לאחרונה קיבלתי במתנה את ספר הביכורים של מיקי קאופמן לשעבר מנכל חברת פרסום אחת החברות בשטח הפרסום מהראשונות בארץ ומהמובילות " פרסום O.K "
מיקי הו בן דורי צעיר ממני בסביבות שנתיים ובספר מדרגות לשעת חרום הוא שוזר כ 23 סיפורים, כל אחד בפני עצמו וכולם יחד נותנים תמונה כמו מסיפור " הצלמניה " שלו על תל אביב של אותם הימים ועל ארץ ישראל ועלינו כתושבי המדינה בני דורו ואחרים.
אני אמנם יליד בת ים אבל את נעורי, לימודים בתיכון, בילויי יום שישי, ואפילו עבודה עשיתי בתל אביב, זו אחת הסיבות שכפתחתי והתחלתי לקרוא ראיתי את המקומות והדמויות עליהן הוא מדבר.
למשל דמות הקבצן " ערק" שהייתה ברחוב אלנבי, מי יכול לשכוח אותו?
נכון, אני לא בטוח שהכל היה וקרה, אבל גם אם זה נכתב מתוך דמיון וחלום זה מרתק ואולי משעשע לפעמים.
זה מתחיל במפגש שלו עם גברת ששואלת אותו "איזה יום היום" לכאורה היא בעיניו מרחפת, אלא שבהמשך מסתבר שהיא זו שחושבת שהוא מרחף.. איך היא אומרת " הבן אדם הזה כל כך מוזר, כל כך תלוש מהמציאות. עד שהוא אפילו לא יודע איזה יום היום"
הוא מצליח להעביר אותנו מהקניות במכולת לקניות בסופרמרקט שזה עתה התפתח וקם. וכמובן את סיפור פזילתו שזכה לשם " מדרגות לשעת חירום" הוא משתמש במושגי סלנג נוסטלגיים שאף אחד כבר לא זוכר כמו " אייסה בסייסה" ועוד
יש גם רומנים וסטוצים ונסיעות לחו"ל בקיצור כל מה שישראלי בן גילי חווה או שמע או השתוקק, קורה כאן בספר שמחד אינך יכול להניח ברגע שפתחת אותו ומאידך המבנה שלו כשכל פרק הוא סיפור שלם ונפרד מאפשר לך את הגמישות וגם מאפשר לך לחזור אליו בכל רגע שהחיים או המסכים משעממים ויש לך לאן לחזור.
מדרגות לשעת חירום זה לא רק פזילה או השקפת עולם, זה מסע בזמן לנוסטלגיה, לזמן שחמק לנו מהימים שאולי היו קשים אבל יפים.
מיקי קאופמן הוא מספר סיפורים מרתק, אבי אתגר כבר אימץ אותו לפינה ברדיו ויש לו טור בעיתונות. בשנים האחרונות הוא מתמודד עם מחלת פרקינסון ( כמו הבוס האחרון שלי) ואם כושר הדיבור שלו נפגע הרי הוא עושה זאת בכתב, ואני יכול לומר בהצלחה רבה ובאמת בכישרון ובחן רב.