המופע BAILABLES 'לרקוד את הצלילים', בכיכובם של רפאל אסטבז וולריאנו פאניוס הכוריאוגרפים והבמאים המובילים בפלמנקו הספרדי. המופע הוא פנטסיה כוריאוגרפיתשל עבר והווה, קלאסי ומודרני של שירת פלמנקו עתיקה עם שירה חדשה, מוסיקה אקוסטית ואלקטרונית, פולקלור וקלאסי, מוסיקת עולם עם מוסיקה מקומית ספרדית, קודש וחול, רעש ושקט.
המופע שבמרכזו אולי רפאל אסטבז RAFAEL ESTEVEZ האנטיטזה לכל מה שחושבים על רקדן פלמנקו, מגושם בעל מידות גדולות אבל על הבמה הוא עושה נפלאות. כל תנועה שלו עוצרת נשימה, כל הינף יד מעורר התפעלות וכשהוא רוקד, והוא רוקד, הנשימה נעצרת והבמה סופגת את הרקיעות שלו שנשמעות גם מחוץ לאולם.
בדור הפלמנקו העכשווי נשברו המסגרות הנוקשות והקבועות של ריתמוס מוגדר, אפשר לקחת את הפלמנקו שירשנו ולתת ביטוי לכל צליל שאנחנו שומעים, כבר אין מוסכמות על מסורת שמרנית, יש דור חדש וממשיך שעושה את מה שלא היה ניתן לרקוד בעבר וזה קורה כאן על הבמה. כך על הבמה כששה רקדנים ועם אסטבז שבעה, נגן גיטרה וזמר ואולי פלייבק של זמרת וגם יש פסנתר שבו מפעם לפעם אסטבז מנגן, זאת בשעה שהוא לא נותן שיעור או מחלק פקודות ומי יודע מה. יש במחול סיפור שלם , אני לא פענחתי אותו אינני דובר ספרדית אבל לא צריך להבין. יש כאן שפת גוף של הרקדניות במיוחד, שרה ג'מינז ולא רק כי כל ארבע הרקדניות היו מעולות אבל זו לקחה צעד אחד קדימה בשפת הגוף שלה וההבעות.
קודם ההופעה אסטבז יושב על הבמה ומתבונן בקהל.
המחול מתחיל בצעדים לא ממש מסודרים של הלהקה על הבמה, כשאסטבז מצטרף הכל הופך לדרמה על הבמה, הנושא לא ברור כי יש שם חללים (רקדניות הנופלות לבמה ונשכבות כגוויות) אבל מהר מאוד יש שינויים כמו שהן מגיעות עם קערות לעורר את הקורבן ועוד.
הסצינה עם יריעת הניילון היא מאוד מרשימה, בהתחלה חשבתי על תכריכים אבל זה מתפתח לאוהל והרבה מעבר לזה, אפשר גם לתרגם את זה לגולם של פרפרים היוצא לאוויר העולם והן יוצאות…
עוד סצינות של יחסי כוחות בין אסטבז לרקדניות מאוד מרשימות כמו גם מעגל הנשים ועוד.
הרבה תנועות, עוויתות, הרבה כאב, פלמנקו משובח מלא הבעה .
לא רק נשים, הרקדן הסולן בנוסף לאסטבז, ולריאנו פאניוס יליד ברצלונה זכה בפרס ב-2011 מאירגון הכוריאוגרפים והוא מביא את הכישרון לבמה. הוא פשוט וירטואוז נדיר בעולם הפלמנקו ! (VALERIANO PANOS).
המחול: רעיון מקורי, כיוון, כוריאוגרפיה: רפאל אסטבז, ולריאנו פאניוס. ריקוד: רפאל אסטבז, ולריאנו פאניוס, נדיה גונזלס, שרה ג'ימנז, מקארנה לופז, כרמן מוניוז. שירה ומוסיקה: מתיאס לופז "אל מתי". שיתוף פעולה מוסיקלי היסטורי: Faustino Núñez. שיתוף פעולה כוריאוגרפי: אנטוניו רוז.
המופע הוא שיתוף הפעולה בין שני הענקים Estévez / Paños שיצרו כמה עבודות ראוותניות ווירטואוזיות לאורך השנים בפסטיבלים. הם רקדנים גדולים וכוריאוגרפים ויש אצלם פריצת דרך בין מסורות ואיסורים וכאן הם שוברים כמה כללים כאלו.
במקרה זה, הכותרת "Bailables" מתייחס למנהג כי שירים מסוימים נועדו להקשבה בלבד ולא שירקדו לצליליהם. מה שאנחנו ראינו זה מושגים פורצי דרך, שוב ושוב הם פונים אל דרכים ונגזרות המחפשות את הטרנספורמציה שלהם ומביאים תוצאה מעניינת, ואפילו דידקטית. לדוגמה, המילים הישנות של " El confesor me ha dicho que no te quiera”, אשר הולחן עבור sevillanas ו siguiriyas, גורם לנו לראות את האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות של שירה וריקודים כדי לבטא מגוון שלם של רגשות.
Estévez / Paños מלמדים אותנו פלמנקו כהה חדשני , אבל גם נגיעות מהמאה התשע עשרה כאשר Estévez מתנהג כמו מגיש המפריז הנמצא במקום דמיוני שיכול להיות הקנטטה, קפה או תיאטרון של אותה תקופה. אין דבר קדוש, הכל אפשרי ביקום מקביל זה.
ארבע הנשים של הלהקה הן מפוארות, תכליתיות, הן שרות, הן רוקדות, הן מדברות והן פועלות עם משמעת יוצאת דופן. כמה רגעים לא מובנים יתר על המידה וסצינות אדירות.
לסיום אוסף צילומים נדיר מתוך המופע.
חבל שלא באתם.
הפסטיבל והמחול ביוזמת קרן עדי.
