לחגי יודן, מוסיקאי, פסנתרן, מלחין, זמר טנור, מנצח ואף עוסק בסטיילינג, אמן רב תחומי, היה חלום. חלומו היה לארגן סדרת רסיטלים, קונצרטים עם מיטב הסופרניות איתן יצא לו לעבוד או לפגוש. כבר יצא לנו לשמוע אצלו בלופט את שרון רוסטורף-זמיר ואת אינאס מסאלחה, את זמרת הסופרן דנה מרבך, וכעת את קלייר מגנאג'י, רסיטלים מדהימים.
קלייר מגנאג'י, מזמרות סופרן המוערכות ביותר של ישראל הייתי מגדיר את הופעתה כפי שכתוב בשיר השירים "הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו "טכניקה וירטואוזית, שפת גוף ומימיקה, גמישות, עושר ווקאלי, יכולת ביטוי נוגעת עמוק בלב שהגיעה לשיא בשיר באידיש ולא רק.
הנושא של הקונצרט היה אהבה על כיווניה.
מוסיקה הופכת את השירה על אהבה למשהו נשגב ולא בנאלי ומעוררת געגועים ורומנטיות. ומה יותר מתאים אם לא לפתוח את הרסיטל בשיר על אורו של הירח שם נרקמים חלומות של אהבה.
השיר של בליני Vaga Luna, che inargenti הכניס אותנו לעוצמות הקוליות שיש לה לקלייר.
קלייר בחרה את רפרטואר השירים לערב זה ומבחינה זו היא בעצם הגישה לקהל האינטימי מבחר תרבויות וגישות המייצג כל אחד בפני עצמו את העולם והמדינה וכמובן המלחין שאת יצירתו בחרה להגיש: איטליה, צרפת, ספרד, אנגליה, ישראל וניחוח מהבית.
קלייר מגנאג'י, בוגרת האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל אביב המשיכה את לימודיה בבוסטון ובברלין. הופיעה לראשונה במרכזי המוסיקה החשובים בעולם בשנת 2007 עם האקדמיה לזמרים צעירים ״גן הקולות״ של וויליאם כריסטי. מאז, הוזמנה להופיע כסולנית אורחת בבתי-האופרה הלאומיים של פינלנד ואסטוניה, באופרה הישראלית החדשה, ב״עיר המוסיקה״ בפריס, בתיאטרון קאן, בפסטיבל האופרה של ריינסברג, בפסטיבל ישראל, בפסטיבל באד קיסינגן ובסיור ההפקה "הקומדיה השטנית" לצד השחקן ג'ון מלקוביץ’ בארצות-הברית. בין תפקידיה:קליאופטרה ביוליוס קיסר במצרים וגלתיאה באסיס וגלתיאה (הנדל), אאורידיצ’ה באורפאו ואאורידיצ׳ה (גלוק), סוזנה בנישואי פיגרו, פמינה בחליל הקסם, דספינה בכך עושות כולן וצרלינה בדון ג׳ובאני (מוצרט), רוזינה בספר מסביליה (רוסיני) ואן טרולב בדרכו של הולל (סטרווינסקי). קלייר מרבה להופיע ברפרטואר קונצרטנטי נרחב באולמות כגון: המוזיקפריין בוינה, הפילהרמוני בברלין, וויגמור הול והברביקן בלונדון, אולם אליס טולי בלינקולן סנטר ניו יורק, ארמון האמנויות בבריסל, האודיטוריום הלאומי במדריד והגולבנקיאן בליסבון. קלייר הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הפילהרמונית של ברמן, התזמורת הסימפונית של ברלין, התזמורת הסימפונית הלאומית אסטוניה, התזמורת הסימפונית אולסטר, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, תזמורת האמנויות הפורחות, תזמורת האקדמיה הווינאית, תזמורת הלסינקי בארוק ותזמורת הקאמרטה ירושלים.
