מטפלות בעניינים סרט על עוצמה נשית ורגישות קומדיה צרפתית
מטפלות בעניינים
סרטו של ז'וליאן רמבלדי
Les Femmes Du Square
A film By Julien Rambaldi
לאחרונה ראיתי די סרטי פעולה מטורפים והגיע הזמן לסרט אנושי מרגש שנוגע בכל נימי הצדק שזורמים בדמנו. צרפת כמו מדינות אחרות מוצפת מהגרים ורבים מהם או מהן כבסרט זה, ממש שקופות. המעסיקות שלהן מקפחות את זכויותיהן ואין מי שיגן עליהן, גם אין להן ברירות רבות, גם בגלל מעמדן , וגם הן מפרנסות משפחה וילדים ולפעמים אף שולחות כסף לארץ מוצאן למשפחה.
בסרט שצפינו אנג'ל, צעירה מחוף השנהב, מצליחה להסתדר בחיים הודות לחוצפתה ולקסמה האישי. כדי להתחמק מחבורת בריונים, היא מתקבלת לעבודה כמטפלת של ארתור, ילד בן 8 מהשכונות היוקרתיות בפריז. אנג'ל מתוודעת לתנאי העבודה של המטפלות האחרות ולמצבן הרעוע ומחליטה לקחת את העניינים לידיה.
אנג'ל היא ממש טורנדו מלא זיקוקים, לא דופקת חשבון לאף אחד וההופעה הפרובוקטיבית שלה עם שפת הגוף תגרום לכם לפעור פה בתדהמה. סרט שמתחיל במהגרים שמוכרים סחורת ומדגיש את "המשחק" המשכנע של אנג'ל שיכולה לשכנע כל אחד לקנות את הסחורה שלה ליתר דיוק ליפול בפח שלה.
השם המקורי של הסרט הוא נשות הכיכר, זה המקום שכל המטפלות נפגשות עם העגלות והתינוקות, אנג'ל נאלצת לקבל עבודה כמטפלת במשפחה בורגנית כמו בעצם חברותיה בכיכר וכך היא נחשפת לכך שעקב היותן מהגרות ללא מסמכים הן מנוצלות ללא בושה על ידי משפחות בורגניות שאפילו לא מודעות לפגיעה שלהן ולניצול של המטפלות.
הבמאי שוזר לנו בתוך הסרט אלמנטים שונים ביניהן סיפור רומנטי, דרמת פשע, קומדיה הורסת וזהו בהחלט סרט משעשע ומרגש כאחד.
צוות אמנותי
בימוי: ז'וליאן רמבלדי
תסריט: ז'וליאן רמבלדי , ז'אן לוק גאג'ה
הפקה: פרנסואה קראוס, דני פינו ואלנסיין.
צילום: יאניק רסיז'ק
מוסיקה מקורית: עמנואל רמבלדי
שחקניות ושחקנים
אנג'ל: איי האידרה
אדואר: אחמד סילה
הלן: לאה דרוקר
ארתור: וידאל ארזוני
קלייר: אלודי נאבאר
צרפת 2022. צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית , 105 דקות
החל מ – 29 לפברואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.
שיר הסיום של הסרט – "העדינות" בביצוע של בורביל
https://www.youtube.com/watch?v=wEhw9AMYOoA
ובגרסה בעברית של יוסי בנאי
https://www.youtube.com/watch?v=I9CG9eagC60
שיחה עם במאי הסרט ז'וליאן רמבלדי
ש: הרעיון שלך הוא להראות שתחת אותם שמיים קיימים שני עולמות מתנגשים
ת: נכון, בדירות המקיפות את הכיכר שבסרט, חיים אנשים השייכים לספירות שונות, ושאינם מתערבבים או נפגשים עם המטפלות של הילדים. לדמות הגיבורה בחרתי את השם אנג'ל, כי היא סוג של מלאך, כביכול לא לגמרי מציאותית ומתכתבת עם הגיבור של "אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה, שיורד ארצה כדי לטלטל את העניינים.
