המוזיאון לאמנות האיסלאם נחנך ב-1974 בירושלים על ידי הגברת ורה ברייס סלומונס במטרה להציג את אמנות האיסלאם בתפארתה. המוזיאון שם לו כיעד לעסוק בפעילות איסוף, שימור והצגה של פריטי אמנות וארכיאולוגיה המייצגים את אמנות האיסלאם על פני כל התקופות, הכיבושים וחילופי השלטון שהתחוללו בהיסטוריה המוסלמית, החל מהמאה השביעית ועד המאה ה-19.
ב-44 שנות פעילותו המוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים קנה לו שם כמשכן לאחד האוספים החשובים מסוגו בעולם והוא היחידי מסוגו בארץ. אוספי הקבע המוצגים בו מעניקים פריסה רחבה ומבט עומק לאוצרות האמנות מן המרחב המוסלמי שהשתרע ממצרים, סוריה, עיראק, איראן, תורכיה, הודו, אפגניסטן ודרך צפון אפריקה עד ספרד. אוצרות אלה ובהם דפי קוראן עתיקים, חפצים שימושיים, כלי חרס, מתכת וזכוכית, תכשיטים שטיחים ועוד, משקפים את עושר הצורות והסגנונות האופייניים לאמנות האיסלאם.
יש במוזיאון כמה תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות, לאחרונה ביקרנו בתערוכת החמסות וגם בחלק משאר התערוכות הקבועות. המלצתי להקציב לפחות שעתיים וחצי לסיור במוזיאון המרתק הזה.
התערוכה שאינה שייכת דווקא לאיסלם אם בכלל היא תערוכת השעונים, תערוכה אקזוטית נדירה, מרהיבה אשר מותירה רושם עז על המבקר.
בקומה הראשונה תמצאו את:
סיפורו של האסלאם
אמנות בתקופה המוקדמת
אמנות ימי הביניים
בקומה העליונה ( מה שלא הספקתי)
אמנות איראנית מאוחרת
אמנות עות'מאנית
אמנות מוגולית
בסיקור זה נתרכז איפה בתערוכת השעונים ותערוכת האיסלם שבקומת נכניסה.
משק כנפי ההיסטוריה שנשמע בחצי האי ערב במאה השביעית, כשדבר האלוהים התגלה לנביא מוחמד, סימן את לידתה ופריחתה של הדת החדשה, ולא פחות מכך, של האמנות החדשה, אמנות האסלאם. הנהירה אחרי האיסלם יצרה קהל מאמינים עצום אשר החל במסע כיבושים של העמים מסביב, השלטון המוסלמי התפשט עד מהרה על פני מצרים וסוריה, פרס ומסופוטמיה (איראן ועיראק), תורכיה, הודו, אפגניסטן ועד ספרד, והחזיק מעמד במשך 1200 שנה, עד לסוף התקופה העות'מאנית.
יחד עם זאת המוסלמים לא החריבו תרבויות ולא השמידו אומנות אלא אימצו חלק מהטכניקה והידע על מנת להעצים ולפאר את אומנות האיסלם. כך, בהדרגה, התפתח סגנון חדש. באופן זה, ינקה התרבות המוסלמית ממורשת העולם העתיק ובו בזמן, התפתחה לתרבות מזהירה בפני עצמה. ויהיה זה מן הצדק, אם יש צדק בהיסטוריה, שכשזמנה יגיע, אמנות האסלאם עצמה תעשה למקור השפעה על תרבות המערב המתחדשת.
תצוגת הקבע שופכת אור על נושאים רבים, ובהם התפשטות האסלאם, ההתפתחות הטכנולוגית והתרבותית של הציוויליזציה המוסלמית, אמנות הכתב הערבי, עיקרי דת האסלאם ומרכזיות הקוראן.
התערוכה מציגה מושגי יסוד להבנת אמנות האסלאם על תקופותיה השונות. זהו האולם היחיד במוזאון שאינו בנוי על ציר כרונולוגי. הוא כולל מוצגים נדירים הממחישים את התפתחות השפה האמנותית הייחודית לאמנות האסלאם, ומלווה באמצעים אור-קוליים. הקהל שנכנס לאולם מלוּוה בסרט שמתאר את טקס ההקפות סביב הכעבה, ונפגש ממולו עם גומחת תפילה 'מחרב', עשויה אריחי חרס מצוירים בעבודה ארמנית.
מוצגים בתערוכה שני חלקים עיקריים: חלק אמנותי בהקשר דתי וחלק שמדגיש את תרומת האסלאם לעולם בתחום המדעים, הטכנולוגיה, המוזיקה ועוד.
