הכפתן הכחול בקולנוע סרט ששוזר בו אומנות החיים ואהבה
הכפתן צריך לשרוד את בעליו ולעבור מאם לבת.
הכפתן הכחול זה סרט אנושי נוגע ללב, סרט מרוקאי על החיים, הזוגיות, המלאכה. סרט מלא צניעות ועבודת האומן, סוציולוגים מכנים זאת "מלאכתו אומנותו" ואכן כך.
מינה וחאלים מנהלים חנות כפתנים מסורתית באחד הרבעים העתיקים במרוקו.
בני הזוג שוכרים את יוסף לסייע במלאכה, כדי לעמוד בדרישות הקונים. הסרט מדגיש את המלאכות שפסו מהעולם, עולם ישו מול עולם חדש של קונפקציה (ברמז בלבד) , התפירה והשזירה והנשמה המושקעת בהכנת הבגדים הכפתן שואבת את כל החיים לתוכה.
הסרט מתאר את החיים בתוך העיר עצמה ולא אתרי התיירות, הסמטאות הבתים האפלוליות והחיים עצמם.
בתוך כל זאת האישה מינה מקנאה ביחסים שנרקמים בין בעלה לשוליה אולם המצב, העומס בעבודה ומצבה עצמה לא מאפשרים שחאלים יעבוד לבד, הלקוחות צובאים ומועדי המסירה מתרחקים ובמרכז המשימה הכפתן הכחול המהודר עבודת יד שהלקוחה מחכה בקוצר רוח.
זוכה עשרות פרסים, ביניהם פרס הביקורת בפסטיבל קאן, "הכפתן הכחול" אלגנטי ומעודן לא פחות מיצירות האומנות המרהיבות שנרקמות בו. הבמאית מרים טוזאני שוזרת תסריט עדין במשחק משובח ומגישה סרט מלא חמלה וחסד על אהבה ועל החופש להיות נאמן לעצמך.
זוגיות שמחה והתרסקות כשירת הזמיר
לא להחמיץ
סרטה של מרים טוזאני
The Blue Cftan
A film by Maryam Touzani
מועמד מרוקו לאוסקר
https://www.youtube.com/watch?v=ol9FEnt1DvQ
צוות היוצרים
בימוי: מרים טוזאני
תסריט: מרים טוזאני בשיתוף נביל איוש.
הפקה: נביל איוש
צילום: ורז'יני סורדג'
עיצוב: עדיל איוב
שחקנים
מינה: לובנה אזבל
חלים: סאלח בכרי
יוסוף: איוב מיסיואי
מרוקו | צרפת| בלגיה| דנמרק 2022
118 דקות | ערבית | תרגום לעברית ולאנגלית
הפצה בישראל סרטי נחשון בע"מ
החל מ-28 במרץ בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
שיחה עם הבמאית מרים טוזאני
ש: איך עלה הרעיון של הסרט ?
ת: עבודתי נבנית בעיקר על סמך הרגשות שלי וההשראה שאני מקבלת. כשאני כותבת אני לא מנתחת את הדברים בצורה אינטלקטואלית. בזמן שחיפשתי אתרים לצילום לסרטי הקודם, אדם, פגשתי בגבר שניהל מספרה לנשים. הוא הווה מקור השראה גדול לדמות של חלים. חשתי שיש בחייו נוכחות גדולה של משהו שלא נאמר, דבר שהוא מסתיר עמוק בפנים עם כבוד גדול למה שהוא באמת ולמי שהוא ניסה להיות בחיים האמיתיים, בסביבה שמרנית ביותר. מצאתי את עצמי מתארת את חייו: לא העזתי לשאול אותו שאלות אישיות כיוון שחשתי שזה יותר מדי אישי. ביליתי איתו זמן רב והוא השאיר עלי רושם עצום. יום אחד הסיפור לבש צורה והיה לי צורך לספר אותו. זה היה סיפור שהייתי חייבת לכתוב מבלי לנתח אותו מבחינה לוגית או רציונלית. הכתיבה עצמה היא מסע והיה לי מזל שנביל, בן זוגי, הוסיף גם את נקודת המבט שלו. אנחנו חולקים חיים אבל חולקים גם תשוקה, דרך המבט שלו שהוא תמיד נדיב, חד ומלא רגש, הצלחתי להתעמת עם עצמי. ולקבל תמיכה עבורי ועבור הדמויות שלי. ולצלול עמוק יותר אל הדברים…
ש: מדוע הפכת את הספר לחייט של כפתנים?
