תמיד היינו אומרים "לך תתפוס שוודית" הכוונה הייתה למתנדבות הבלונדיניות השופעות הללו. אלו שסימלו לנו מהו חופש מיני והיוו את הגבול העליון לפנטזיות.
זה באמת היה בקיבוץ, אני לא זוכר אם זה היה בתקופת ההתנדבות או בשירות הצבאי אבל קארן הייתה שם, נערה שוודית מנומסת יפה ביופי שכל השוודיות ניחנו בו, דווקא אהבתי אותה. גם הוא אהב אותה, עד כדי כך שכאשר סיים את השירות הצבאי התכתב עמה והחליטו יחד לקנון קרונוע ולחרוש את אירופה.
"שוודי, אם תגע בו בו ברחוב באקראי יקפוץ כנשוך נחש" הוא אומר לי זמן מה לאחר שחזר. ככה כנראה השוודיות הצעירות האלו בביתן שלהן. אולי זה בהשפעת הקרחונים או שהליברליזם המיני זה רק בחוץ.
אותי יותר עניין האוכל השוודי מה שנקרא סמורגוסבורד. אולם את החלום שלי על ההרינג השוודי הגשמתי בהולנד, בכלל ההולנדיות הרבה יותר חופשיות מהשוודיות
בטח בבליעת הרינג שלם.
מרכיבים:
דג מלוח מטיאס פרובנסיאל או מטיאס רגיל
בצל שלם
בצל אחד ירוק
ענף אחד של שמיר
6 גרגרי פלפל אנגלי
2 עלי דפנה
2 כפות מיונז
חצי כוס חומץ
2 כפות יין אדום
קורט סוכר
רבע גזר פרוס דק
ההכנה:
פורסים את הבצל לחצאי טבעות מניחים מחצית הכמות בקופסא, הבצל את גרגרי הפלפל האנגלי ועלי הדפנה ועליהם את ההרינג החתוך לפרוסות, ופרוסות הגזר. כעת מערבבים בקערית את המיונז, השמיר הקצוץ, הבצל ירוק הקצוץ והחומץ היין ושופכים את הרוטב על הדגים, מנערים מעט ומכניסים למקרר. למחרת מערבבים את כל התערובת וממתינים עוד יום אחד.
ובעודי יושב בפינה הזו בהולנד מביט בהולנדית השופעת הזו איך בשלוק אחד היא בולעת את ההרינג תוך קריאה "הופ הולנד" המחשבות שלי בכלל לא היו שם עד למכת המרפק העדינה שהחזירה אותי למציאות.
