פסטיבל ישראל המהווה לאורך 53 שנותיו- נקודת מפגש בינלאומית וישראלית בין תחומי אמנויות הבמה השונים ובין ואמנים ויוצרים מהארץ ומחו"ל – יתקיים השנה בתאריכים 29.5.2014 – 20.6.2014.
הפסטיבל הוא אחד מאירועי התרבות המזוהים ביותר עם ירושלים בארץ ובעולם, ולאורך השנים התמיד בדיאלוג אמנותי עם אתריה ומוסדותיה ההיסטוריים של העיר: בשנים האחרונות הפך מוזיאון מגדל דוד לתערוכת-מחול רבת משתתפים לעיצובי התלבושות של פיקאסו ודאלי, מוזיאון אסירי המחתרות למבוך הספרותי של קפקא, בית המצורעים (הנסן) למשכן ליצירה שרון אייל וגיא בכר ועוד.
גם בשנה זו יתפרשו אירועי הפסטיבל ברחבי העיר ובחלקם יצאו מאולם התיאטרון אל חללים ומקומות בירושלים כדי לאפשר לקהל חוויה משולבת תרבותית ותיירותית.
המופעים יתקיימו במתחם התחנה הראשונה, בריכת הסולטן, שכונת עין כרם, מוזיאון ישראל, בית מזי"א לתיאטרון, מכון הרטמן, והאולמות ז'ראר בכר, ימק"א, בנייני האומה ותיאטרון ירושלים.
בשנה זו דגש מיוחד בחלק הישראלי של התוכנית האמנותית לאמנים ישראלים בני דורות שונים שפרצו בארץ ובעולם, אך כור מחצבתם ועיר הולדתם היא – ירושלים. בין האמנים והמופעים האלה:מחווה ליוסי בנאי, מופע מיוחד של יהורם גאון המארח את אסתר עופרים, מופע מיוחד לפסטיבל של אסף אבידן, מופע מחול עם להקת חופש שכטר. כמו כן תכלול התוכנית הפקות ומופעים מיוחדים המייצגים את העשייה התרבותית התוססת בירושלים של גופי תרבות כמו להקת ורטיגו, תזמורת קאמרטה ירושלים, קבוצת התיאטרון הירושלמי, להקת קולבן דאנס, תיאטרון האינקובטור שפועל במרכז התיאטרון החדש בבית מזי"א ועוד.
חלק גדול מתוכנית הפסטיבל יתקיים בסופי השבוע כדי לאפשר לקהל לבלות מספר ימים בפסטיבל ובירושלים ההופכת בשנים האחרונות למרכז תרבות ותיירות תוסס. הנחה תינתן לרוכשי כרטיסים במסגרת חבילות.
מנכ"ל הפסטיבל: יוסי טל-גן, ייעוץ אמנותי: משה קפטן, מפיקת הפסטיבל: מירי מנירב, יועץ למוסיקה קלאסית: גיל שוחט, יו"ר הפסטיבל: דן הלפרין.
הפסטיבל הינו עמותה ציבורית ללא מטרות רווח הפועלת בתמיכת משרד התרבות והספורט, עיריית ירושלים, הקרן לירושלים והמועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס.
הכוריאוגרף הישראלי חופש שכטר יגיע עם להקתו מאנגליה וישוב לירושלים עיר הולדתו עם בכורה בישראל למופע "אמא פוליטית" שזכה להצלחה ענקית על הבמות החשובות בעולם בתחום המחול. שכטר אינו מסתפק רק ביצירת הכוריאוגרפיות לעבודות שמעלה להקתו אלא כותב גם את המוסיקה המלווה את שפת התנועה הייחודית שהוא יוצר. במופע משתתפים עשרה רקדנים וכן להקה של מתופפים וגיטריסטים, ומשולבים בו עולמות שונים – סמוראי שמבצע חרקירי, דיקטטור קולני, מתופפים במדי צבא, חבורת נדכאים לבושי סחבות ומתופפים לבושי מדים הם רק כמה מן הדמויות שמהן מורכבת היצירה. העבודה זכתה לציון חמישה כוכבים של מארק מונהאן מ"דיילי טלגרף" שכינה אותה "פלא אודיו-ויזואלי", ואילו ב"גרדיאן" כתבה גו'דית מרקל כי "שכטר יצר עבודה של כוח מחשמל מאתגר".
מצרפת ובביקור ראשון בארץ יגיע בלט ביאריץ מצרפת, שבראשו עומד הכוריאוגרף תיירי מלאנדין. בלט ביאריץ הנחשב לשם לוהט בעולם המחול, יציג שתי יצירות אהובות מתוך הרפרטואר העשיר שלו: "רומיאו ויוליה" למוסיקה של ברליוז ו"סינדרלה" למוסיקה של פרוקופייב וכוריאוגרפיה של תיירי מלאנדין.