ש: בקרדיטים מופיעים שני שמות: דינו ואמירה. האם היה להם חלק בתסריט?
ת: דינו הוא הבן שלי ואמירה הייתה המטפלת שטפלה בו אחרי הלימודים. הרצון שלי לעשות את הסרט התחיל מהם. כשהתבוננתי על מערכת היחסים ביניהם, הבנתי שבני, שהיה אז בן 7, הכיר את אמירה טוב יותר משהכיר אותי. הוא הכיר את המשפחה שלה, את הבעיות הרפואיות שלה ואפילו נסע עמה למרוקו פעם אחת. בבתים של הורים גרושים הנשים הללו הופכות למשענת לילדים. ההורים שוקעים בחייהם המקצועיים, מבלי לדעת שכל זה מתאפשר הודות לנשים הללו. אלו נשים המבלות עם הילדים שלהם הרבה יותר זמן מאשר עם הילדים שלהן עצמן. רציתי לספר על מערכות היחסים הללו ועל הקיר הבלתי נראה, הקיים בין הנשים הללו להורים.
ש: הבן של אנג'ל חי בחוף השנהב, זו סיטואציה קשה ואבסורדית, האם מעבר לקומדיה יש ניסיון לעורר מודעות?
ת: זו המציאות, הנשים שאנו שוכרים לטפל בילדים שלנו משאירות את הילדים שלהן בארץ מוצאן. זו אחת השאלות שהסרט שואל, איך אנג'ל יכולה להתחבר לילד זר בפריז, כשהילד שלה גדל במקום אחר. הקשר הזה שלעיתים יכול להפוך לקשר אימהי הוא מורכב מאד. ויש גם צביעות פוליטית, בפריז חסרים גני ילדים והורים נאלצים להעסיק נשים ללא מסמכים ואישורי עבודה ומנגד חייבים להצהיר עליהן כדי שיקבלו ביטוח רפואי. יש מפעל שלם מאחורי העובדות הללו בשל חיוניותן. אני מקווה שהסרט שופך אור על המצב החריג הזה בו נשים כל כך חיוניות, כמעט ואינן זוכות ליחס.
ש: האם נפגשת עם מטפלות לצורך כתיבת התסריט, מה היה התהליך?
ת: זה היה תהליך ארוך, חשבתי על הדמויות של אנג'ל, ארתור ואמו הלן ובמהלך בניית העלילה נוספו דמויות נוספות. אהבתי את הרעיון שאנג'ל יוצאת להגנת הנשים ומנסה לשפר את מצבן, וכך נוספו המשפחה השנייה ועורך הדין המאוהב בה.
פגשתי באישה שהפכה למעין יו"ר ארגון, שסייעה למטפלות לדאוג לעניינן, לארגן מסמכים, לטפל בתנאים. היא שימשה מקור השראה לדמותה של אנג'ל. היה לי חשוב לעצב דמות חזקה שלא התחילה כמטפלת, הנהנת מריחוק מסוים שמאפשר לה לראות את הדברים מזווית אחרת.
לגבי עורך הדין הבא לעזרתה של אנג'ל, בחרתי בכוונה בעורך דין שחור, כדי לשבור את הקו הרגיל של עורך דין לבן ובעל מצפון הבא לעזרת החלשים. יצרנו דמות של בן למשפחה מבוססת שלמד, התקדם ונטמע לגמרי בחברה הלבנה שעליו לקבל החלטות האם הוא נלחם לעשות כסף כפי שמצפים ממנו או על ערכים. במקרה הזה האהבה היא הכוח המניע אותו להגיע למודעות.
רציתי ליצור קומדיה חברתית בת זמננו שתאפשר לצופים להזדהות עם גיבורה שחורה.
ש: איך נבחרו השחקנים ?
