לקראת פתיחת תערוכות הקיץ במוזיאון העיצוב ערכתי סיור מוקדם במסגרת מסיבת עיתונאים וחשיפת תערוכת זגמייסטר& וולש: רטרוספקטיבה, בהשתתפות מעצבי העל סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש, מהמעצבים הגרפיים החשובים ביותר כיום, המשפיעים על דור שלם של יוצרים, במרכזה של רטרוספקטיבה עשירה, צבעונית, שמחה, אקטואלית ומקורית.
אוצרת התערוכה מיה דבש.
מדובר בתערוכה העוסקת בתקשורת חזותית, הדרך בה האמנים מביטים על העולם, איך נראות מטאפורות חזותיות, ממה מורכבות המטאפורות בתקשורת החזותית ואיך נוצר דימוי ועובר המסר.
"אנחנו מנסים לבדוק לעומק את היכולת לגעת בלבו של הצופה באמצעות עיצוב, להימנע מהקלישאות הרגילות שאנחנו המעצבים עסוקים בהן במקרים רבים, ולנסות ליצור תקשורת אקטואלית ופועלת". (סטפן זגמייסטר).
כל מי שלמד תקשורת המונים יודע : המדיום הוא המסר ואכן הציבור בהחלט מושפע מכל פרסום חזותי מאייקונים וסמלים ומודעות. התערוכה הזאת בהחלט עוסקת בכך ולא רק אלא גם באושר הפרטי, ביופי כמו אולי גם בכיעור אם בכלל יש כזה דבר. המוטו של התערוכה הוא ליצור בצופה רגשות, יותר מסר אישי ולא משהו מכני מוכר, לגעת בצופה וליצור תגובה.
התערוכה נפרשת על שתי קומות המוזיאון על שטחים רחבי ידיים, היא אודיו וידאו ויזואלית ומאפשרת לצופה המבקר להיות מעורב בצפייה בצילום ובהאזנה וגם יש קולות ומוסיקת רקע. בהחלט תערוכה נדירה ולא שיגרתית.
בקומה התחתונה בגלריה מוצגת תערוכת פירוק והרכבה בין היתר:
מיצג ענק של "כולם חושבים שהם צודקים" מיצג של שש בובות קופים לבנים שמחברים שש ערים שונות.
בית המוסיקה
הסרט השמח
ליוויס
קיר בננות ועוד
בגלריה העליונה כ 40 מיצגים שונים ומגוונים בנושאים
בוראים עולמות
ציטוט והשראה
האות כדימוי
ייצוג של הגוף
ייצוג של רגשות
בין יתר המצגים יש מיצג הבנוי מ 60000 קוביות סוכר… שמבקש מן הצופה לחייך
עוד מיצג וידאו מציד זוג בדייט ומתאבק סומו הורס את הכסאות שהם יושבים עליהם כשעכברים מטפסים עליהם ואז נשפך עלים נוזל סמיך צבע לבן ועוד. סוג של ניסוי זוגי שמטרתו להפוך את מערכת היחסים ליותר מחברת.
מוזיאון העיצוב מתחדש לקראת עונת הקיץ והוא נצבע מחדש ונערך לקהל המבקרים. בנוסף יוצגו שתי תערוכות נוספות חדשות המבקשות להטיל ספק במעמדו של הדימוי:
"חיטה היא חיטה היא חיטה"
תערוכת יחיד של המעצב פדי מרגי
השקר הגדול של צריכת הראווה
האם לא רחוק היום בו נראה חלב של חברת אפל על המדפים?
תערוכה על כוחו של המעצב וכוחם של מותגים בתרבות הצריכה הנוכחית
"מוכרמוזר"
עבודות על קו התפר שבין המדומה לממשי, בין המוכר לזר
התערוכות יוצגו בין התאריכים 6.6.18-20.10.18.
על התערוכה:
זגמייסטר & וולש
סטודיו זגמייסטר & וולש הפועל במנהטן מתמחה ביצירת זהות ומיתוג. עבודתם של סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש מאופיינת בעיצוב נועז ופרובוקטיבי, אמיץ וחצוף, רגשי ואנושי, המאתגר מוסכמות ופורץ גבולות בין מדיות ואמצעי הבעה.
השניים מגמישים את השפה החזותית – ומחליפים כובעים בין מעצבים גרפיים, טיפוגרפים אקספרימנטליים ועד לאמני פרפורמנס. הם משנים תפיסות פופולריות של עיצוב, מאתגרים את הסטטוס קוו ובוחנים את תפקידו העכשווי של המעצב בחברה.