החלק הראשון כולל את הופעת דמותו של הנביא מוחמד והפילוג בין השיעה לסונה אחרי מותו, הקוראן והכתב הערבי התפילה, הסופיות (המיסטיקה הערבית) ועוד.
בתחום תרומת האסלאם לעולם נוכל ללמוד על משחק השחמט שהמוסלמים הפיצו באירופה, על השפעת כלי הנגינה על התרבויות המוזיקליות באירופה, על תרומת המדע הערבי בזכות מפעל התרגום של מורשת המדעים של יוון ורומא, ונראה מהי תרומת הערבים לרוקחות ולרפואה. בתחום המתמטיקה קיבל המערב מן הערבים את השיטה העשרונית, את האלגברה ואת מושג האפס. הערבים עסקו בתצפיות בגרמי שמיים ופתחו את האצטרולב שסייע במדידת זוויות הגובה של הכוכבים.
הכניסה מפגישה אותך עם גומחת תפילה במסגד, הציור אסור במסגדים באיסלם ולכן הכתב בצורת ערבסקות הוא זה שמפאר את המסגד והגומחה, לרוב יש וניתקל בשילוב של מעל חיים, ציפור או פרח הבנוי תוך הכתב. כמו כן סגנונות שונים מתקופות שונות של שטיחי תפילה.
נראה שם כלים עם ציפוי זהב, פריטים מתוך אוסף הררי מאירן "מטמון הררי", שכולל כלי כסף מן המאה ה-12 מעוטרים בכתב, בערבסקות ובניילו. המטמון התגלה בתוך כד במערב איראן והוא מוצג כמעט בשלמותו במוזאון. זהו מקור חשוב ונדיר של כלי כסף מתקופה זו.
קערות מעוטרות, מכשירי כיוון ואסטרונומיה. ואוסף נדיר של כלי נגינה. תמונות עם מוטיבים מהאיסלם ומילים המהללות את אללה , אוספים מדהימים של כלים, אריחים תכשיטים, כלי קרמיקה מהמאה ה12 מאירן, פסלונים זעירים, כלי קובעת נדירים. כלי בשמים וכלים מהתקופה הביזנטית. ועוד. כמו כן אוספים של אינקוגרפיות וקליגרפיות בכתב ערבי מסוגנן.
במאות השישית והשביעית התפתחה בארצות שכבשו הערבים אמנות אקלקטית על בסיס מסורות הקדם-אסלאמיות שהיו נפוצות בארצות הכבושות, ובהן האמנות הקופטית, הביזנטית והסאסאנית. הביטויים הפגאניים ונוצרים במסורות האלה נדחו, וניתנו פרשנויות חדשות למוטיבים המקומיים. האמנים המוסלמים למדו מהאמנים המקומיים טכניקות של צביעה, חיפוי ועיטור של כלי חרס, וכן ייצור ועיטור של כלי זכוכית ומתכת.
המוזיאון לוקח אותנו לתערוכות שונות לפי התפתחות התקופות והתפתחות האומנות האיסלמית לפי ההשפעה האזורית
תערוכת השעונים זה משהו אחר את אוסף השעונים הנדיר והמרהיב הזה הרכיב סר דיוויד ליאונל סלומונס בראשית המאה ה-20. בתו, הגב' ורה ברייס סלומונס, היא שהחליטה להציג את האוסף דווקא במוזיאון שייסדה בירושלים, למרות שלכאורה אין קשר בין אוסף השעונים שיוצרו באירופה לאמנות מוסלמית, מלבד היותם יצירות אמנות.
לב לבו של האוסף המונה כ-200 פריטים, הם 55 שעוניו של יצרן השעונים הפריזאי הנודע, השען אברהם לואי ברגה. סר סלומונס כתב בקטלוג המקורי של האוסף, כי "לשאת שעון כיס משובח של ברגה, זה כמו לשאת מוח של גאון בכיס". ברגה היה מומחה יחיד בדורותיו למדע מדידת הזמן. הוא הכניס לשימוש את השעונים הנמתחים מאליהם ושכלל אותם עד מאד.
לבד מהדיוק שלהם, השעונים של ברגה מצטיינים באלגנטיות ובחן. לא פלא שמארי אנטואנט נמנתה עם הלקוחות הראשונים המפורסמים של השען ושהוא סיפק שעונים מכל הסוגים למלכים, נסיכים ואצילים מכל אירופה, אנגליה ורוסיה.
מי שלא ראה לא יכול לדמיין את ההוד וההדר שיש באוסף זה.
לא להחמיץ
מומלץ