יש להניח שאם לא שמעתם על הפסטיבל כנראה בעת שתקראו שורות אלו כבר לא תבקרו.
אז לפחות תיהנו…
ראשית היזמים חברת ניו מדיה ובראשה מר ציון בוקטוס, שאפו ענקי על הארגון או כפי שהוא כותב " חלום שהתגשם" אם אציין את דבריו של השף נחי אלקין בשיחה הערב
" אירוע ברמה של חוץ לארץ". אכן הפסטיבל היה נעים, שופע לא יקר וטעים.
בפסטיבל הזדמן לי להכיר מסעדות חדשות, שפים חדשים , יצרנים לא מוכרים וכמובן גם ידידים מוכרים ומסעדנים אהובים.
אם היה השנה אירוע קולינריה שראוי לחמש כוכבים זה האירוע
ואם יש לי הערות זה רק למשטרה על חסימת הכניסה לחניה ואי הכוונה מספקת כך שנאלצתי להחנות בנמל ולעלות את כל מדרגות ויה דולורוזה של יפו העתיקה ( וגם לרדת זה לא קל)
המתחם חולק לכמה מתחמים ומי שלא עלה למתחם העליון הפסיד
התחלנו ( אני ומיכל) מהכניסה…
פסטה פיורי, מדובר בפסטה טרייה, ומיד שהבחנתי ברביולי גבינה ,עגבניות מיובשות ואגוזי מלך, אמרתי " גוסטו" ואכן הבעלים השיבו בחיוב. מדובר במוצרי פסטה טרייה בקדמת הקו ובאיכות ללא פשרות. טעמתי כמה מהמוצרים. לא רכשתי כי המקפיא שלי עדיין מלא פסטות של המתחרים שגם היא איכותית ביותר.
משם חלפנו על הביתן של אחד השפים המעולים שיש לנו בארץ, השף אייל לביא מרוקח 73. מאחר וכמהה נפשי לפאייה ולא היה בנמצא, ומאידך ההכנות היו למאכלים אחרים המשכתי הלאה.
בתום הסיבוב לאחר לפחות שלש שעות של אכילה ושתייה וכרסי מלאה לחלוטין ואני בקושי זז הגעתי למקום חזרה . התור לריזוטו הנפלא היה העדות שהקהל אוהב את אייל.
אנחנו זכינו לטעימה של אספרסו ביסק סרטנים. אני סיכמתי לעצמי את הפתגם " מלאכתו אומנותו.
האיש הזה הוא אומן לא פחות מהאומנים בגלריות. היצירה הזו ראויה לפרס. כי הוא מביא את ספרד ופרובנס לצלחת שלנו והוא באמת מרגש ומענג אנשים שיודעים להעריך אוכל טוב. שאפו.
" החצר" היא מסעדה ירושלמית שטרם הכרתי. לצערי אני לא מצליח להתמצא בתנועה בירושלים,ולכן אני מחמיץ כמה מקומות שחובה להגיע. החצר עם השף מוטי אוחנה היא כעת אחת מהן.
אכלתי כאן מנת שקדים בשיפודים על סלט שעועית לבנה עם חזה אווז מעושן, עגבניות וצ'ילי, שקדי עגל נימוחים וטעימים. בסיבוב השני.. טעמנו כדורי קציצות דגים ברוטב חריימי. היה חריף כמו שאימא מרוקאית מכינה אבל המלצר הגיש לי מיד בקבוק מים קרים לכבות את האש. מאידך עם לחם פרנה על חלוקי נחל שהם מכינים לא יכולתי שלא להמשיך כי הטעם לוקח אותך למחוזות רחוקים. החצר היא מסעדה כשרה שמגישה בישול קלאסי צרפתי- מרוקאי שווה בהחלט ביקור והרבה יותר מזה.
את השפוד אכלנו בלווי יין שרדונה של "יקב יפו" לא הכרתי את היקב. וגם כאן אני יכול לומר שחבל, חבל שלא הכרתי וחבל שלא קניתי . יין השרדונה שלגמתי היה ראוי לפרס. בדיעבד לאחר הלגימה הסתבר לי שהוא כנראה באמת קיבל פרס. מיכל לגמה בלנד של סירה עם מרלו מוצלח מאוד גם הוא. היקב נמצא במושב נווה מיכאל שבעמק האלה. ואני מתכוון להגיע כי שווה ביקור וקניה.
השעה היא בין הערביים כבר, אומני רחוב מנגנים והמקום מתמלא יותר אם כי עדיין לא צפוף ונעים.
חלפנו על דוכן של פסטה יבשה תוצרת חוץ, התרשמנו…
ומכאן ל " קשת" שמביאה לנו מיצים טריים ללא תוספת סוכר בטעמים מדהימים. טעמתי תפוח גזר שזוכה אצלי לציון לשבח ומיכל העניקה אותו לתפוח לימון. קשת נמצאת בישוב קשת שברמת הגולן, אולי אסקור אותם בביקור הקרוב שלי בגולן אחרי חג השבועות.
מכאן ל "קיוטו" מסעדה יפנית וסושי בר, כאן אכלנו סנדוויץ' טמפורה של סלמון וכל טוב שיש בפנים. מסעדת קיוטו נמצאת בהרצליה השפים דניאל שליט וטיק התאילנדי עושים באמת אוכל טעים. לא יצא לי לבקר במסעדה .