מיה דבש, אוצרת התערוכה והאוצרת הראשית של המוזיאון: "בשלל טכניקות, אמצעי הבעה מגוונים, חומרים בלתי שגרתיים, תוך נטילת סיכונים זגמייסטר & וולש מפיחים חיים חדשים באמרה הידועה של מרשל מקלוהן "המדיום הוא המסר" (1967). הם מצליחים ליצור דימויים בלתי נשכחים ולעורר אותנו לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים."
באמצעות התערוכה תשאלנה שאלות כמו: איך נראה רגש? איך מתעצב אושר? מהו יופי? האם ניתן לגעת בליבו של אדם באמצעות עיצוב?
על המעצבים:
סטפן זגמייסטר, יליד אוסטריה (1962), למד באוניברסיטה לאמנות שימושית בוינה ובפראט בניו-יורק. בגיל 29 החל לעבוד בסניף הונג קונג של משרד הפרסום "ליאו ברנט" ובמהרה הפך לדמות חשובה במשרד. לאחר תקופה עבר לניו יורק כדי לעבוד כמעצב ראשי לצדו של המעצב האגדי טיבור קלמן. כשקלמן סגר המשרד שלו, זגמייסטר פתח סטודיו משלו ומאז דרך כוכבו.
בתחילת פעילותו העצמאית הרבה זגמייסטר לשתף פעולה עם תעשיית המוסיקה. בין המוסיקאים שעמם עבד היו הרולינג סטונז, דיוויד ביירן, לו ריד, אירוסמית ופט מתיני. עבודתו זיכתה אותו בארבע מועמדויות לפרס הגראמי וכמעט בכל פרס עיצוב אפשרי. בשנות ה-90 אף התפרסם כמעצב שפגע בעצמו בשם האמנות כאשר יצר כרזה לפרסום הרצאה שלו באמצעות חריטת הפרטים החשובים על פלג גופו העליון. הכרזה הפכה לאבן דרך בעולם התקשורת החזותית.
ג'סיקה וולש, ילידת ניו-יורק (1986), למדה עיצוב בבית הספר לעיצוב של רוד-איילנד ועומדת מאחורי פרויקטים עבור לקוחות כמו ג'יי זי, ליוויס והניו יורק טיימס. בין היתר יזמה פרויקטים כמוLadies, Wine & Designשכיום פועל ביותר מ-150 ערים ברחבי העולם (וגם בתל אביב). עבודותיה זיכו אותה בפרסים רבים ובשנת 2015 היא נכללה ברשימת 30 המעצבים המבטיחים מתחת לגיל 30 של המגזין פורבס.
עירום מוכר. בשנת 2012 ולאחר שעבדה בסטודיו שלו הפכה לשותפה של זגמייסטר. ההכרזה על השותפות לוותה במודעה שבה הם מצולמים עירומים – כהומאז' לתמונה שפורסמה עם פתיחת הסטודיו הראשון של זגמייסטר. זגמייסטר טען שעירום הוא תכסיס זול ולטענתה של וולש עירום מוכר.
בנושא זה הייצוג של גוף אינו מאפשר לרצות את כולם, הוא מציג סרט בשחור לבן המראה אשה מבוגרת שגופה אינו במיטבו ( במושגי היופי) שהמשפט הנ"ל כתוב עליה, החיבור בין המשפט והטכניקה שבה הוא כתוב ממחיש מצד אחד לעמוד בסטנדרטים אסתטיים המקובליםומצד שני את ההשלמה והבטחון להיות מה שאתה. יש כאן התרסה: אני לא יפה, אני לא מושכת אך יש לי אומץ להציג את עצמי ויש אנשים שיעריכו את זה.
זגמייסטר נודע כמעצב שהחליט מדי שבע שנים לצאת לשנת שבתון שבה הוא סוגר את הסטודיו מתוך אמונה ב"כוחו של פסק זמן." אפילו פנייה של ברק אובמה ובה הצעה לעבוד על קמפיין הבחירות, נענתה בשלילה לטובת שנת השבתון.
במהלך שנת השבתון עוסק זגמייסטר בפרויקטים אישיים ניסיוניים שתוצאותיהם מהדהדות אחר כך גם בעבודה המקצועית כמו: הסרט השמח The Happy Film, אשר יצר בשנת 2016, ובו הוא מציג ללא פילטרים, את חיפושו אחר אהבה ואושר.
במסעו הוא עושה שימוש בכלים ובתהליכי עבודה מתחום העיצוב כדי להציג באופן חזותי נושאים המעסיקים את כולנו.
