון / שרון קנטור / ליטל שרוני
יוצרת הפרויקט: הילה בן ארי
יעוץ אמנותי: יסמין גודר
מנהל הפקה: עומר אלשייך
מנהלת אדמיניסטרטיבית: זהר אשל עכו
מנהלת מרכז מנדל: שירה צבן כפיר
העולם לא שייך רק לצעירים