להקת הבלט מפיטסבורג הגיעה לישראל לראשונה לסבב הופעות במסגרת " פסטיבל מחול כרמיאל". במסגרת זו גם הופיעו בראשון לציון.
להקת המחול מורכבת מ 24 רקדנים ויש גם כמה נגנים מאחור וגם מוסיקה נהדרת במיוחד בקטע של המוסיקה האמריקאית הפופולארית.
הלהקה הציגה 3 קטעים, הייתי רוצה לראות יותר כפי שהיא מציגה בפרומו שלה ביוטיוב שמופיעה באתר הלהקה.
היצירה הראשונה היא Maelstrom, זו יצירה לבלט קלאסי המשלבת את תנועת הרקדנים וצעדי פוינט של רגלי הרקדניות על קצות האצבעות כמקובל בבלט קלאסי. יש כאן תנועה שתי וערב על הבמה משני הצדדים, היוצרים את המערבולת הידועה של הכוריאוגרף מארק מוריס. הרקדנים יוצרים צורות ותנוחות בזרימה רציפה עם מוסיקה.קצב התנועה יוצרת חללים, כמו גם צורות, והתוצאה היא פסיפס של דימויים שלפתע מתפוגגים כעננים. הנפות של הרקדניות וסיבובים וכל המושגים שקשורים לבלט קלאסי. התנועות האלו אמורות לדבר אליך בשפה של הבלט ובהחלט יש כאן הבעה ודיקציה של הביטוי האמנותי. אלא מה? כל הקטעים בסגנון זה הם " More of the same " ולאחר קטע אחד או שניים זה מאוד מונוטוני ואפילו משעמם לדעתי.
היצירה השניה, Sylvia Pas de Deux היתה שמיימית, זוג רקדנים בדואט וסולו מדהימים.
הפדדה בסגנון בלט צרפתי קלאסי היה הדובדבן שבעוגה או היהלום שבכתר בהופעה זו. פשוט זוג רקדנים וירטואזיים !
היצירה השלישית Step Touch הייתה לטעמי שילוב בין בלט מודרני לקלאסי, בעיקר על פי המוסיקה המדהימה שכללה להיטים אמריקאים בסגנון בלוז, סווינג וג'אז משנות השישים. שילובים מדהימים, אתה לא יכול להישאר אדיש. היצירה היא מחווה לתקופה ההיא, המוזיקה הזו היא נצחית, והיא כנראה תהיה פופולארית תמיד. בכוריאוגרפיה שלו, דווייט רודן הביא את המסר של המילים, זה בעצם היסוד של שפת הבלט, אבל לא במובן המילולי. רגשות של נחת רוח שגורם למאזין לעבור ולהיזכר בתקופת הסווינג…
מופע של 70 דקות רצוף הנאה קלאסית.