12 שלבים של אכפתיות הוא פרויקט אישי של ג'סיקה וולש שמציע תכנית לגמילה מאדישות ואגוצנטריות. במשך 12 חודשים עסקו ג'סיקה ושותפה לפרויקט, טימותי גודמן, במעשי חסד שכללו בין היתר: מתן כסף לזרים, חיבור מחודש עם אהובים שהתרחקו, חיוך לאנשים ברחוב וחיפוש אחר חיות מחמד אבודות. תוצאות הניסוי ותהליך העבודה עליו, תועדו בבלוג אישי שליווה את הפרויקט.
24/7. אתר האינטרנט של הסטודיו (sagmeisterwalsh.com) מאפשר בכל רגע נתון בשעות היממה, לצפות בשגרת היום של הסטודיו. צילום הסטודיו בזמן אמת מסיר את המסתורין שאופף את תהליך היצירה ומעביר מסר של שקיפות, כנות וטוטליות.
על העבודות
העבודות בתערוכה מחולקות לשש קטגוריות המייצגות כמה מן הכלים באמצעותם מצליחים מעצבים לרגש, לשכנע וליצור דימויים בלתי נשכחים, כמו: אות כדימוי, רפרנסים וציטוטים, פירוק והרכבה, בוראים עולמות, ייצוג של גוף, ייצוג של רגשות.
תתקדם | 2012
מיצב אינטראקטיבי שנוצר כחלק מ״התערוכה השמחה״ ובו מוקרנת אנימציה משתנה על גבי אותיות תלת ממדיות המרכיבות את המשפט "Step Up to It."
האותיות עשויות מכ-60 אלף קוביות סוכר מתוקות וצחורות שהודבקו אחת לשנייה, כך שהן נראות כמו מבנים ארכיטקטוניים. לצד המיצב הלבן, הוצבה מסגרת שקופה שעליה נכתב "חייך. צפה." כאשר המבקר מכניס ראשו למסגרת ומחייך, האנימציה מופעלת ואותיות הסוכר הלבנות הופכות צבעוניות. כך, התפרצות של צבע, שנתונה למצב הרוח של המבקרים הופכת אותם מחויבים לרגע של אושר.
כולם תמיד חושבים שהם צודקים | 2006
קוף אחד מתוך מיצב של שש בובות ענקיות מתנפחות, בצורת קופים לבנים, שמוקמו במרכזן של שש ערים שונות במסגרת פסטיבל עיצוב בסקוטלנד. כל קוף אחז במילה אחת ויחד הם השלימו את המשפט ״כולם תמיד חושבים שהם צודקים.״
החיבור בין המשפט ובין הדימוי של הקוף נשען על ידע תרבותי משותף ומעלה את שאלת היחסים בין טקסט ודימוי. השימוש בקוף, לצד משפט שעוסק בידע, נסמך על התפיסה שרואה בקוף משל לגיחוך וחוסר הבנה בשל נטייתו לחקות את התנהגותם של בני האדם מבלי להבינה.
יופי = אנושיות | 2018
"ליופי יצא שם רע" טוענים זגמייסטר & וולש. "רוב המעצבים טוענים שאין להם עניין בו. עולם האמנות זנח אותו כמעט לגמרי, ואפשר לעלעל בספרי אדריכלות רבים מבלי להיתקל במונח הזה אפילו פעם אחת."
בניסיון להשיב ליופי את כבודו האבוד ולהוכיח שהוא אינו קישוט שטחי, יוצרים זגמייסטר וולש עבודות רבות המאתגרות את מושג היופי. העבודה "יופי = אנושיות" שנעשתה במיוחד עבור התערוכה מאתגרת הן את מושג היופי והן את מושג האנושיות.
באמצעות אלפי חרקים, בשלל גוונים וגדלים יצרו זגמייסטר & וולש פטרנים יפהפיים המחקים צורות מן הטבע. למביט מקרוב מתברר שהן הטקסט "יופי = אנושיות" והן העיטורים סביבו עשויים מחרקים אלה.
במקום בו אנשים רואים רמשים מעוררי גועל, זגמייסטר & וולש רואים פוטנציאל של יופי. הדואליות הזו מתקיימת לאורך כל העבודה: טבע מול מעשה ידי אדם, יופי מול כיעור.
