התזמורת הקאמרית הישראלית קיימה קונצרט שבמרכזו הקונצ'רטו לכינור אופ' 61 ברה מז'ור מאת בטהובן. הקונצרט נפתח בסימפוניה מס' 33 ק' 319 בסי במול מז'ור מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט ובהמשך שמענו סרנדה לטנור, לקרן יער ולכלי קשת אופ' 31 מאת בנג'מין בריטן ולאחר ההפסקה נוגן הקונצ'רטו לכינור.
על הקונצרט ניצח קוליה בלאכר סולן בכינור
טנור – חורחה נברו קולורדו (ספרד)
קרן היער – חזי ניר (ישראל)
כאמור התכנית:
וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756) סימפוניה מס' 38 ("פראג") ברה מז'ור, ק' 504
אדאג'ו – אלגרו / אנדנטה / פינאלה (פרסטו)
בנג'מין בריטן סרנדה לטנור, לקרן יער ולכלי קשת אופ' 31
לודוויג ואן בטהובןקונצ'רטו לכינור אופ' 61 ברה מז'ור אלגרו מה נון טרופו/ לרגטו/ רונדו: אלגרו
הסימפוניה מס' 38 של מוצארט המכונה סימפוניית פראג הולחנה בשלהי 1786 בווינה, אך יוּעֲדָה לצ'כיה, ומכאן שמה. מוצארט היה אהוב ונערץ בפראג. היא מכונה גם "הסימפוניה ללא מנואט", משום שהיא הסימפוניה ה"בוגרת" היחידה של מוצרט (ממס' 32 ואילך) אשר כוללת רק שלושה פרקים, והיא חסרת פרק המנואט.
"פראג" היא רק אחת משלוש סימפוניות של מוצרט המתחילות בהקדמה איטית ויש בה הרמוניות מקסימות, הפתיחה נעימה לשמיעה והמנצח קוליה בלאכר מנגן בכינור עם התזמורת ומנצח רק בתנועות ראש או שפת גוף מה שאומר שכנראה היו הרבה חזרות על מנת להגיע לשלמות זו ששמענו. בלטו בחלק הראשון החצוצרות, הקלרנית, האבוב וחליל הצד כמו גם הבסונים והקרנות . כל הכלים השתתפו בנגינה ביצירה זו.
החלק הראשון האלגרו מתחיל עם נושא שאינו יחיד אלא מחרוזות של נושאים שמשתלבים ביצירה ויוצרים עוצמה הרמונית. הכינורות פותחים באלגרו מהוסס וכלי הנשיפה והטימפאני קוראים מיד "כן, זה הכיוון". נושא שני, שירתי, נתון לכינורות ולבסונים, כמעין הערת ביניים. קטע הפיתוח משתמש בחומרים מן הנושא הראשון, אך זוכים כאן לעיבוד קונטרפונקטי עשיר. הביצוע של הכינורות יחד עם המנצח נפלא, פשוט נפלא. ושוב מעבר לכינורות כל צמדי כלי הנשיפה השתדלו לתת ביצוע מעולה במיוחד, נגנית האבוב שהפיקה צליל ענוג.
התנועה השנייה, האנדנטה, היא, כמו הראשונה, בצורת סונטה, עם שלושה תחומים נושאיים שונים. הראשון הוא מנגינה לשיר, השני הוא יותר סוער והוא מכיל כמהמודולציות פתאומית וניגודים דינמיים ואילו השלישי יוצר שורה של מוטיבים קצרים אשר אפקט קסום נובע בין השאר ממשחק הגומלין החינני של המיתרים כלי הנשיפה ובמיוחד הכלים הקטנים. החלק הזה יותר דרמטי, לא נוגה מלא עוצמות עדינות מלבד הכינורות, האבובים וחלילי הצד בולטים בביצוע. יש רגעים בחלק הזה שאתה מדמיין צלילים של חמת חלילים, לרגע חשבתי שאני מדמיין זאת אבל זו היצירה והגאונות.