במלאת 40 ללהקתה של חלוצת המחול האמריקאית מרגרט ג'נקינס (סן פרנסיסקו), תגיע הלהקה לישראל עם בכורה ל"The Gate of Winds"- שיתוף פעולה חוצה גבולות עם להקת המחול הירושלמית קולבן דאנס. ג'נקינס, יהודייה אמריקנית ממוצא רוסי-גרמני ודור חמישי בעיר סן פרנסיסקו, ביקרה בארץ בנובמבר האחרון, צפתה ב"כמהין" של אמיר קולבן, והציעה לו את שיתוף הפעולה. המופע שיוצג בסמיכות זמנית בירושלים ובסן פרנסיסקו, מציג שאלות אקטואליות ומטאפוריות לגבי נושאים כגון החיים, אמונה, אנושיות, מחסומים וגבולות. בארבעת העשורים האחרונים יצרה ג'נקינס רפרטואר מרשים של למעלה מ-75 כוריאוגרפיות שחיברה עבור להקתה ועבור להקות מחול שונות בארה"ב ובאירופה. חזונה האמנותי הייחודי זיכה אותה בפרסים ומענקים רבים, ביניהם מלגת גוגנהיים, מלגת ארוויין למחול, עיטור הכבוד לאמנויות של סן פרנסיסקו, שלושה פרסי איזדורה דנקן ופרסים רבים נוספים.
המופעים:
Malandain Ballet Biarritz
בלט מלאנדין ביאריץ (צרפת)
מופע בלט איכותי של להקת בלט מלאנדין ביאריץ מצרפת, שבראשה עומד הכוריאוגרף תיירי מלאנדין. במופע תציג הלהקה שתי יצירות אהובות מתוך הרפרטואר העשיר שלה: "רומיאו ויוליה" למוסיקה של ברליוז ו"סינדרלה" למוסיקה של פרוקופייב. את הכוריאוגרפיה לשתי היצירות חיבר תיירי מלאנדין, המשמש גם כמנהלה האמנותי של הלהקה. זהו מופע בכורה של הלהקה בישראל.
סינדרלה
כוריאוגרפיה: תיירי מלאנדין (Thierry Malandain)
מוסיקה: סרגיי פרוקופייב (Serguei Prokofiev)
מנהל הפקה, מעצב תאורה: ז'אן קלוד אסקייה ((Jean-Claude Asquié
מעצב תפאורה ותלבושות: חורחה גיירדו (Jorge Gallardo)
רקדנים: איון מירן אגיירה, רפאל קאנה, ג'וזפה צ'בארו, מיכאל קונטה, אליס דניאל, פרדריק דברט, בפטיסט פיסו, מיכאל גרסיה, אורלין גיו, ג'ייקוב הרננדז מרטין, ארימה הופרן, מיוקי קניי, הוגו לייר, מתילד לאבה, קלייר לונשו, נוריה לופז קורטז, פביו לופז, ארנו מאווי, לורין וייל, פטרישיה ולסקז, דניאל ויצאיו
הכוריאוגרף תיירי מלאנדין הפך את קלאסיקת הבלט המהוללת, המלווה במוסיקה מאת המלחין האלמותי סרגיי פרוקופייב, לפנינת מחול מיוחדת במינה. מלאנדין נותר נאמן לסיפור הדרמטי שנכתב במיוחד לבלט על ידי ניקולאי וולקוב, אך שם דגש על הנושאים הקרובים לליבו, ביניהם החתירה אחר האידיאל, חשיפת האמת והדואליות השוכנת בליבם של כל בני האדם. הנתיב אותו חוצה המופע הוא כזה של ספק, הכחשה, כאב ובסופו של דבר – הארה. גרסתו של מלאנדין ל"סינדרלה" היא לעיתים טרגית, לעיתים קומית, אך מעל לכל – אוניברסלית.
"במוסיקה ל"סינדרלה" ביקשתי לבטא את האהבה הפואטית של סינדרלה והנסיך, את לידתה ופריחתה של האהבה, את המכשולים העומדים בדרכה, ולבסוף, את התגשמות החלום." סרגיי פרוקופייב
מלאנדין מספר: "מופע הבלט של סינדרלה הועלה לראשונה ב-21 בנובמבר 1945, בבלט בולשוי במוסקבה. הכוריאוגרף רוסטיסלב זכרוב יצר מופע בן שלוש מערכות שזכה לעיבודים רבים מספור, חלקם קרובים לשלמות. זו היתה אחת הסיבות לכך שדחיתי פעם אחר פעם את ההצעה ליצור כוריאוגרפיה לבלט. סיבה נוספת היתה הצורך בלהקת בלט גדולה במיוחד, הנדרשת בסצנת הנשף בארמון. אך ההזדמנות ליצור כוריאוגרפיה למוסיקה המדהימה של פרוקופייב, ועוד ברויאל אופרה בוורסאי, היטו את הכף בסופו של דבר.