אובססיות הופכות את חיי לגרועים יותר ואת העבודה שלי לטובה יותר | 2008
ב-13 בספטמבר 2008 החל הסטודיו בהתקנת 250,000 מטבעות אירו-סנט בכיכר וואחדרחרהוף שבאמסטרדם. במשך שמונה ימים, בסיוע של כ-100 מתנדבים ובאמצעות תכנית מסודרת, נכתב המשפט "אובססיות הופכות את חיי גרועים יותר אבל את עבודתי טובה יותר," על גבי שטח של 300 מ"ר. המטבעות נותרו ללא כל שמירה וכעבור 20 שעות נתקל אחד מתושבי השכונה, באדם שהחל לאסוף אותן. השוטרים שהגיעו לתפוס את "הפושע" אספו את המטבעות עד האחרון שבהם, כדי "לשמור" עלעבודת האמנות.
פרס העיצוב של אדובי | 2003
פרס העיצוב של אדובי, הוא תחרות המבקשת לחגוג את הקשר ההדוק שבין טכנולוגיה ובין יצירתיות ולעודד את עבודתם של סטודנטים. הכרזה שעיצב הסטודיו עבור התחרות בשנת 2003, היא צילום ממעוף הציפור המתעד מעצב היוצר דימוי של גביע ניצחון. הגביע מורכב מ-2500 כוסות נייר מלאות בקפה. מינון הקפה המשתנה, יוצר את הגיוון בצבעים. הפיסקלים הדיגיטליים זוכים בכרזה זו לפרשנות ממשית, עם חומרים זמינים ומוכרים.
ליוויס, החוט החזק ביותר | 2009
עיצוב הכרזה לחברת ליוויס הייתה הזדמנות עבור הסטודיו, להמיר את עבודת המחשב היומיומית בחומרים ממשיים. העבודה על הפרויקט כללה פירוק דגם הג׳ינס הקלאסי של החברה, 501, לחוטים, סיבים, כפתורים, תוויות וניטים. השלב השני כלל הרכבת כל החומרים מחדש לכדי קולאז׳ היוצר דימוי של מכנסי ג׳ינס, ואת הטקסט: ״זהו זוג מכנסי ליוויס התפורים בחוט החזק ביותר.״
"תתמודד עם זה ",פוסטרים עבור בית הספר לאמנות חזותית | 2014
מדי שנה יוזם בית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, סדרת כרזות המתפרסמת ברכבת התחתית. בסדרת הכרזות שעצבו סטפן זגמייסטר, ג׳סיקה וולש והמעצב סנטיאגו קרסקילה מוצגים דיוקנאותיהם של השלושה ופניהם ״מושחתות״ באמצעות המשפט Take it On בחומרים שונים: זרועות תמנון לופתות את ראשו של זגמייסטר, שיער מופיע על תווי פניה של וולש ואותיות בולטות מתוך פניו של קרסקילה, כאילו מנסות להימלט.
עד כמה את/ה מאושר/ת? | 2012
מדד תלת ממדי למצב הרוח, השואל את המבקר עד כמה את/ה מאושר/ת, המדד היה חלק מהתערוכה השמחה של הסטודיו, שהייתה תוצר של מחקר ארוך על אודות המושג אושר. במסגרת התערוכה הוצגו נתונים על אושר בחתכי אוכלוסייה שונים, כך שהמיצב משמש כמדד למצב הרוח במדינות רבות בעולם. אתם מוזמנים לקחת חלק במשאל ולבטא את מצב הרוח שלכם על ידי הוצאת מסטיק מן המיכל שמייצג נאמנה את רמת האושר שלכם כרגע.
כאמור, לצד תערוכה זו יוצגו במוזיאון שתי תערוכות נוספות המטילות ספק במעמדו של הדימוי.
התערוכה חיטה היא חיטה היא חיטה של המעצב פדי מרגי, שבמסדרון ההיקפי, תעסוק באתיקה של תחום העיצוב ובכוחם של מותגי העל. התערוכה מציבה מראה ביקורתית ומעמתת אותנו עם חלקנו בתרבות השפע והצריכה.
התערוכה מוכרמוזר, שבמעבדת העיצוב, תציג עבודות על קו התפר שבין המדומה לממשי, שמעוררות תחושה מוכרת ועם זאת זרה. עבודות שיכולות לעורר אי נוחות ומעלות שאלות באשר לאפשרות ליצור משהו חדש מן המוכר.
חיטה היא חיטה היא חיטה
Wheat Is Wheat Is Wheat
אוצרת: נגה שמשון
בתערוכה חיטה היא חיטה היא חיטה חושף המעצב פדי מרגי את השקר הגדול של צריכת הראווה.
קמח של פראדה אינו יותר מאשר קמח. במהלך זה מרגי מעמת ומאמת אותנו עם עובדת היותנו חלק מאותה תרבות של שפע וצריכת ראווה.