בליני מלחין איטלקי מסיציליה הלחין את האופרה "בני קפולט ובני מונטגיו" ועוד, כאן בערב זה קלייר שרה שלושה שירים שלו. שירה בקול כזה בקווים נקיים, נהנתי מאוד.
מאותה תקופה היא שרה יצירה של דוניצטי מתוך האופרה שיקוי אהבה, מה עוד אפשר לומר ולהלל זמרת אופרה כמו קלייר? ביצוע מצוין.
ואז היא ממש נתנה ב"ראש" עם טרנטלה של רוסיני. בהופעה כזו אינטימית אתה מתאפק לא לקפוץ מהמקום כי בעוצמות שהיא שרה וכל כך קרוב זה היה מהמם.
המעבר החד לצרפת הדגיש את ההבדל בין מלחינים איטלקיים לבין מלחינים צרפתיים. העולם הצרפתי לא מוגדר, מרחף והעולם האיטלקי מוגדר ומלודי.
עתה השירה יותר נוגה אולי עמוקה יותר, ואתה מרגיש את זה לא רק בשירה אלא בהבעה שלה ושפת הגוף.
לא פלא שהשירה היתה נוגה שכן ארנסט שוסון היה ידוע בהלחנה בעלת אופי דרמטי. השירים:
Le colibri ו Sérénade italienne היו מדגם מייצג של היצירה שלו , כמובן שירים שנכתבו על ידי משוררים שונים אבל ההלחנה מדגישה את הקו של שוסון.בשיר הסרנדה אנו נחשפים למימיקה של קלייר שמדגישה את העצב הדרמטי. שתי היצירות מאפשרות לקהל להאזין לקול הסופרן הנקי והמעולה של הזמרת.
שני שירים של פולנק סיימו את החלק הצרפתי. השיר הראשון די דרמטי ועגום זכה גם להבעה מתאימה אולם השיר השני Fetes Galantes היה שיר על מסיבת חיזורים ואהבה שמשתוללת על הבמה… קצב מהיר משגע. שיר היפר קצבי המתאר דמויות שונות אולי קצת היסטרי הייתי אומר וקלייר היא ביצעה אותו למופת.
בחלק השני של הערב עברנו לספרד של רודריגו, מאז הארנחואס אני מכור לחואקין רודריגו. למרות שהמדריגל זו יצירה קצבית לגיטרה ותזמורת, הרי שהשירים הם בעלי אופי קונצרטי ספרדי. השיר Con qué la lavaré דרמטי, לעומתו השיר De donde venis ממש שובב, פלצטים של סופרן. השיר האחרון של רודריגו מתוך יצירה זו De los álamos vengo, madre היה קיצבי כמו שיר לכת או משהו דומה.
היצירות מאת אנדרה פרווין לוקחות אותנו מעבר ליבשת מלחין גרמני שחי בארה"ב ואת המילים כתבה הסופרת טוני מוריסון זוכת פרס פוליצר. ליווה את קלייר בן זוגה צבי אורליאנסקי בצ'לו וחגי בפסנתר והסגנון שמעיד על הגישה של המלחין לג'אז (אפשר גם לומר בן זמננו…) מורגש גם בליווי וגם בשירה הקופצנית והנעימה.
כמנהגו חגי מביא לקהל יצירה של מלחין ישראלי והפעם זה היה עודד זהבי ביצירה אידית (מילים קדיה מולודובסקה) בביצוע בכורה של קלייר מגנאג'י. דער פויגל פון גן עדן, סיפור גדילה של ילדה, שיר שנוגע בלב. האידיש עושה את זה ומחזירה אותנו כמו הלאדינו למקורות.
להדרן שמענו את שירת מרים בלאדינו ועברית פיוט מבית הכנסת משירת יהודי ליבורנו, נוגע. מזכיר קריאה בהגדה "כי גאו גאה".
לסיכום, קלייר בחרה והגישה רפרטואר שהוא בעצמו מסע על פני מדינות, תרבויות, ומלחינים.