"בסיפור, סינדרלה נתפסת בעיני אמה ואחיותיה החורגות כסמרטוטית חסרת תועלת, אך בזכות האהבה היא נעשית לצעירה רבת עוצמה ושופעת ביטחון. בעיניי זהו סיפור אוניברסלי, המסמל את נתיב החתחתים והכאוס הפנימי שעוברים בני האדם בדרכם אל האור, אל ההגשמה העצמית. חייו של פרוקופייב, שנאלץ לסבול את מוראות השלטון הסובייטי אשר רמס את אמניו עד עפר, הם דוגמא מושלמת לכך. לכן החלטתי בסופו של דבר ליצור את הכוריאוגרפיה לבלט, כדי להתעלות על הבורות והאכזריות האנושית ולמצוא את דרכי אל האור בקצה המנהרה. במופע נותרתי נאמן לסיפור המקורי, העדפתי את הפשטות על היומרנות, ונתתי מקום ליופי, לעונג ולקסם שבסצנות מסוימות, לצד ההומור העוקצני לעיתים שבסצנות אחרות."
מן הביקורות
"מלאנדין מצליח, כמו תמיד, לאחד צליל וגוף בפעימה אחת… מעודי לא ראיתי בלט כה רב עוצמה."
לורן ליבאן, L'express, מאי 2013
"הכוריאוגרפיה קולחת, מבריקה ויצירתית והרקדנים נפלאים." רפאל דה גוברנטיס, Le Nouvel Observateur, יוני 2013
"אינספור רעיונות ודימויים שזורים בגרסה המבריקה והמרהיבה הזו של 'סינדרלה.'" סופי לסור, Toutelaculture.com, יוני 2013
רומיאו ויוליה
כוריאוגרפיה: תיירי מלאנדין (Thierry Malandain)
מוסיקה: הקטור ברליוז (Hector Berlioz)
מנהל הפקה, מעצב תאורה: ז'אן קלוד אסקייה ((Jean-Claude Asquié
מעצב תפאורה ותלבושות: חורחה גיירדו (Jorge Gallardo)
רקדנים: איון מירן אגיירה, רפאל קאנה, ג'וזפה צ'בארו, מיכאל קונטה, אליס דניאל, פרדריק דברט, בפטיסט פיסו, מיכאל גרסיה, אורלין גיו, ג'ייקוב הרננדז מרטין, ארימה הופרן, מיוקי קניי, הוגו לייר, מתילד לאבה, קלייר לונשו, נוריה לופז קורטז, פביו לופז, ארנו מאווי, לורין וייל, פטרישיה ולסקז, דניאל ויצאיו
קרדיט צילום Olivier Houeix
"רומיאו ויוליה" הוא מופע בלט המגולל את סיפור השנאה היוקדת בין שתי משפחות רבות עוצמה בוורונה – מונטגיו וקפולט, ואת סיפור גורלם הטרגי של שני אוהבים תמימי לב. זהו סיפור על אהבה ומוות הנפרש בפנינו לצלילי "הסימפוניה הדרמטית" של הקטור ברליוז.
היצירה לבלט נכתבה ב-1839 על ידי המשורר אמיל דשאן למוסיקה של ברליוז. על מנת להשלים את היצירה, נעזר ברליוז בנדיבותו של הכנר פגניני, שהעניק לו 20,000 פרנק לשם כך. היצירה, שהוקדשה לפגניני, היא מעל לכל מחווה לוויליאם שייקספיר, המחזאי הנערץ על ברליוז.
"'רומיאו ויוליה' לברליוז הוא המופע הראוי ביותר בימינו לתשומת לבו של הקהל. יום אחד הוא עוד יתפוס את המקום הראוי לו." קאמי סן-סנס, 1900
מלאנדין מספר: "את התפאורה ל"רומיאו ויוליה" יצרנו מפיסות אלומיניום, ואת התלבושות מבגדים ישנים, בהשראת האסתטיקה הסגפנית של הנזירים הפרנסיסקנים. הרעיון עלה בדעתי בעת ביקור באיטליה, בקטקומבות הנזירים של המנזר הפרנסיסקני בפלרמו מן המאה ה-16. עד המאה ה-19 נתפסו הקטקומבות כאתר קבורה יוקרתי שנועד לאצולה הסיציליאנית, וכיום ניתן לצפות שם בארונות מתים המונחים זה על גבי זה ובתוכם גופות חנוטות. נושאי הקבורה והמוות היו בעלי השפעה ניכרת על היצירה האמנותית במאה ה-19, ובלי ספק גם על יצירתו של ברליוז. הסיפור של "רומיאו ויוליה" לכד את תשומת לבו של המלחין, שכתב בהשראתה את הסימפוניה הדרמטית, אך העלילה הדרמטית אינה נאמנה לחלוטין למקור, ופרקים שלמים אינם מופיעים בה. יש לציין כי קטעי התזמורת במופע מבטאים רגש, בעוד שקטעי המקהלה מבטאים עובדות בסיפור. בחרתי לפתוח את המופע דווקא בחלקו האחרון של הסיפור, בו אנו רואים את רומיאו ויוליה בתוך הקבר, אך הסצנה מציגה תשעה זוגות מוטלים מתים, כאילו היה החלום היפה מדיי חלומה של האנושות כולה."