פרק הסיום הוא עוצמתי החצוצרות תופסות מקום בולט, כלי הקשת וכלי הנשיפה מתחרים זה בזה במרדף היתולי, המופרע מדי פעם על ידי אזהרת הטימפני, החצוצרות והצ'לי והנושא השני מצטרף לעליצות הכללית. קודה אדירה ויפהיפיה.
היצירה השניה בנג'מין בריטן סרנדה לטנור, לקרן יער ולכלי קשת אופ' 31.
מלחין שלא ממש הכרתי, בריטי, שני שותפים היו לבריטן: נגן הקרן המהולל דניס בְּרֵין, שבתום הופעה בשידור מלחמה לילי ניגש לבריטן וביקש יצירה לקרן, והטנור הנודע פיטר פירס, בן זוגו של המלחין, שבעבורו הלחין יצירות רבות.
התזמורת הצטמצמה לקראת ביצוע זה רק לכלי המיתר ועל הבמה במרכז נגן קרן היער חזי ניר והסולן חוֹרְחֶה נָבָרוֹ קוֹלוֹרָדוֹ, טנור ספרדי צעיר. היצירה נפתחה בתרועה של קרן היער, פתיחה מאוד מעניינת שלאחריה מצטרף הטנור הספרדי בשירה באנגלית, קולו רם ונעים. השירה לפעמים דרמטית מלווה בשפת גוף ופנים מתאימה.
פרולוג לקרן סולו פותח: נגן הקרן הונחה להשתמש רק בצלילים הטבעיים והאפקט מוזר וקסום. או אז הטנור מצטרף ועמו כלי הקשת: בפסטורל אמירות הקרן משפילות מטה ומלוות את השקיעה; פיציקטי של כלי הקשת מציירות את בני הצאן; משיכות קשת בסיום משרטטות רוחות קלות. גם בנוקטורן הצלילים משלימים בתודעתנו את הנוף המתואר ביצירה, בהמשך האווירה נעכרת. זאת כבר לא התמוגגות, זה מוות ממש. על רקע פעימות נשנות של כלי הקשת, הקרן מעניקה – בשימוש עמעם – שני מונולוגים ארוכים בפתחו ובסיומו של שיר רגוז.
הקינה היא מארש איטי ודרמטי. הטנור מזמר את הפזמון כלחש, ופער מצלולי שורר בין התזמורת החוזרת על הצלילים לשירת הזמר. ההמנון לדיאנה הוא אתנחתא מקדרות השירים הקודמים. הטנור והקרן מצויים כאן בדיאלוג, או שמא בשני מונולוגים מסתרגים. ההמנון לשינה מתחיל רגוע ולירי וזוכה למנת אי-שקט לקראת סיומו. פרטנר הטנור כאן הוא חטיבת כלי הקשת בלבד שבמיוחד פורטים על המיתרים. נגן הקרן מפנה את הבמה, מתכונן לנגינת אפילוג קצר, הד לפרולוג, מאחור ממש מרחוק בירכתי הבימה או מאחורי הקלעים. בא לי לצאת לציד שועלים, חוויה מיוחדת ממנגינת קרן היער הרחוקה.
לודוויג ואן בטהובןקונצ'רטו לכינור אופ' 61 ברה מז'ור
אלגרו מה נון טרופו/ לרגטו/ רונדו: אלגרו
כאן התזמורת שוב במלואה, המנצח קוליה בלאכר סוליסט בכינור במרכז הבמה, הנגינה שלו אדירה ונכנסת לנשמה, עבודה נפלאה של הכינורות אבל מעל הכל כמה ענוג הוא הצליל שהסולן מפיק מהכינור. מוטיב חוזר בקונצ'רטו הוא חמש נקישות קצובות של הטימפני, המתחילות את הפרק הראשון והחוזרות שוב ושוב במהלך היצירה, ולאו דווקא בביצוע הטימפני בלבד, אלא, גם "מפי" כלים נוספים ואפילו התזמורת כולה. יש שהנקישות מלוות את הכנר גם במהלך הקדנצות, האחת בפרק הראשון והאחרת בשלישי.