ת: יש לי כפתן ישן שהיה שייך לאימי ותמיד מאד הרשים אותי. כשהייתי ילדה חשבתי שהכפתן הזה מופלא ואמרתי לעצמי שיום אחד אוכל ללבוש אותו.
השנים חלפו ואכן לבשתי אותו וחשבתי כמה יקרים הדברים הללו שאפשר להעביר אותם מדור אחד לשני ולספר סיפור. סיפור על האדם שיצר אותם, לעיתים במשך ימים ארוכים ואף חודשים ארוכים כאילו חלק מנשמתו של היוצר נותרה חתומה על הבגד עצמו. פריט שהצליח ללכוד את המשמעות של האדם שילבש את הכפתן. כך מצא הכפתן את חלקו בנרטיב של הסיפור. אני מאד אוהבת את האומנות של מלאכות שונות שלצערי נעלמות, יש משהו מאוד יפה בכל המסורות שאנחנו מאבדים. משהו שמגדיר אותנו שהוא חלק מה ד.נ. א שלנו. זה חלק ממסורת שיש לשמר ולהגן עליה בעוד שיש מסורות אחרות שרצוי לבחון ולרענן. זה מעציב אותי לראות כיצד מסורות כמו תפירת הכפתן גוססות לאיטן. כיוון שאנחנו חיים בחברה שמתקדמת מהר מדי, שאינה מעריכה יותר יכולות כאלה, שהזמן הנדרש להכין אותם אינו מוערך. אני מאידך אוהבת לקחת הפסקה, להתבונן, לקחת את הזמן וסוג כזה של מומחיות מעניק לי מקור השראה גדול מאד וזו הסיבה מדוע הספר הפך לתופר עילית.
ש: נראה שמינה היא הדומיננטית במערכת היחסים בין חלים לבינה ושיש מתח חבוי ביניהם. האם זו היה כוונתך להציג מערכת יחסים לא רגילה?
ת: מעל לכל רצתי לצייר דמות של אישה המגינה על בעלה ובכך הופכת במערכת היחסים לדמות הדומיננטית. לידה חלים הוא שביר כי הוא חש שיש בו משהו שהוא בגדר הטאבו. הוא אינו מסוגל להתמודד עם העולם, הוא מביע את עצמו בגופו ונשמתו בעבודה שלו. תפירה היא התשוקה שלו והיא גם מגינה עליו מהעולם. היא מעניקה לו סוג של ריפוי, את הסיבה לקיום. הוא יוצר בגדים יפיפיים אותם הוא יכול להציג בפני העולם, העולם שהוא למד להתחבא מפניו. מינה היא אישה חזקה אבל הכוח שלה גורם לה להבין שבעלה הוא אדם פגיע. היא פועלת מאהבה וכל רצונה הוא להגן עליו. כמו אם המגינה על הילד שלה ומבינה שיום אחד היא לא תהיה שם יותר, כדי להגן עליו, והוא יצטרך להתמודד עם העולם לבדו. מערכת היחסים שלהם קיבלה תפניות במהלך החיים ומינה אכן הפכה לסוג של אם עבור חלים. הם אוהבים אחד את השנייה אבל בצורה שונה, הם הגדירו מחדש את האהבה שלהם.
