צפיתי בסרט החדש עטור השבחים והפרסים של ירון שני (עג'מי) שביים, כתב וערך, זכה בפרסי אופיר לבימוי ולשחקן הראשי ערן נעים וכמו כן היה מועמד לפרסי התסריט והליהוק, ובמקביל הוכתר כזוכה הגדול בפסטיבל הסרטים ירושלים כשזכה בו זמנית בפרס הסרט הטוב ביותר, פרס השחקן הטוב ביותר לערן נעים ופרס חביב הקהל.
זה סרט מטלטל, דרמה אמיתית הממחישה את עבודתו, אופיו וחייו של שוטר. המשחק כל כך משכנע וריאלי שאתה מרגיש שזה סרט דוקו ריאליסטי על שוטרים.
עלתה בי מחשבה מוזרה על תזוזות של לוחות טקטונים הגורמים לשבר ורעידת אדמה, זאת נוכח האירועים הקורים בסרט לשוטר "רשי" (ערן נעים), קצין משטרה ותיק ומוערך שחי עם אביגיל אשתו (סתיו אלמגור) ועם יסמין, בתה המתבגרת מנישואיה הקודמים (סתיו פטאי).
כמו שאומרים אצלנו "צרות באות בחבילות.
במרכז הסרט עומד השחקן ערן נעים (שוטר בעברו) מגלם את רשי מלכה שהוא שוטר מוערך שפועל בהתאם לנהלים אולם בקשיחות רבה. הוא ממלא תפקידו נאמנה כשוטר מוערך מאוד בקרב מפקדו והקולגות, אך המקובעות של גישת השוטר בחייו הפרטיים ובביתו מתנגש ומתפוצץ לו בפנים.
הסיפור מגולל מאבקים קשים בבית על גידול וחינוך של מתבגרת ועל התמודדות עם קשיים להביא ילד לעולם. ופורש בפני הצופה את המאבק הנוסף בחייו ונחישותו להסיר כל רבב של אשמה שרובצת עליו במפתיע.
עיניים שלי מתמקד בהחמצה של ניצב מלכה לאסוף את משפחתו לחיקו להתרכך ולהיפתח בפניהם בעת מצוקה, ובחוסר יכולת לקבל עזרה, בדרך זו מובלת הדמות להידרדרות קשה המובילה למעשים בלתי צפויים.
בעבודתו התובענית והוא חשוף למקרים קשים על בסיס יומיומי, וגם בבית המצב מתוח, כשהוא אינו מוכן לקבל את התנהגותה המרדנית של בתו החורגת והשניים נמצאים במצב מתמיד של עימות. רשי נאחז בתקווה שהוא ואביגיל יצליחו להביא ילד לעולם, אך חייו מתהפכים כאשר שני נערים החשודים בסחר בסמים, מתלוננים שפגע בהם מינית והוא מושעה מעבודתו. נראה כאילו עולמו של רשי מתרחק ממנו, וככל שהחקירה בעניינו מתארכת הוא שוקע למקומות האפלים בנשמתו, כשהבושה וחוסר האונים חושפים צדדים מפתיעים שמתפרצים באישיותו.
"עיניים שלי" סרטו עטור השבחים והפרסים של ירון שני (עג'מי) שביים, כתב וערך, זכה בפרסי אופיר לבימוי ולשחקן הראשי ערן נעים וכמו כן היה מועמד לפרסי התסריט והליהוק, ובמקביל הוכתר כזוכה הגדול בפסטיבל הסרטים ירושלים כשזכה בו זמנית בפרס הסרט הטוב ביותר, פרס השחקן הטוב ביותר לערן נעים ופרס חביב הקהל.
השימוש של הבמאי בשחקנים לא מקצועיים מתעצם בכך שבסרט "עיניים שלי" שוטרים מגולמים על ידי שוטרים מקצועיים, חוקרי מח"ש על ידי חוקרי מח"ש אמיתיים. ערן נעים שמגלם את הדמות הראשית עבד 15 שנה במשטרה. קצין מוערך שאיבד את עבודתו בנסיבות קשות וצלל למשבר ששינה את חייו. דרך הדמות של רשי בסרט, הוא עובר תהליך שלוקח אותו חזרה אל הפצע האישי. אף שחקן מקצועי ואף תסריטאי לא יכולים להמציא ולהציג את מה שעובר על ערן כשהוא חי את מה שעובר על רשי.
זהו סרט שמתמקד בדמות הראשית של קצין המשטרה רשי והסחרחרה האופפת אותו סביב האשמה והחקירות מח"ש, השעייתו מהעבודה ומה שקורה במשפחתו והכל מתרסק לו עד אבדן שליטה במצב.
אנו לא פעם נחשפים לפרשות כאלו או אחרות של חקירות שוטרים ובמיוחד על חשדות של ניצול מיני והסרט חושף על מה קורה לשוטר במצבים האלו, כאן בסרט זה כל כך ריאלי שקשה להבחין שזה סרט ולא דוקו ראלי. סצנת החקירה של מח"ש היא אוטנטית ומבוצעת בצורה מקצועית ממש אמיתית היום ערן (רשי), נלקח לחדר חקירות אמיתי במחלקה לחקירות שוטרים בתל אביב, שם יעבור חקירה אמיתית. בסצנה הזו, שצולמה במשך כארבע שעות ברצף, החוקרים-שחקנים לא יודעים אם הנחקר שמולם אשם או לא. יש להם רק את העדויות ותיק החקירה. הם דוחקים את הנחקר לקצה על מנת להוציא ממנו את האמת, כמו שהיו עושים במציאות. רשי נאבק מולם כמו שערן היה נאבק במציאות, כשוטר – בלי תסריט, בצורה חופשית לגמרי. אל מול המצלמה מתנהל אירוע שלא יכול להתקיים בסרט תיעודי, כי אי אפשר להכניס מצלמה לאירוע כזה, וגם לא בסרט עלילתי, כי אי אפשר לכתוב ואי אפשר לשחק דבר כזה.
התהליך הזה הוא כל כך עוצמתי, שלרגעים הגבול בין החיים והסרט מיטשטשים. רק במצבים קיצוניים של סכנה פיזית או רגשית, מפסיקים את התהליך החי ועוברים לבימוי ולמשחק סטנדרטיים. כך למשל קורה בסוף המטלטל של הסרט.
סרט ריאליסטי עוצמתי מיוחד
המלצת צפיה
במאי, תסריטאי ועורך: ירון שני. שחקנים ראשיים: ערן נעים, סתיו אלמגור, סתיו פטאי. מפיקים: סער יוגב, נעמי לבארי. מפיק שותף: מיכאל רויטר. מפיקה בפועל: אלונה רפואה.צלמים: שי סקיף, ניצן לוטם. עיצוב פסקול: אביב אלדמע. מלהקת: מאיה קסל. חברת הפקה: בלאק שיפ הפקות סרטים בע"מ.תומכים: קרן הקולנוע הישראלי, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות,
https://www.youtube.com/watch?v=Av0dRH8oNi8
ערכה יפעת