זהו סרט מומלץ מאוד לחובבי מוסיקה קלסית אבל לא רק! מי שאוהבים את הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר של רחמנינוב ייהנה כפלים.
מי מכם לא עבר בתחנות רכבת וראה את הצעירים האלו, לפעמים חיילים, היושבים ומנגנים בפסנתר, אז זהו שזה היווה מקור השראה לבמאי לודוביק ברנאר ששזר לנו סיפור נפלא, מרגש ומלא עוצמה מוסיקלית.
סיפור על מתייה, צעיר פריזאי המגיע מרקע סוציו-אקונומי נמוך, הוא אינו מאמין בעצמו ובעצם מתדרדר לפשע ומסתבר בפלילים. למזלו הוא למד בילדותו לנגן על פסנתר, רק שלא העריך את כשרונו. פריצה שביצע עם חבריו מהפרברים מובילה אותו לכלא. העונש מומר לעבודות שירות על ידי פייר, מנהל הקונסרבטוריון הלאומי, המזהה במתייה את הפסנתרן המחונן שכשרונו עשוי להיות כרטיס הכניסה שלו לתחרות הפסנתר הלאומית.
הוא זוכה להיות בעצם בן טיפוחים של שני מורים המעודדים אותו ומשקיעים בו את כל האנרגיות ואולי הסבלנות הנדרשים, כי הוא נוטה להתפרץ, להתמרד ולהתנגד למסגרות. אני אומר שסרט צרפתי בלי אהבה זה כמו ים בלי דגים, אז יש לנו כאן סיפור אהבה בצד שמעלה חיוך.
גיבורנו מתייה נכנס לעולם חדש עם כללים וקודים שונים, עובר סדרת חינוך מוזיקלית אצל ״הרוזנת״ הקשוחה ועל הדרך מתאהב באנה. כדי להצליח בתחרות שתשנה את גורלם יצטרכו מתייה, פייר וה"רוזנת" להתגבר על מכשולים וללמוד להתגבר על דעות קדומות…
יוצרים:
בימוי ותסריט: לודוביק ברנאר Ludovic Bernard
תסריטאית נוספת: ג'והאן ברנאר Johanne Bernard
צילום: תומא הארדמאייר Thomas Hardmeier
עריכה: רומן ריאול Romain Rioult
הפקה: אריק ג'והריאן Eric Juhérian
מתיאס רובין Mathias Rubin
שחקנים:
פייר: למברט וילסון Lambert Wilson
הרוזנת: קריסטין סקוט-תומס Kristin Scott-Thomas
מתייה: ז'ול בנשיטרית Jules Benchetrit
אנה: קארידג'ה טורה Karidja Touré
מתילד: אלזה לפואוורה Elsa Lepoivre
אנדרה: אנדרה מארקון André Marcon
צרפת 2018, צרפתית, כתוביות לעברית ולאנגלית
בבתי הקולנוע ברחבי הארץ מתאריך 13/6/2019
הפצה בישראל סרטי נחשון יחד עם רד קייפ הפצת סרטים
ראיון עם הבמאי לודוביק ברנאר
איך עלה הרעיון לעשיית הסרט?
ת: הייתי בתחנת הרכבת ברסי לכיוון פריז, המתנתי לרכבת כששמעתי פתאום נגינת פסנתר. ראיתי בחור צעיר מנגן. במבט ראשון הוא לא נראה כמו מישהו שמחובר לעולם הנגינה הקלאסית. אבל הוא ניגן בצורה אלוהית ואלס של שופן. התרגשתי והרגשתי שאני בתוך עולם משלי, עליתי לרכבת והתחלתי לכתוב, בניתי לבחור הזה שראיתי עבר ועתיד וחשבתי מה היה עולה בגורלו לו היה לומד לנגן בצורה מסודרת וכך הכל החל.
ש: יש בסרט הצהרה של אהבה ואמון במוסיקה הקלאסית, האם זו תורת ביטוי אמנותית המחוברת אלייך?
ת: כן ללא ספק, אני מאזין הרבה לאופרה, במיוחד לאופרה טוסקה, לה אני יכול להאזין בלופ. אני גם אוהב את הסימפוניות של מוצרט ואני מאזין הרבה לפסנתר כי אני אוהב את שופן. כשאני עובד בבית אני מאזין הרבה למוסיקה קלאסית. זה מכניס אותי לאווירה, ומציף רגשות שאני לא יכול למצוא באף מוסיקה אחרת. כשאני מתיישב לכתוב אני בוחר מוסיקה טובה. והמוסיקה הקלאסית היא גם חלק גדול מחייה של הדמות השנייה בסרט הזה. אבל מצד שני כשערכנו את הסרט היינו צריכים למצוא את הבלאנס בין המוסיקה המלווה את הסרט לבין המוסיקה המנוגנת בפסנתר. זו היתה עבודה מאד מורכבת.
ש: האם ניתן לומר שהגיבור נולד בסביבה לא טובה?