מן הביקורות
"הישג מרשים… תצוגה של מחול מופלא, עושר של רעיונות כוריאוגרפיים ושפת תנועה מרגשת ורבת הבעה." אוליבייה ברונל, Le Quotidien du Medecin, ספטמבר 2010
"כוחו של הסיפור נובע מן המחול, והמחול בלבד. הכוריאוגרפיה, כתמיד, יפהפייה ושנונה, ומתאימה היטב לזרימה המורכבת של הסימפוניה… הרקדנים מגיבים אליה בלהט." אריאן בוולייה, Le Figaro, ספטמבר 2010
"תיירי מלאנדין יוצר כוריאוגרפיה שאינה זקוקה למילים. זוהי תנועה בצורתה הטהורה ביותר." פיליפ נואזט, Les Echos, ספטמבר 2010
תיירי מלאנדין, מנהל אמנותי וכוריאוגרף
הכוריאוגרף תיירי מלאנדין נולד בצרפת ב-1959, למד מחול אצל מורים כמוניק לה דילי ודניאל פרנק ושימש כרקדן באופרה הלאומית של פריס, בבלט רין ובתיאטרון הבלט הצרפתי בנאנסי. ב-1986 ייסד את להקת המחול Temps Present בה שימש כמנהל אמנותי עד 1998, השנה בה קיבל משר התרבות הצרפתי את ההצעה לכהן כראש מרכז הכוריאוגרפיה הלאומי (CCN) בביאריץ. מאז ועד היום הוא מכהן כמנהל אמנותי וכוריאוגרף ראשי של להקת בלט ביאריץ.
מלאנדין יצר כ-75 כוריאוגרפיות עד היום, וממשיך לפתח רפרטואר עשיר של יצירות המתאפיינות בתנועה אסתטית וברקדנים ווירטואוזיים. החתירה הבלתי נלאית של מלאנדין אחרי משמעות ואסתטיקה הולידה את סגנונו הייחודי והאל-זמני, שהוא בעת ובעונה אחת רב עוצמה ומאופק, רציני וקומי, דינמי ואוורירי.
מלאנדין פיתח שפה אמנותית המבוססת על תנועות קלאסיות ומודרניות כאחד, ושואבת את השראתה מן העבר ומן ההווה. בין יצירותיו, שזכו לשבחי הקהל והביקורות, נמנות "רומיאו ויוליה", "אורפיאו ואאורידיצ'ה", "מפצח האגוזים", "בולרו", "לוציפר", "שיר אחרון" ו"סינדרלה". מלאנדין משתף פעולה עם כוריאוגרפים עכשוויים רבים במסגרת מרכז הכוריאוגרפיה הלאומי בביאריץ ופסטיבל Le Temps d'Aimer, בו הוא משמש בשנים האחרונות כמנהל אמנותי.
בלט ביאריץ
להקת בלט ביאריץ היא אחד מ-19 מרכזי הכוריאוגרפיה הלאומיים (CCN) שהוקמו בצרפת משנת 1986, ותפקידם להפיץ את אמנות המחול במדינה. הלהקה נוסדה ב-1998 על ידי המדינה ועיריית ביאריץ, וניהולה הופקד בידי תיירי מלאנדין אשר טיפח את הלהקה בהצלחה והפך אותה לחלק מן הנוף התרבותי המקומי, הלאומי והבינלאומי. הלהקה מעלה הפקה חדשה מדי שנה, וזוכה לפופולריות רבה בקרב הקהל והביקורות ברחבי העולם. להקת בלט ביאריץ רותמת את ניסיונה רב השנים לפרויקטים מגוונים עם שותפים אמנותיים בכל רחבי העולם.