חלים הוא מאד עדין אבל יש בעדינות הזו המון כוח. כוח שאנחנו נגלה אותו במהלך הסיפור והוא יגלה אותו בעצמו.
ש: מינה סובלת מסרטן האם המחלה היא סוג של דחק פסיכולוגי או סמל לאי קיום המיניות בין השניים?
ת: האומללות המינית של מינה ללא ספק פוגעת בה ומשנה אותה. לאחר כריתת הרחם לאחר המאבק שלה, היא מחליטה ברגע מסוים להפסיק את הטיפול ולתת לחיים להחליט. אני חושבת שזה מאד יפה לאפשר לחיים לנהל את מהלכם. אנחנו נוטים לחשוב שידנו על העליונה, שאנחנו יכולים לשלוט בכל, אבל יש דברים שהם מעבר ליכולותינו, אני לא אומרת שאתה לא צריך להילחם , אבל אני חושבת שמינה מבינה בשלב מסוים שהכל יביא לאותה תוצאה, לא משנה מה היא תעשה. אני חושבת שהיכולת להיות במודעות כזו היא מבורכת, היכולת לבחון חלק מן ההחלטות שלנו. לעיתים זה יכול להביא לשינוי.
ש: העובדה שהיא מקבלת את המוות מקושרת עם הרעיון של מכתוב – גורל?
ת: היא לא אדם פסיבי היא החליטה להפסיק את הטיפול, זו החלטה מודעת. אולי זה קשור לכך, שהיא אדם מאמין והיא שואבת כוח מו הרוחניות הזו. לכאורה מנקודת המבט הדתית, ההומוסקסואליות של חלים היא חטא וזה גורם לקונפליקט באמונה שלה. כיון שהיא אוהבת אותו מאד. היחס שלה לאמונה הוא הרבה יותר עמוק ממכתוב וממנהגים אחרים. מהאמונה היא שואבת את המחשבה שבעלה יכול להמשיך את חייו בדרך שהוא ירצה.
ש: כמו דמותו של הספר שחי עם דברים שלא נאמרו כך בסרטך יש שוטים רבים שהם הרבה יותר מאשר דיאלוג מבלי לומר מילה.
ת: אני מאמינה שהרבה מאד יכול להיאמר באמצעות המבט והעיניים של בני האדם – המבטים שהם מחליפים ולא הכל צריך להיאמר בדרך מילולית. אני אוהבת שאפשר לביים דברים למסך כך שהם יורגשו היטב בלי להיאמר. הפרטים חשובים לי מאד.
ש: הדימויים בסרט הם מדהימים את יכולה לומר כמה מילים על העבודה על הצלמת
ת: אני אוהבת לעבוד עם וירז'יני היא אדם נפלא גם כאמן וגם כאשת מקצוע. עבדנו על החושניות כשחלים נוגע בבד רציתי שהקהל יחוש את הנגיעה בבד. רציתי שהצופים ייטמעו בעולם הזה של התפירה – בעולם שלו שיוכלו להיכנס אל נשמתו. כשמגיע יוסף המתלמד, חלים חש תחושה של תקווה בעולם שהוא יודע שהוא גווע. שהוא יכול להעביר למישהו את הידע, את המסורת, את המורשת. האהבה של יוסוף לחלים כחייט עילית, כמסטר בתחומו תהפוך לאהבת אמת פיזית. עם וריז'יני רצינו למקד את הפוקוס באומנתו של היוצר להראות את היופי שבפרטים. התאורה סייעה בידנו לעקוב אחרי המסע שהדמויות עוברות וגם את מערכות היחסים שלהם. הסרט נהיה בהיר יותר ויותר ככל שהמתח יורד.
ש: הם היה זה "מעלם" (יוצר כפתן) שתפר את הכפתן ואת תנועותיו אנחנו רואים בתקריבים?
