גירלנדה – מחול בת שבע
להקת בת שבע הצעירה שוב מגיעה למופע בסוזן דלל, לפי הדף המקדם אותך בבואך למופע אינך יודע כמו גם בפרסום המקדים מה מצפה לך ומה ועל מה המופע. כפי שאמר פעם אחד הכוריאוגרפים: הנושא והמחול הוא כפי שנתפס אצל הצופה.
מה שכן אומרים לך זה:
ערב אחד. שישה יוצרים. עולמות שונים נפגשים.
יצירות מאת נועה אשכול (בעיבודה של מור בשן), טליה בק, נועה צוק ואהד פישוף, נאווה פרנקל ונדב צלנר.
בכורה עולמית בביצוע אנסמבל בת-שבע – הלהקה הצעירה
משך המופע: כ-70 דקות ללא הפסקה.
גירלנדה, כבר למדתי בילדותי מהשכן החשמלאי של העירייה זו שרשרת נורות צבעוניות שתולים לקישוט.
ראיתי פה ושם בעיקר בסצנות השכיבה על הריצפה אולי מבנה מסויים של רשת מנורות כאלו, לך תדע.
ההתחלה היא צורת עמידה כחומה מסוימת הנעה בסימטריה וסולנית או נוספים מבחוץ יוצאים במחול בסגנון ניאו-קלסי ובתנועות ממש מושלמות.
גם בהמשך, כשהן עולות על הרקדנים, סצנה שתחזור פה ושם בערב המוזר הזה – הכל בסדר, משאיר אותך בציפיה להמשך. ההמשך, בו שתיים מנסות לפרוץ את החומה וגם יש מי ששואג וצועק ומדליק לי נורה אדומה שתלווה אותי כל המופע!
הן, הרקדניות נופלות לרצפה אולי גם הבחורים, רקדן אחד משחק בכדור, בכלל אאוטסיידר מהקבוצה, מה שיביא בהמשך למשחק כדורסל – הבנות מול הבנים – ועוד שינויי מצבים ועוד "שק קמח".
ולא תמיד אתה עוקב איפה העבודה מתחילה ואיפה היא נגמרת. יש כאן הצגה של מבנים מסוימים ופה ושם תנועות מחול אבל מה המסר?
פרק חדש של דואט מקסים ואחריו יש וריאציות לארבע-חמש רקדניות שגם הוא מעניין, התנועה די מושלמת אם כי הייתי מצפה ליתר סימטריות.
אבל איך זה מתחבר ומה המסר? האם למחול צריך להיות מסר? מישהו הרגיל אותנו למסר ולא להתבונן בתנועה הקלאסית או המודרנית-פוסט-קלאסית בלבד ולחשוב על היכולת הפיזית בלבד?
כי מה שבטוח שההמשך משלב זה הוא בית משוגעים! סליחה, אוסף של ניסיונות להביא לביטוי חולי נפשי בתנועות ובביטוי ובתנועה והבעה הכי לא שפויה שאפשר להעלות לבמה או שקבוצה של זומבים בכלל הגיעו לאודישן. הקולות, התנועות השמוטות, העוויתות זה משהו מחריד.
ואז יש מחול כמו ש"צריך" להיות מחול אבל לא לזמן רב!
כי שוב יהיה מחול מעוות של חולי נפש, סליחה, ובתוך זה אנקדוטות סולניות מושלמות.
ההמשך בצלילים של Al Ajaleh – The Orchestra of Syrian Musicians, מוסיקה מזרחית קסומה, היה נהדר ובעצם משם נהניתי יותר מההגדרה מחול שהורגלתי אליה. הדואטים היו נהדרים.
פה ושם רקדניות כאילו בשיעור מחול מדגימות תנועות וגברבר מדגים שרירנות. הכל יפה, מושלם ושום דבר לא קושר בין לבין, אולי זה אודישן?
הסיום מתקרב בריקוד ההודי של שתי בנות חינניות (חבל שלא היתה להן תלבושת מתאימה לריקוד). משם הפסקתי לעקוב ולרשום, רק השתדלתי ליהנות ממה שיש על הבמה בלי להיות ביקורתי.
לראות או לא לראות – זו החלטה שלכם.
עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי(
עיצוב תלבושות: אנה מירקין
בעונתה הראשונה כמנהלת האמנותית, הזמינה גילי נבות לראשונה גלריית יוצרים עשירה לתהליך יצירה חד-פעמי עם רקדני אנסמבל בת-שבע. התהליכים השונים יתלכדו לערב אחד, "גירלנדה", בו כל יצירה עומדת בפני עצמה, אך משפיעה גם על המכלול שעוטף אותה.
היוצרים:
טליה בק – רקדנית וכוריאוגרפית עצמאית. בין עבודותיה: Saudade (2009) Ma’atzama (2010) The Botany of Desire (2013) W (2016) Colonia (2018) Esters (2019).
מור בשן – רקדנית ומורה בקבוצת הריקוד הקאמרי מייסודה של נועה אשכול, חוקרת ומלמדת את כתב התנועה אשכול-וכמן בארץ ובעולם.
נועה צוק ואהד פישוף – נועה צוק היא רקדנית וכוראוגרפית שרקדה 12 שנים בלהקת בת-שבע. כיום היא יוצרת ללהקות ומופיעה עם עבודותיה ברחבי העולם. אהד פישוף הוא אמן רב-תחומי, הפועל בשדות הסאונד, המחול, הפרפורמנס והאמנות החזותית. צוק ופישוף עובדים יחד מאז שנת 2008. עבודותיהם נוצרו והוצגו בהזמנת להקות מחול, פסטיבלים ומוסדות אמנות ברחבי העולם. ב-2019 ייחד המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב תערוכה גדולה לעבודתם המשותפת, אשר כללה רטרוספקטיבה של עבודות וידיאו ואת מופעי בהכורה של יצירת המופע החדשה שלהם, רקונטו קון.
נדב צלנר – רקדן וכוריאוגרף עצמאי. עובד ויוצר ללהקות מחול מרחבי העולם, מחזות זמר ופרסומות טלוויזיה, ווידאו קליפים של עבודותיו שעלו לרשת זכו למאות אלפי צפיות.
נאוה פרנקל – יוצרת תיאטרון ופרפורמנס. יצירותיה הפואטיות מוצגות בארץ ובעולם ומשלבות בין משחק-מילים מסובך, מבנים כוריאוגרפיים עליזים, וכלי אסתטיקה המתנדנדים באלגנטיות בין הקדוש לבין הארצי.
כשמציגים אוסף קשור או לא קשור של ריקוד או מחול מיוצרים שונים רצוי לפחות לתת לצופים דף הסבר כדי שיוכל לעקוב של מי היצירה ומהי. אבל לבת שבע יש מוניטין וזה מספיק לה.