המופע סינדרלה יעלה ב-12 וב-13 ביוני, באולם שרובר, תיאטרון ירושלים
המופע רומיאו ויוליה יעלה ב-14 ביוני, באולם שרובר, תיאטרון ירושלים
אמא פוליטית (Political Mother)
להקת חופש שכטר (אנגליה)
כוריאוגרפיה ומוסיקה: חופש שכטר (Hofesh Shechter)
שותפים ליצירת המוסיקה: נל קצ'פול, ירון אנגלר (Nell Catchpole, Yaron Engler)
מוסיקה נוספת: י.ס. באך, קליף מרטינז, ג'וני מיטשל, ג'וזפה ורדי (J.S .Bach, Cliff Martinez, Joni Mitchell, Giuseppe Verdi)
עיצוב תאורה: לי קארן (Lee Curran)
עיצוב תלבושות: מרל הנסל (Merle Hensel)
הרקדן והכוריאוגרף הישראלי חופש שכטר, העומד בראש להקת מחול בריטית משגשגת הקרויה על שמו, מציג את "אמא פוליטית" – יצירתו הארוכה הראשונה המיועדת לערב שלם ומועלת לראשונה בישראל.
חופש שכטר (39), יליד ירושלים ורקדן לשעבר בלהקת בת-שבע, הוא אחד היוצרים הבולטים והמוערכים בעולם המחול הבינלאומי של השנים האחרונות. הוא אינו מסתפק רק ביצירת הכוריאוגרפיות לעבודות שמעלה להקתו אלא כותב גם את המוסיקה הסוחפת המלווה את שפת התנועה הייחודית של רקדניו. כעת שב חופש שכטר לעיר הולדתו ומעלה במסגרת פסטיבל ישראל את המופע עטור השבחים "אמא פוליטית", אותה הוא מגדיר כ"העבודה הכי ישראלית שלי".
זוהי יצירתו הראשונה של הכוריאוגרף באורך מלא. היצירה, המתריסה נגד כוחות ההרס באשר הם, כונתה "פלא אודיו-ויזואלי" על ידי המבקרים והייתה מועמדת לפרס South Bank Sky Arts הבריטי ב-2011. המופע הועלה לראשונה בפסטיבל ברייטון, ה-20 במאי 2010.
"אמא פוליטית" הוא מופע מורכב ועוצמתי, הכולל קטעי מוסיקה חיה וקטעי מחול ייחודיים שנכתבו על ידי חופש שכטר. שפת התנועה המחוספסת והריטואליסטית ומוסיקת הרוק המחשמלת נושאות את טביעת חותמו של שכטר והופכות את המופע לחוויית מחול טעונה, אנרגטית ורוטטת, אך שזורה גם ברגעי שלווה ורוך.
במופע משתתפים עשרה רקדנים וכן להקה של מתופפים וגיטריסטים, ומשולבים בו עולמות שונים – סמוראי שמבצע חרקירי, דיקטטור קולני, מתופפים במדי צבא, חבורת נדכאים לבושי סחבות ומתופפים לבושי מדים הם רק כמה מן הדמויות שמהן מורכבת היצירה.
המופע נועד לכל שוחרי המחול העכשווי, התיאטרון והמוסיקה. הוא עשוי לעניין במיוחד בני נוער מגיל 14, שיימשכו אל הקצב המהיר ואל הכוריאוגרפיה רבת העוצמה, המזכירים אווירה של מופע רוק.
חופש שכטר, מנהל אמנותי וכוריאוגרף
שכטר נולד בירושלים ולמד באקדמיה למחול ומוסיקה בעיר. לאחר מכן רקד בלהקת בת שבע ולמד תיפוף בפריס, שם התחיל לכתוב מוסיקה משלו ולהשתתף בפרויקטים של מחול, תיאטרון ותיפוף-גוף. ב-2002 עבר ללונדון ויצר שורה של כוריאוגרפיות, ביניהן Fragments (2002), Cult (2004), Uprising (2006), ו- In Your Rooms(2007) – מופע שהועלה בהצלחה גדולה בשלושת מרכזי המחול החשובים ביותר בלונדון – דה פלייס, סאות'בנק סנטר וסדלר'ס וולס וזכה בפרס המבקרים לכוריאוגרפיה הטובה ביותר. ב-2008 יסד את להקתו שיצאה לסיבוב הופעות ברחבי העולם, ומופיעה מאז בפסטיבלים ואולמות יוקרתיים באירופה, אסיה, צפון אמריקה ואוסטרליה, ולאחרונה גם בדרום אמריקה ובמזרח התיכון.
ב-2009 הוזמן שכטר על ידי תיאטרון הסדלר'ס וולס הלונדוני היוקרתי להפיק מופע כפול של היצירות Uprising/In your rooms, אשר כלל עשרים מוסיקאים ושבעה עשר רקדנים. באותה שנה הוזמן גם על ידי פסטיבל ברייטון ליצור את העבודה The Art of Not Looking Back לשש רקדניות שהוגדרה על ידי אחד המבקרים כ"מדהימה בחריפותה".
