וּווּדוּ   לוֹקַחַת בֻּבַּת סְמַרְטוּטִים, נוֹעֶצֶת סִכּוֹת, בִּמְקוֹמוֹת רְגִישִׁים. קוֹרַעַת אֶת גּוּפִי לַגְּזָרִים, מְטִיחָה אֶת רֹאשָׁהּ בַּקִּירוֹת, מַכְאִיבָה לְנִשְׁמָתִי. בְּלֵילוֹת שְׁחֹרִים שׁוֹלַחַת, אַלְמָנָה שְׁחֹרָה אַרְסִית,

מג'הול   כל ט"ו בשבט הוא מטיל  עלי משימות, הבעל בית שלי. אבל התרגלתי לזה, בכלל, אני אוהב אתגרים. ישבתי אצלו במשרד והוא מצביע לי

מספרים על הרב  של בית הכנסת הגדול בבת ים, ועל מקרה שקרה ביום שמחת תורה לפני קריאת פרשת בשבוע " וזאת הברכה". בית הכנסת היה

  זיתון בסחקא/ סמי שיפוצים   אני ממש לא מבין אותם את האשכנזים האלו, תמיד הם נזכרים לשפץ את הבית שלהם לפני החגים. זאת ועוד,

 היום באודישן לתכנית של אהרוני, הגיעה בשלנית גרוזינית עם חצ'אפורי במילוי גבינה, חצ'אפורי במילוי שעועית ,לבש, מרק אגוזים, וסלט חצילים ואני  לא הספקתי לטעום כי

  תשעה ירחים   א   אליהו היה ממהר אל בית הרב, מפעם לפעם החליקה רגלו על אבני השביל וכמעט נקע קרסולו, התעלם מהכאב והמשיך

    פסח, איזו מכה, בטח המכה האחת עשר. רק אני נזכר איך הגרוזיניות בלוד היו הופכות את כל הבית החוצה, אני מקבל חררה. אבל