"צריכת ראווה" הוא מושג שטבע הסוציולוג והכלכלן האמריקני תורסטן ובלן (Veblen) עוד ב-1899 ובו תיאר וניבא את הצורך הלא רציונלי של חברת השפע לרכוש מוצרים שערכם עולה על שווים הממשי, ובלבד שיעידו על עושר ואיכות חיים גבוהה. מאז תקופתו של ובלן מספקים המוצרים הרבה יותר מצורך ממשי, הם מספקים תשוקות.
בתערוכה בוחר מרגי מוצרי יסוד יומיומיים ובסיסיים כמו קמח, סוכר ומלח ומציג אותם במוזיאון, כשהם ארוזים בשפת מותגי על כמו גוצ'י, פראדה, נייקי ועוד. מרגי משתמש בכישורים, בכלים ובידע של איש המיתוג והפרסום, וכקוסם פתיין משבש את המוכר והיומיומי ומערבב אותו עם הנשגב והנחשק. מצד אחד בוחר מרגי את מוצרי המזון הבסיסיים ביותר – המספקים את צורכי היסוד של האדם, ומסובסדים לרוב בידי מדינות כדי לאפשר גם למעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים ביותר לרכוש אותם. ומצד שני, בעזרת חוכמת הכפיים ורגישות המבט, עוטה עליהם תחפושת של אותם מותגי-על המוכרים לנו תשוקה לעושר, איכות חיים, יופי, נעורים והצלחה באריזות שהיו יכולות להיות מלאות גם באוויר, קש, או חול ים.
פדי מרגי, מעצב ישראלי, הבעלים והמייסד של משרד המיתוג Talking Brands. בעברו עבד מרגי כארט דירקטור בכמה ממשרדי הפרסום המובילים בישראל ועמד בראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שם הוא מרצה וחבר סגל בכיר עד היום.
מוכרמוזר – Uncanny
אוצרת: נגה שמשון
ה-Uncanny הוא מונח פרוידיאני המתאר את התחושה שעולה כאשר אנו נתקלים בתופעות שהן על גבול המדומה והממשי, בין האורגני לאנאורגני ובין האנושי לזה שאיננו. צירוף פרדוקסלי של המוכר והמוזר – מוכרמוזר שכזה.
בשנת 1970 השתמש הפרופסור היפני מסהירו מורי (Mori), באותו מושג בכדי להגדיר תופעה בתחום הרובוטיקה והגרפיקה הממוחשבת. מורי סימן את טווח הביניים שבין רובוט או דמות אדם דיגיטלית לבין אדם חי כשבנקודת ״הכמעט״ – אל מול דמות שכעמט מדמה אדם, אולם משהו בה בכל זאת לא נכון, חשוד – נוצרת אי נוחות. מורי כינה את אזור הדימדומים הזה ״העמק המוכרמוזר״.
בתערוכה יוצגו כ-20 עבודות הממוקמות כל אחת בנקודה דמיונית ורעיונית שונה ב״עמק המוכרמוזר״. חלקן קרובות לדימויים מוכרים ורק במבט נוסף נגלה בהן הזר ואפילו המאיים, ובחלקן מתקיים מהלך הפוך, שבו חפץ זר או צורות משונות חושפות בפנינו חומר, דימוי או שיוך מוכר וידוע.
בין המעצבים המשתתפים בתערוכה: רינת אשכנזי, נעה רביב, דנה זליג, ענת סבר, איתי יעקב, אמיר יציב, המעבדה לחדשנות במדיה של בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, Durrell Bishop and Robert Poll, Isabel Mager , נטע שונוולד, טל בלטוך, רועי ניצן, רונן תנחום, איתי לניאדו, דב גנשרוא, גל שריר, ענת גולן.
מוזיאון העיצוב חולון
מדיטק חולון- גולדה מאיר 6, חולון
שעות פתיחת המוזיאון:
ימים ב' ו-ד': 16:00-10:00
ימים ג' ושבת: 20:00-10:00
יום ה׳: 18:00-10:00
יום ו': 14:00-10:00
יום א': סגור
ספריית החומרים ע"ש אהרון פיינר עדן:
ב': 16:00-10:00
יום ו': 14:00-10:00
ימים ג' ה' ושבת: 18:00-10:00
יום א': סגור
www.dmh.org.il| קופות המוזיאון: 3# 073-2151515
מחיר כרטיס כניסה למוזיאון: 35 שקלים
המוזיאון מקיים סיורים מודרכים וסדנאות לקבוצות מאורגנות