ב-2010 יצר שכטר את עבודתו הראשונה באורך מלא, "אמא פוליטית", שהועלתה בפסטיבל ברייטון וזכתה לשבחי הקהל והביקורות. בעקבות היצירה יצאה הלהקה למסע הופעות בינלאומי נוסף, שביסס את מעמדה כאחת הלהקות המובילות בסצנת המחול העולמית. שנה לאחר מכן יצר את גרסת הכוריאוגרף למופע, שכללה 40 משתתפים על הבמה וזכתה להצלחה מסחררת. ב-2012 עלה בברביקן המופע Survivor, אותו יצר שכטר יחד עם אנתוני גורמלי. עבודתו האחרונה, Sun, אותה יצר יחד עם שותפים מרחבי העולם, תצא לסיור הופעות בינלאומי בקיץ 2014.
עבודותיו של חופש שכטר מועלות על ידי להקות מחול שונות ברחבי העולם, ביניהן להקת "סידר לייק" מניו יורק, "קארט בלאנש" מנורווגיה, בלט ברן משווייץ, להקת תיאטרון המחול הסקוטי מאנגליה, להקת תיאטרון המחול ההולנדי ולהקת בת שבע.
כמו כן יצר עבודות כוריאוגרפיה לתיאטרון, לטלוויזיה ולאופרה, ביניהן Motortown מאת סיימון סטיבנס בתיאטרון הרויאל קורט, Saint Joan בבימויה של מריאן אליוט בתיאטרון הלאומי, סדרת הטלוויזיה הפופולרית Skins והאופרה Two Boys במטרופוליטן אופרה בניו יורק. שכטר מכהן כאמן שותף בתיאטרון הסדלר'ס וולס ולהקתו מוגדרת כלהקת בית בתיאטרון "Brighton Dome".
מדברי היוצר
"כשאני יוצר אני לא מרגיש שאני פועל מתוך מגמה פוליטית או שיש מסר פוליטי מסוים שאני מנסה להעביר. אני חושב שהחיים תחת רמיסת הפוליטיקה בישראל משפיעים על בני האדם וזה משהו שעברתי ומעניין אותי, אבל לא הפוליטיקה מעניינת אותי, אלא האנשים".
"אני לא מלחין יצירה מוגמרת. אני מוצא כמה לופים וקטעים מוסיקליים שעוזרים לי להיכנס לאווירה של העבודה. כשאני מגיע לסטודיו, אני עושה לפעמים אימפרוביזציה עם עצמי, חושב על הרעיונות. אני עובד עם הרקדנים ואז נוצרת שיחה בין הכוריאוגרפיה למוסיקה שנמשכת בערך ארבעה חודשים… זו מין עבודת נמלים יום-יומית שבה צריך לחבר דברים ולהוציא דברים, לשנות דברים במוסיקה או להוסיף בה דברים. זה נהפך למין פסיפס מורכב. תהליך היצירה הוא קצת כאוטי אבל אני מנסה תמיד להישאר מחובר לגרעין תחושתי כללי של העבודה".
(חופש שכטר בראיון להארץ 2010).
מן הביקורות
"יצירה רבת עוצמה, מחשמלת ומאתגרת", ג'ודית מרקל, הגרדיאן, 2010.
"פלא אודיו-ויזואלי" מארק מונהאן, דיילי טלגרף, 2010
"מתקפה רעשנית, ברוטלית, וחסרת עכבות על הכוח ועל השלכותיו ההרסניות… מופע אינטואיטיבי, מלא כאב ומאוד מאוד מרגש… אפילו בתוככי הריק האפל שבליבו ישנם אנושיות ורוך שלעולם אינם מתפוגגים." דברה קריין, הטיימס 2010
"יצירה משובחת, מתודלקת בזעם אמיתי." לוק ג'נינגס, האובזרוור, 2010
"ווייב של מופע רוק משולב בכוריאוגרפיה עכשווית – פורמט שיכבוש דור חדש של צופים." ויליאם מקאבוי, דה סטייג', 2010
המופע יעלה ב-29 במאי, באולם שרובר, תיאטרון ירושלים.
וב-30 במאי, באולם שרובר, תיאטרון ירושלים
The Gate of Winds
להקת מרגרט ג'נקינס MJDC (ארה"ב) ולהקת קולבן דאנס (ישראל)
כוריאוגרפיה וניהול אמנותי: מרגרט ג'נקינס (Margaret Jenkins), אמיר קולבן (Amir Kolben)
עיצוב חזותי: אלכסנדר ו. ניקולס ((Alexander V. Nichols
שותף אמנותי: מייקל פאלמר (Michael Palmer)
עיצוב תלבושות: מרי דומניקו (Mary Domenico)
רקדני MJDC: ברנדן ברתל, מרגרט קרומוול, קלי דל רוזריו, צ'ינצ'ין סו, ריסה לארסן, ראיין ט. סמית, מייגן רייט
רקדני קולבן דאנס: עירית עמיחי, ענבר שליו, ניצן ברדיצ'ב, אביב שם טוב, ארין אליזבת שנד, הראל גז'וריטיס, רון מטלון, דניאל מסר
במהלך 40 השנים האחרונות ריתקה להקת המחול של מרגרט ג'נקינס (MJDC) קהלים ברחבי העולם במופעיה התובעניים מבחינה תנועתית ואינטלקטואלית. השנה חוגגת ג'נקינס 40 שנה ללהקתה בשתי יצירות חדשות: Times Bones ו- The Gate of Winds.