ת: ללא ספק, מוסיקה קלאסית נחשבת היום לצערי, כדבר מאובק, בפרט בקרב אוכלוסיות מסוימות. וזה היה האתגר שלי בעקבות האזנה לבחור הצעיר בתחנת הרכבת. באמצעות הסרט הזה ניסיתי להביא את המוסיקה הקלאסית בצורה מעודכנת ועכשווית יותר. רציתי להראות שכולם יכולים להכיר את רחמנינוב, מוצרט ואחרים. המוסיקה הקלאסית נחשבת אליטיסטית בעוד שאלפי שירים מודרניים מושפעים ממנה. חשוב שהיא תהיה יותר פופולרית. קשה מאד למתייה להגשים את האהבה שלו למוסיקה קלאסית. הפסנתר הופך אותו נושא ללעג בקרב חבריו מהשכונות. קשה להבין תשוקה כזו למוסיקה אחרת בקרב בני הנוער מהשכונות שאין להם גישה למוסיקה קלאסית ומתמקדים בעיקר בהיפ הופ. אם מתייה היה בוחר לנגן בתופים כולם היו מעודדים אותו, אבל לנגן שופן נראה בעיניהם מגוחך. אז הוא בחר להסתיר את האהבה שלו.
ש: הדמות של פייר רואה במתייה יותר סוג של מחליף שלו ולא עוד ילד פלא?
ת: עבדנו הרבה על הדמויות, לא רצינו רק דמות ראשית אחת אלא שלוש. רציתי לצור משולש בין מתייה, פייר והרוזנת. בסופו של הסרט שלוש הדמויות האלה מוצאות את הגאולה שלהן ומסייעות זו לזו במציאתה. פייר נושא עמו מסע של סבל, הוא מצליח להשתחרר ממנו והופך לאדם מאושר. הרוזנת מצליחה לראות את הפוטנציאל מעבר למה שמתייה משדר. מתייה מוצא את דרכו ולומד לקבל את זה שהכשרון שלו הוא מתת אל שכדאי לעשות בה שימוש. לא רציתי שפייר יהיה איש מבוגר מאד, כדי שהשינוי שחל בו וביחסים ביניהם יהיה אמין.
אפשר היה לחשוב שבילי אליוט היה מקור ההשראה, אבל למעשה זה היה יותר וויל האנטינג. כשראיתי באותה תחנה את הצעיר שניגן שופן חשבתי על וויל האנטינג. אני אדם עם ראייה חיובית ומאמין שאנחנו יכולים להגשים את המטרות שלנו בעזרת מאמץ ואמביציה. גם בחיי האישיים נהגתי כך, התחלתי כמתלמד בקולנוע, הפכתי לעוזר במאי ראשון והיה לי המזל לעבוד עם במאים גדולים, ואז התחלתי לביים את הסרטים שלי. את האמונה בעצמך וביכולותיך אני מנסה להעביר לדמויות שלי בסרטים. יש בסרט גם סיפור אהבה יפה. אני לא יכול לתאר סרט ללא סיפור אהבה. כדי להמנע מקלישאות בחרתי שאנה כהת העור תגיע ממשפחה מבוססת מן המעמד הבינוני. הזוג הזה מזכיר לי את קלידי הפסנתר, שחורים ולבנים.
ש: איך התבצע תהליך הליהוק?
ת: לתפקיד של מתייה רציתי מישהו צעיר ופסנתרן אמיתי. ראיתי בערך חמישים שחקנים צעירים בין הגילאים 25-30, אך אצל אף אחד לא מצאתי את הנשמה היתרה שאותה חיפשתי. ואז ביחד עם המלהקת שלי שינינו כיון לחפש בחור שהוא עדיין לא גבר וכבר לא ילד. לא מצאנו פסנתרן, אבל כשנפגשתי עם ז'ול בנשיטרית הוא משך אותי מייד וידעתי שזה הוא.
ש: ספר לי בבקשה על האימונים של ז'ול בנשיטרית?
ת: הוא עבד על הנגינה כמה שעות ביום עם ג'ניפר פישה, מורה ונגנית פסנתר וירטואוזית. היה לו חשוב לרכוש את הג'סטות הנכונות, את הדרך הנכונה בה מניחים את האצבעות על הקלידים. כשג'ניפר ראתה על המסך מה היתה התוצאה של העבודה שלהם היא פרצה בדמעות. כשכתבתי את דמות הרוזנת חשבתי על קריסטין סקוט-תומס ורק עליה. היה לי מוזר שהיא אמרה כן מהר מאד. חייתי שנים רבות באנגליה ואני אוהב את הצליל של האנגלית, יש לה רגישות רבה ועמוקה והיא ידעה איך לגלם במדויק את הדמות של הקונטסה. בתהליך הכתיבה חשבתי על למברט וילסון שגם בו יש מידה רבה של אנושיות.
ש: מה חיפשת במוסיקה המקורית שנכתבה לסרט?
ת: רציתי שהיא תלווה את הסצינות. עבדנו קשה כדי להגיע למה שחיפשנו, במיוחד לסצינה בה מתייה מגיע לאולם – שהוא המקדש של המוסיקה הקלאסית בפריז. אני מחפש מוסיקה שתקרע את הנשמה, שתגרום לעינייך לדמוע ועד שאני לא מרגיש את זה אני לא מרוצה. הארי אלוש המלחין הצעיר של המוסיקה המקורית בסרט הצליח להביא את זה.
המלצה חמה!!