3 חלקים ליצירה
אלגרו מה נון טרופו
לרגטו
רונדו(אלגרו)
אחרי מבוא הטימפניוהנקישותנמשך הפרק בנחת, הנושא מוצג באופן סימטרי בכלי הנשיפה מעץ, עד התיבה העשירית, שם נשמע לראשונה עוד מוטיב חשוב. מוטיב זה (המבוסס בעצמו על הנושא הפותח בטימפני) מורכב מארבעה צלילי רה דיאז בסולםרה מז'ור (דיסוננס מרשים). מוטיב זה חוזר ומופיע בזכות עצמו במועד מאוחר יותר בפרק, בייחוד בפיתוח ובקדנצה של קרייזלר.כניסת הכינור סולו, אחרי הצגת הנושא הראשון בתזמורת, נחשבת לאחת הקשות ביותר לביצוע כהלכה ברפרטואר לכינור, בגלל התזמור וקושי טכני באוקטבות והפתיחה התזמורתית, המתמשכת מעבר למקובל, הקודמת לה. הפרק, שאורכו כ-25 דקות, הוא מן הארוכים ביותר שכתב בטהובן.
הפרק השני, יותר איטי, בסול מז'ור, מורכב מווריאציות על נושא, המופיע לראשונה בפתיחה בכלי מיתר מעומעמים. בכל אחת מן הווריאציות יש תמיד כלי או קבוצת כלים אחרת מול הכינור. לדוגמה: בווריאציה הראשונה, הקרנותמנגנות את המוטיב מן הנושא, בשעה שהכינור מנגן חומר אחר. לאורך הפרק אפשר למצוא מדי פעם רעיונות מן הפרק הראשון. החצוצרות והקרנות תורמות להרמוניה של צלילים מול הכינורות עד לסיום מעניין מבחינה הרמונית המקושר ללא הפסקה ישירות אל רונדו הפינאלה.
המלודיה הראשית שלו בנויה משני מוטיבים, אשר הראשון בהם מחקה קרן ציידים, ואילו השני מחקה ציוץ ציפורים. קטע רב-עוצמה בסולם המינור של פרק עליז וקליל מטבעו. במהלך הקטע הזה, חוזר הבסון כהד על הנושא במינור, אחרי שהוא נשמע לראשונה בכינור, בעוד הכינור מעטר את המלודיה בתווים בעלי ערכי-משך קצרים. קטע זה עשוי להזכיר למאזין את הווריאציה השלישית בפרק השני, שגם בה מנגן הבסון עם הכינור. הביצוע המלודי הזה של המאסטרו על הכינור פשוט מדהים, אפשר להתמכר לכך,אתה מרגיש את העוצמה המוזיקלית של התזמורת הקאמרית במלואה או כפי שכתבתי לי "נגינה שמימית".
(מבוסס ויקיפדיה)
קוליה בלאכר המנצח, יליד ברלין, החל ללמוד נגינת כינור בגיל חמש. משבגר, השתלם אצל קוז'י טוֹיוֹדָה (Toyoda) בברלין, דורותי דיליי (DeLay) בניו יורק ושנדור וֶג (Vegh) בזלצבורג. אחרי שש שנות נגינה ככנר ראשי בפילהרמונית של ברלין, החל לסייר כסולן ברחבי תבל, תחת שרביטיהם של מלחינים כאבאדו, בארנבוים, ג'וליני, דודמל, הרדינג, ינסונס, מאזל ופטרנקו. בשנים האחרונות מאסטרו בלאכר עצמו מרבה לנצח, בעיקר בקונצרטי "הובלה תוך כדי נגינה". ממקומו ככנר ראשי ניצח על התזמורות הפילהרמוניות של דרזדן, הונג קונג וקוּאָלָה-לוּמְפּוּר, הסימפונית של מלבורן, הסימפונית ירושלים, הקאמרית ע"ש מאהלר, הקאמרית של שטוטגרט, הקאמרית "פסטיבל סטרינגס לוצרן" קאמרטה ברן, ותזמורת האופרה הקומית של ברלין.