המופע מורכב משני חלקים: בחלק הראשון תעלה להקתה של מרגרט ג'נקינס את היצירה הקצרה Times Bones, השואבת את השראתה מרפרטואר עבודות הכוריאוגרפיה של ג'נקינס. בחלקו השני של המופע תועלה היצירה The Gate of Winds – שיתוף פעולה בין להקת המחול של ג'נקינס ללהקת קולבן דאנס הירושלמית.
קרדיט צילום כפיר בולוטין
כחסידה נלהבת של שיתופי פעולה אמנותיים בינלאומיים, מביאה המנהלת האמנותית וכוריאוגרפית הלהקה מרגרט ג'נקינס את להקתה מסן פרנסיסקו לישראל, לבכורת המופע The Gate of Winds – שיתוף פעולה בין-תרבותי עם להקת המחול קולבן דאנס.
ג'נקינס, יהודייה אמריקנית ממוצא רוסי-גרמני ודור חמישי בעיר סן פרנסיסקו, ביקרה בארץ בנובמבר האחרון, צפתה ב"כמהין" – יצירתו האחרונה של מנהלה האמנותי של קולבן דאנס, אמיר קולבן, והציעה לו את שיתוף הפעולה. המופע שפותח בו זמנית בירושלים ובסן פרנסיסקו, מציג שאלות אקטואליות ומטאפוריות לגבי נושאים כגון החיים, אמונה, אנושיות, מחסומים וגבולות.
רקדני שתי הלהקות נעים יחד במטרה לחקור דרכים לחשיפה וריפוי של אי-ההבנה והפילוג, הנישאים על כנפי הרוחות המנשבות בשתי המדינות. הפרויקט יהיה גולת הכותרת של חגיגות שנת ה-40 ללהקתה של מרגרט ג'נקינס שיתקיימו באפריל 2014 בסן פרנסיסקו. המופע יעלה שם בבכורה בחמישה אירועים חגיגיים ולאחר מכן יגיע לפסטיבל ישראל.
"אני שואפת ליצור מחול אחר, צלול ובהיר, המגשר על פערים בין-אישיים" (מרגרט ג'נקינס).
מרגרט ג'נקינס, מנהלת אמנותית וכוריאוגרפית
מרגרט ג'נקינס, ילידת סן פרנסיסקו והמנהלת האמנותית של להקת MJDC, היא כוריאוגרפית, מורה למחול ומעצבת תכניות מחול קהילתיות ייחודיות. בשנות ה-60 של המאה ה-20 רקדה ג'נקינס בניו יורק בלהקותיהם של ג'ק מור, ויולה פרבר, מרס קנינגהם, גאס סולומונס וטווילה ת'ארפ. כמורה בסטודיו של הכוריאוגרף האגדי מרס קנינגהם, עיבדה ג'נקינס מחדש את יצירותיו ללהקות מחול באירופה וארה"ב במשך למעלה מ-12 שנים. בשנות ה-70 שבה לסן פרנסיסקו וייסדה את להקתה, ובארבעת העשורים האחרונים יצרה רפרטואר מרשים, הכולל למעלה מ-75 כוריאוגרפיות שחיברה עבור להקתה ועבור להקות מחול שונות בארה"ב ובאירופה. כשוחרת שיתופי פעולה אמנותיים, עבדה ג'נקינס עם אמנים רבים בתחומי המחול, המוסיקה והאמנות החזותית ברחבי העולם, ביניהם טרי אלן, פול דרשר, דיוויד לאנג, יוקו אונו ורבים אחרים. בנוסף לעונות המופעים של הלהקה בסן פרנסיסקו, היא מקיימת מדי שנה סיורי מופעים בארה"ב ומחוצה לה. בעשור האחרון מעניקה ג'נקינס דגש רב לשיתופי פעולה בין-תרבותיים עם להקות בהודו ובסין, וליצירת עבודות כוריאוגרפיה רב תחומיות. חזונה האמנותי הייחודי זיכה אותה בפרסים ומענקים רבים, ביניהם מלגת גוגנהיים, מלגת ארוויין למחול, עיטור הכבוד לאמנויות של סן פרנסיסקו, שלושה פרסי איזדורה דנקן ופרסים רבים נוספים.