ת: איי האידרה הייתה במחשבתי כבר בתהליך הכתיבה. בסרט "סה לה וי" של נקש וטולדנו היא הפגינה את כל האנרגיה שחשבתי שנכונה לאנג'ל. היא שחקנית נפלאה ובעלת כריזמה נדירה המתאימה לתפקיד אנג'ל. את התפקיד של הלן כתבתי עבור לאה דרוקר, זה תפקיד לא קל, היא שם ולא שם, עד שהיא פוקחת את עיניה ורואה את הנשים הללו. לתפקיד הילד עשינו אודישנים רבים וצפינו בקלטות רבות, עד שהגיעה זו של וידאל ארזוני, שכבר הופיע בסרט באורך מלא. וידאל היה בחירה מובנת מאליה. הבגרות שלו שבתה אותי. אחמד סילה הופיע בקומדיה שאהבתי. יש לו דימוי ציבורי מאד חביב ורציתי לשנות את הדמות המוכרת שלו והוא ידע מיד איך להתאים את עצמו.
ש: איך בחרת את הכיכר?
ת: זו כיכר אנבר, שבקרוב יחליפו את שמה לכיכר ז'אן קלוד קרייה, התסריטאי הענק שגר לצידה וזה מאד משמח אותי. הכיכר נמצאת בין שתי שכונות שונות לגמרי זו מזו. הכיכר הזו היא מאד סימבולית. היא נמצאת בליבו של הרובע ה-9 ואפשר למצוא בה נשים מצפון אפריקה, מאפריקה ומאסיה. פריז היא עיר יקרה במיוחד, כל אחד עוטה עליו מסכה, כזו שמשדרת הצלחה. זה מראה מעט מטריד, לראות את הנשים הללו עוברות עם עגלות ונכנסות לבתי המגורים היקרים הללו, שהם כל כך שונים מהשכונות שהן גרות בהן. מאד רציתי שלעוולות הללו בחברה שלנו יהיה ביטוי בסרט.
ש: למה בחרת בשיר של בורביל לסיים איתו את הסרט ?
ת: את המוסיקה לסרט כתב אחי, עמנואל רמבלדי במטרה לשרת את היחסים בין אנג'ל וארתור ברגעים נטולי דיאלוג. הוא הלחין כמה קטעים בהשראת פזמונים אפריקאים, המדגישים את הריחוק שאנג'ל חשה למקורותיה ואת התקרבותה אליהם. כמו הריקוד שלה עם ארתור במטבח. בחרתי בשיר הסיום של בורביל "עדינות" על מנת להעביר מסר לצרפתים. רוך הוא ערך שאנו נוטים לשפוט כחמוד, אך עבורי זה דבר חיוני. רוך הוא המילים, הדרך בה אתה אומר אותן והמשמעות היא לשים לב, להבחין, גם באחר.
ז'וליאן רמבלדי
במאי ותסריטאי. "מטפלות בעניינים" הוא סרטו החמישי. אחד מסרטיו הקודמים "הרופא האפריקאי" עוסק גם הוא בהתמודדות של שחורים עם החברה הלבנה ומוקרן בנטפליקס. סרטו הקודם "אלה החיים" התרחש בבית יולדות ושזר סיפורים של נשים שונות מרקעים שונים בזמן, לפני ואחרי לידה.
איי האידרה
החלה לשחק בשנת 2007. הפריצה הגדול היתה בסרטם של טולדנו ונקש "סה לה וי" עליו היתה מועמדת לפרס הסזאר ולפרס הלומייר כשחקנית המבטיחה. בקרוב נוכל לראותה בתפקיד הרופאה בסרט המרגש "חדר הפלאות".
לאה דרוקר
בת זוגו של הבמאי ואם ביתו, נולדה למשפחה יהודית. משנת 1991 הופיעה בעשרות סרטים ותוכניות טלוויזיה. על תפקידה בסרט "משמורת" זכתה בשלל פרסים כולל בסזאר, פרס לו היא מועמדת גם השנה על הסרט "הקיץ האחרון". השתתפה בסדרה "הסוכנות" שהוקרנה בהוט.