בלאכר הוא חלק משלישיית פסנתר עם הצ'לן קלמנס הָגֶן והפסנתרן קיריל גרשטיין והופיע עם הצ'לנית נטליה גוטמן, החלילן עמנואל פהוּ והפסנתרנים ברונו קָנִינוֹ ואֶריק לֶה סאז'.
בעשור הראשון של שנות האלפיים כיהן קוליה בלאכר כפרופסור בבית הספר הגבוה למוסיקה ולתיאטרון בהמבורג ומ-2009 הוא פרופסור בבית הספר הגבוה למוסיקה ע"ש האנס אייזלר בברלין.
חוֹרְחֶה נָבָרוֹ קוֹלוֹרָדוֹ, טנור ספרדי צעיר, זכה לסיים את חוק לימודיו בבית הספר גִילְדְהוֹל למוסיקה ולדרמה בלונדון בעזרת מלגות מקרן בריטן-פירס שליד פסטיבל אוֹלדבּוֹרוֹ ומקרן סַמְלִינְג, והוא עדיין משתלם אצל דיויד פולרד, מן המהוללים שבמורי גִילְדְהוֹל. קולורדו הגיע לגמר תחרות הלידר באוקספורד ולחצי-הגמר בתחרות השירה שליד פסטיבל הנדל בלונדון. ברפרטואר האופראי שלו תפקידים בהמלך הרועה של מוצרט, ב"הפונדקאית" של סליירי, בארמידה של היידן, בארמידה של רוסיני, באלזירה של ורדי, בלה טרוויאטה של ורדי, בדון קישוט של מַסְנֶה ובסָלוֹמֶה של מָרְיוֹט, וכן באופרות פרה-קלאסיות, כגון הכתרתה של פּוֹפֵּאָה של מונטוורדי, אֶאוּרִידִיצֶ'ה של פֶּרִי, ונוס ואדוניס של בְּלוֹאוּ והסערה של פֶּרְסֶל. בין היתר הופיע עם בתי האופרה של צֶ'לְסִי, גַרְסִינְגְטוֹן וגְרֵינְג' פארק ועם צוותי האופרה של פסטיבלי וֶקְסְפוֹרְד וגְלַינְדְבּוֹרְן.
חזי ניר, יליד ישראל, למד נגינת קרן יער אצל מאיר רימון המנוח באקדמיה למוסיקה בתל אביב ואצל מרי לואיז נוֹינֶקֶר (Neunecker) בבית הספר הגבוה למוסיקה בפרנקפורט. הוא חבר-מייסד בחמישייה הישראלית החדשה, ומלמד באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובאקדמיה שבה למד, היום בית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2014-1998 כיהן ניר כנגן קרן ראשי בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ושימש נגן ראשי אורח בקאמרטה הישראלית ירושלים ובסימפונייטה באר שבע. הוא מופיע כסולן עם תזמורות בישראל, בארצות הברית ובאירופה, ובהם תזמורת הדיוואן מזרח-מערב בניצוחו של דניאל בארנבוים.
חזי ניר מופיע גם ברסיטלים ומנגן בהרכבים קאמריים. לאורך השנים ניגן בין היתר עם הכנרים גיא בראונשטיין ושמואל אשכנזי, הפסנתרנים יפים ברונפמן ואנדרש שיף, החלילן עמנואל פהו, הרביעייה הדורית והרביעייה הירושלמית. באחרונה ניגן בארצות הברית עם האנסמבל הקאמרי האוסטרלי "קונצ'רטנטה". חזי ניר השתתף בפסטיבל ישראל, בפסטיבלי "קול המוסיקה בגליל העליון" ו"הים האדום" ובפסטיבלי מוסיקה בדָבוֹס שבשווייץ, רוֹלַנְדְסֶק בגרמניה וסָלוֹן-דֶה-פְּרוֹבַנְס בצרפת. חזי הקליט לתחנות רדיו בישראל ובפרנקפורט.