להקת MJDC
להקת MJDC היא חלק בלתי נפרד מן המרקם התרבותי של העיר סן פרנסיסקו מזה כארבעה עשורים, ומקדישה את עצמה ליצירת עבודות חדשות, סיורי מופעים, שיתופי פעולה בינלאומיים ותכניות תמיכה קהילתיות בתחום המחול. המוטו של הלהקה הוא אמונתה של המנהלת האמנותית מרגרט ג'נקינס כי על האמנים לקיים רב-שיח באמצעות יצירתם – לנפץ את חומות הבידוד ולהושיט יד לכל מי שהאמנות מעניקה לו השראה. הלהקה נוסדה ב-1973 בסן פרנסיסקו על ידי ג'נקינס. תפיסתה הייחודית התפתחה מן החזון האמנותי שרווח בניו יורק בשנות ה-60, תקופה בה עבדה ג'נקינס לצד מרס קנינגהם וג'ון קייג', ונחשפה לאמנים כגון אנדי וורהול, ג'ספר ג'ונס ורבים אחרים. ג'נקינס לא שאפה להקים להקת מחול במובן המקובל של המילה, אלא במה דינמית לאמנים המאפשרת התנסות וחקירה. כבר מתחילת דרכה של הלהקה היו הרקדנים שהצטרפו לשורותיה מיומנים, מלאי דמיון, ובעלי עוצמה גופנית ומנטלית. הלהקה יוצרת באמצעות מחקר ובדיקה ותוך חתירה בלתי נלאית אל הלא-נודע, ומעבירה שפע של מידע בתנועה, במוסיקה ובדיבור. היא עורכת בקביעות סיורי הופעות בארה"ב ומחוצה לה, וזוכה לשבחי הקהל והביקורות.
אמיר קולבן – מנהל אמנותי וכוריאוגרף
אמיר קולבן הוא המייסד והמנהל האמנותי של להקת המחול קולבן דאנס שמושבה בירושלים. הוא הופיע כרקדן ראשי בלהקת בת שבע וכסולן בבלט הישראלי, בלט האופרה בפרייבורג, גרמניה ובארה"ב. בראשית דרכו ככוריאוגרף נמנה קולבן עם מייסדי להקת תמר ברמלה, להקת מחול עכשווית פורצת דרך, ובהמשך כיהן כמנהלה האמנותי.
אמיר קולבן יצר את מרבית הכוראוגרפיות ללהקות בניהולו. במקביל לכך יצר גם עבור להקות בהן רקד – להקת בת שבע, הבלט הישראלי ותיאטרון המחול שליד האופרה בפרייבורג, וכן עבור להקת המחול הקיבוצית ולהקות באירופה ובארה"ב. יצירותיו השונות של קולבן הוצגו בהצלחה רבה בפסטיבלי מחול ותיאטרון יוקרתיים ברחבי העולם.
אמיר קולבן הוא מרצה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, שם גם כיהן שלוש שנים כראש החוג למחול. הוא מלמד נושאים שונים, כגון בלט קלאסי, כוריאוגרפיה, אימפרוביזציה, סדנאות רפרטואר ועוד, וכמו כן מוזמן ללמד, ליצור כוראוגרפיות ולהנחות סדנאות אמן ברחבי בעולם.
להקת קולבן דאנס
להקת קולבן דאנס היא להקת מחול עכשווית, שהוקמה בירושלים בשנת 1996 על ידי אמיר קולבן. הלהקה משלבת בהופעותיה צורות אמנותיות רבות ומגוונות, כגון מחול ותיאטרון, מוסיקה חיה ומוקלטת, הקרנות של וידאו ואנימציה ממוחשבת. שפת המחול שהתפתחה בלהקה מאופיינת בפיזיות אתלטית, דואטים מורכבים ותיאטרליות. מופעי הלהקה עוסקים רבות במורכבותה של ירושלים, והם מביאים את רוחה של העיר לכל קצוות הארץ.
להקת קולבן דאנס שמה דגש ניכר על פעילויות קהילתיות וחינוכיות. הלהקה מפיקה אירועים שעוסקים בחשיפת וחינוך הקהל הצעיר והבוגר למחול, ומקפידה על תכנים ראויים ועל ערך מוסף במופעים שמיועדים לילדים ולנוער. לצד הלהקה פועל בית ספר למחול, שמעניק לתלמידיו הכשרה מקצועית ואת חוויית המחול הייחודית של הלהקה. הלהקה חוגגת השנה 18 שנים להיווסדה. לאורך שנות פעילותה העלתה למעלה מ-20 יצירות שחוברו הן על ידי אמיר קולבן והן על ידי כוריאוגרפים אורחים.
המופע יעלה ב-7 ביוני, באולם רבקה קראון, תיאטרון ירושלים