ביקור נימוסין חטוף בשמן חלוצה שעד לא מזמן היה שמן הבית שלי ( הפיקואל) . טעמתי כאן את הסורי שהיה לי מאוד טעים.
גם שמן גשור מציגים בפסטיבל ונהניתי לטעום מהשנים שהפכו כעת לשמן הבית שלי ולדאבוני מרוב התלהבות לא צילמתי.
בביתן של בירה אלכסנדר לגמנו בירה " אמברה" עושר של טעמים כבר מזמן חלקתי ציון לשבח לבירות של מבשלת אלכסנדר.כבר בתערוכת BEERS 2011 ציינתי אותה כבירה הכי טעימה וקביעה זו לא השתנתה!
מכאן עלינו למתחם העליון בו אכלנו לשבעה….
מרכז " לא לגעת" מציג שם את הבמה שלו לחרשים עברים שמקיים ארוחות בחושך עם מלצרים חרשים. האדם שהיה רמז לי לא לצלם אז לא צריך!
מכאן לחגיגה!! " מסעדת דראנא" והשף אילן סיבוני. אכלנו פסטייה אמיתית – בצק פילו, פרגיות, שקדים טחונים, קינמון וסוכר מנה נהדרת. וטעמנו מרק חרירה אמית שרק בשבילו שווה לעלות לירושלים. במסעדת " דראנא" המלצרים לבושים לפי במסורת המרוקאית, האוכל מרוקאי כשר, או איך שהשף אומר לא יהודי אבל כשר ואם גדולי עולם הגיעו לשם איך זה שאני לא?
הנמל 24 זו המסעדה הטובה ביותר בחיפה ואיזור הצפון בקטגוריה של מסעדת שף. השף רן ראש כל כך נעים היה לפגוש אותו. אדם משכמו ומעלה וצניעותו יכולה להיות סמל. אז בלי רעש וצלצולים הגישו לנו קלמרי ממולאים בבשר על מצע של ניוקי מנה נפלאה שמגישה לך בצלחת ניחוחות צרפתיים איטלקים כל כך טעימים שבא לנסוע לחיפה.
הביתן הבא אליפות העולם: " מאראבו" עם השף יואב בר שיודע להגיש את הצלעות טלה הכי טובות שאכלנו אי פעם ואכלנו כבר עדר שלם. בטטה קסבייה לא הגישו לנו אבל נקניקיות מדהימות על פירה חלומי עם צ'יפס של בטטות כן. והכי חשוב צלעות טלה כמו שרק יואב יודע להכין. מסעדת מאראבו היא מסעדת שף השוכנת ברמת גן והיא זכתה להכי הרבה ביקורים שלי במסעדות. אליפות כבר אמרתי? כי השף יואב בר זכה באליפות המסעדות בתחרות בערוץ 10.
כעת ישבנו וספרנו קלוריות מול הנוף של תל אביב יפו ושעת הדמדומים
" אלבאבור" היא המסעדה הערבית הטובה ביותר שיצא לי להכיר ולאכול בה ( כן גם מסעדת הבית בעין חוד מעולה וייחודית) המסעדה ידועה בשל הקבב המיוחד שלהם שאם לא ידעתם חוסאם עבאס השף הוא זה שהכניס ראשון את הקבב על מקלוני קינמון! . אכלנו כאן קבבים, שיפודי פרגיות שהתיבול שלהם ייחודי, פלאפל, מג'דרה וכנאפה כעת היה כבר צריך גרר בכדי להרים אותי מהכסא. מסעדת אלבאבור פתחה שולחנות וכסאות לציבור שצבא על הדוכן ולא בכדי.
השף של כתית לא הופיע אז חלפנו בברכת נימוסין. מקווה שאולי ימצאו לי מקום בסדנא שלו אצל מאיר השמן..
" קורדיליה " היא מסעדת הדגל של השף ניר צוק אחות לנועה ביסטרו וג'אפה בר. אבל הפרויקטים של ניר צוק ואחיו עם החווה של צוק הביאה לנו אנטריקוט מעושן, שאני יכול רק להצהיר: אין דברים כאלו! אכלנו כאן גם שרימפסים בטמפורה עם ירקות בטמפורה חלומיים.
ניר צוק תמשיך את מה שאתה עושה רק תנוח לפעמים…
כפי שציינתי בהתחלה המנה הכי טעימה שאכלנו אצל האומן אייל לביא אספרסו ביסק סרטנים.
הייתה אמורה להיות ה"קינוח" לסבב הזה אבל מיכל רצתה קינוח מתוק. את זה מצאנו בקינוח המסקרפונה עם תות שדה בדוכן של גבינות גד שהיה טעים ברמה שא זכיתם. לא, לא היה לנו מקום לגבינות המדהימות ולצערי גם לא לריקוטה פרסקה.
בדך חזרה ראינו את הליקרים של טעם ארז אבל אני נוהג אז ויתרתי. וצלילי תימן ליוו אותנו במדרגות שנאלצתי לרדת בשארית כוחותיי.
סיכום, אם לא הבנתם זהו האירוע הקולינרי שאפשר לומר עליו לא רק שאפו למארגנים אלא לתת לו תואר אליפות!