ת: כן שמו הוא אדון לאלאמי. ואנחנו עוקבים אחרי עשיית הכפתן מן הבד ועד לתוצאה הסופית. חיפשתי את הגון הזה של הכחול המון זמן, זו היתה אובססיה. לבסוף מצאתי אותו בשוק הבדים בפריז ואז המשכתי את החיפוש אחרי הרקמה המדויקת ולא הצלחתי למצוא, אז הסתכלתי על הכפתן של אמא שלי, בגד בן 50 שנה שאני שומרת כמו על אוצר ואז הבנתי שזו הרקמה אותה אני מחפשת. לקחתי את הכפתן למעלם ואמרתי לו שזאת הרקמה שעליו לרקום. הכפתן שהשאיר חותם כל כך עמוק עלי בילדותי מצא את מקומו. זה היה כל כך פשוט והגיוני. הוא התחיל לעבוד וגם להדריך את השחקנים. היה לי חשוב שיהיה להם ידע אמיתי ויכולת להבין את המיומנות הזו. והם למדו לתפור ולרקום והם בילו זמן איתו כדי ללמוד את זה מיד ראשונה.
ש: סאלח בכרי נהדר ביכולת שלו להעביר הרבה רגש כמעט ללא מילים.
ת: הוא נהדר יש לו רגישות רבה כשהוא קרא את התסריט הוא התאהב בדמותו של חלים ביופי שלו ובמה שיש לו לאמר ולהשאיר לעולם. והוא גם קלט את הצד האפל שלו . אין אנשים טובים ורעים בסרט הזה, לחלים יש חיים כפולים סודיים כיון שאין לו ברירה אחרת. יחד עם זאת הוא דואג לאשתו באהבה ומסירות עד לרגע האחרון. הוא עושה את כל מה שמצפים מאדם שאוהבים שאוהב אותך.
לובנה אזבל יצרה את הדמות של מינה בצורה יוצאת דופן חשבתי עליה מיד בהתחלה כי היא מקרינה את סוג הכוח הזה גם בחיים. הצילומים היו קשים עבורה, כשמינה מגלה שחייה הולכים ואוזלים, גילתה לובנה שאביה חולה מאד, מצבו התדרדר במהרה והוא נפטר ביום האחרון של הצילומים. היא גם עשתה דיאטה כדי להביא את המחלה של מינה בצורה ראליסטית ככל שניתן. היא רצתה לחוש שהמוות משתלט על גופה זה היה מאד קשה. אבל היה בזה מידה של פיוטיות. כאילו היא חולקת את מסעו האחרון של אביה ממרחק. ומלווה אותו אל מותו. היא שחקנית נפלאה. אין אצלה חצאי דרך, ואין העמדת פנים.
ש: זה די אמיץ לעשות סרט כזה
ת: אני מאמינה שיש דברים שצריך לאמר אותם, סיפורים שצריך לספר וכן אני אפילו לא עוצרת לחשוב אם יש כאן איזה שהוא מעשה גבורה. כיון שמה שחשוב זה לעשות את זה בייחודיות ובכנות.
לצערי במרוקו יחסי מין בין בני אותו מין זה עברה על החוק, לפי חוק 489 במערכת החוקים. העונש יכול לנוע בין 6 חודשים לשלוש שנים. זה לא רק טאבו זה מעשה פשע. החוק הזה הוא חרפה ואנחנו צריכים לעשות הכל להתאגד כדי לגרום לביטולו, במרוקו ובכל המדינות אנשים צריכים לקום ולומר את מה שעל ליבם.
אני מקוה שביכולתו של הסרט לגרום לאנשים במדינות שונות לשנות את דעתם, וכשנקודת המבט של האנשים משתנה החברה משתנה גם כן ולכן חשוב לספר סיפורים כמו הסיפור של חלים.
ש:האם זהו סרט על חופש?
ת: ללא ספק כן, על החופש להיות מי שאתה, לאהוב את מי שאתה רוצה בין אם זה גבר או אישה ובעיקר זה סרט על אהבה.