כולנו או חלקנו חווים את הזקנה בשלב זה או אחר של החיים, יש ההולכים לעולמם בשינה ויש שעוברים ייסורים. זוגיות היא אחד הערכים שיוצרת האהבה וכאשר מתבגרים או בואו נאמר את האמת מזדקנים היא באה לידי ביטוי לא רק ב" מי יגיש לי כוס תה כשאהיה חולה" אלא הרבה יותר מזה.
הסרט אהבה, סרט צרפתי משנת 2012 – צרפתית: Amour בבימוי מיכאל הנקה עם השחקנים הראשיים ז'אן-לואי טרנטיניאן, עמנואלה ריבה, ואיזבל הופרט בתפקיד הבת, דובר צרפתית.
שם הסרט מחד הוא די אירוני, כי שום אהבה לא תוכל לעמוד במבחן מול התדרדרות קשה של אחד מבני הזוג כפי שמציג הסרט, והסרט הוא ראליסטי ומדויק לחיים. בחיים הנורמטיביים לרוב אלו מצבים אשר בהם מחפשים פתרון סיעודי למצבי הדרדרות כפי שמוצג בסרט.
בסרט מסופר על זוג בני 80 שחיים כ 60 שנים יחדיו, מוסיקאליים, מורים לנגינת פסנתר, ולאשה, אן קורה אירוע מוחי קשה. הבעל מבטיח לה שלא לאשפז אותה והסרט מציג את ההתמודדות עם המצב.
השחקנית עמנואל ריבה, מפגינה משחק מעולה הראוי באמת לכל הפרסים והסופרלטיביים, נראה שהיא בלתה די הרבה זמן ללמוד את ההתנהגות ושפת הגוף של חולה סיעודי קשה. קשה לצופה להאמין שמדובר במשחק של אדם בריא לגמרי. האשה, אן, הולכת ושוקעת בזמן שבעלה עושה הכל על מנת לעזור לה ולסעוד אותה, אולם הכוחות שלו מוגבלים. הוא מסרב להקשיב לבת המנסה לשכנע אותו להעביר אותה למוסד סיעודי כיוון שהבטיח לרעייתו לא לאשפז אותה ואנו עדים להרס אישיותו וכבודו העצמי של האדם והתפוררות המשפחה.
הסוף קשה כפי שמצופה מסרט כזה אפילו שהבמאי מנסה להעניק לצופה חוויה סוריאליסטית דמיונית על מנת להקל על הכאב שבסרט.
זהו סרט מציאותי שחשוב לראותו, הוא לא קל לצפייה וכל אחד רק יכול לקוות שאין זה הגורל המחכה לנו.
הסרט זכה בפרס דקל הזהב ומועמד לחמישה פרסי אוסקר.
מומלץ