דוג מן בקולנוע, מהו הגבול בידידות של אדם לכלבים
פנטזיית הנקמה המטורפת של דאג ( דאגלס) שאביו זרק אותו לכלבים תרתי משמע היא סחרחורת אנושית נוגעת מחד אבל גם מטרידה מאידך. כשראיתי את היו טיוב , הטריילר לסרט לא רציתי לצפות בו, אבל הבטיחו לי סרט מהנה אז צפיתי, צפיתי בשקיקה בנשימה אחת בלי לנשום…
הסרט למעשה מתחיל כשדאג נעצר בניו ג'רזי כשהוא נוהג במשאית מלאה בכלבים. במעצר הוא פוגש את אוולין, פסיכיאטרית, הנשלחת לתחנת המשטרה כדי לחקור אותו ובאמצעות פלאשבקים הוא מספר את סיפור חייו ראשית, כילד קורבן לאלימות של אביו עד כדי איבוד השימוש ברגליו ואת זמנו הקצר במוסד לנוער שבו הוא מתאהב במורה שלו לתיאטרון, סלמה, שמכירה לו את שייקספיר (לימים הוא מצהיר שהוא מכיר בעל פה את כל מחזות המחזאי). לאחר מכן כמאסטר של כלבים רבים שעוזרים לו לגנוב תכשיטים וחפצים יקרים וכן להגן על אנשים נזקקים. דאג גם מספר שהוא הופיע מדי שבוע כדראג קווין במופע קברט.
כך למעשה לאחר מעצרו, דאגלס פותח את ליבו לספר לאוולין החוקרת משטרתית את סיפור חייו המרגש ויוצא הדופן. כילד, אביו השליכו לחיות את חייו בכלוב עם כלבים משוטטים, ובמקום להישבר הוא מפתח עימם קשר רגשי עוצמתי והם מסייעים לו לצאת מהבור הרגשי והפיזי.
כאשר שנים לאחר מכן , עם יציאתו לחיים, הוא מחליט להסתתר מאחורי איפור כבד ובגדים נוצצים ואיתו הולכת לכל מקום החבורה על ארבע. דאגלס יוצא להביא סוג של צדק וגאולה לנפשו .
כילד שנזרק לתוך כלוב כלבים הוא מצליח להתחבר ולהתחבב עליהם והם לא תוקפים אותו, והמשך הקשר עם הכלבים ממשיך גם בבגרותו לאורך כל הסרט – העלילה. כאן בעצם קיימת בעיה בסרט, הכלבים מבינים אנגלית ועושים הכל במדויק לפי ההוראות שלו וזה לא ממש משכנע כשמתעמקים בסרט. יחד עם זאת זה סרט גם מבדר, גם אנושי וגם סוג של סרט מתח. אני נהניתי.
בפסקול הסרט משולבים שירים בביצוע: מרלין מונרו, יוריתמיקס, אדית פיאף, מרלנה דיטריך, שרל טרנה, זי זי טופ וקטעים אינסטרומנטליים בביצוע בין היתר של מיילס דייוויס וג'נגו ריינהרט.
צוות אמנותי
בימוי ותסריט: לוק בסון
הפקה: וירז'ני בסון סילה
מוסיקה מקורית: אריק סרה
צילום : קולין ונדרסמן
עריכה: ז'וליאן ריי
אילוף החיות : מתילד דה גאני מוריאל בק
שחקנים
דאגלס: קיילב לאנדרי ג'ונס.
אולין : ג'ו ג'ו טי. גיבס
אקרמן: כריטופר דנהאם
סלמה: גרייס פלמה
מייק: קלמנס שיק
אל ורדוגו: ג'ונס צ'ארלס אגילר
אמו של דגלאס : אייריס ברי
אישה אריסטוקרטית: מריסה ברנסון
צרפת 2023, 114 דקות, דובר אנגלית, תרגום לעברית.
הפצה בישראל רד קייפ.
החל מן ה 14 במרץ בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ .
https://www.youtube.com/watch?v=c6_xb-YWyPE
הצהרת הבמאי
ההשראה לסרט הזה הגיעה בחלקה ממאמר שקראתי על משפחה צרפתית שהשליכה את הילד שלה לכלוב כשהוא היה בן חמש בלבד. מזה עלתה המחשבה, מה אירוע כזה גורם לאדם נפשית. איך אדם שורד? ואיך הוא מתמודד עם הסבל שלו? רצתי באמצעות הסרט דוג מן לחקור את המצב הזה.
סבל וכאב הוא דבר המשותף לכולנו, ואהבה היא תכשיר הנגד היחידי שיכול לסייע. החברה לא תוכל לסייע בידך, אבל בכוחה של האהבה לרפא. דוג מן בנה לו קהילה של כלבים שהיא יכולה להעניק לו את הריפוי ואת האהבה .
דוג מן לא היה הופך לסרט ללא כלב לאנדרי ג'ונס. הייתי צרך למצוא שחקן שיוכל להתמודד עם כל האתגרים בגילום דמות כל כך מורכבת. לגלות את העצבות, את התשוקה, את העוצמה ואת המורכבות.
אנשים הצופים בסרטים מבקשים לגלות איזה סוג של אמת בסיפור למרות שהוא בדיוני. רציתי להיות כן ככל שאני אוכל בסרט הזה. אני רוצה שתתחברו לגיבור שלי, אל המעשים שהוא עושה ואל הפעולות שהוא נוקט כדי להתגבר על הסבל שהוא חוה. אני רוצה שתאהבו את הדמות הזו.
אני מקווה שהצופים יוכלו להגדיר להם את סוג הכאב שהאיש הזה חוה. כאב שבאמת קשה להכיל . הוא סבל בצורה קשה הרבה יותר מכל בן אדם ויחד עם זאת הוא מצליח לשמור על כבודו
העבודה עם הכלבים.
לואי לטרייה, שותף ותיק של לוק בסון הציע לבסון ולמפיקה שלו, רעייתו וירז'ני בסון סילה, לפנות למאמנת הכלבים מתילד דה גאני. בסון סילה אומרת " לואי עבד איתה בסרט אמריקאי כמה שבועות קודם לכן. ברגע שלוק פגש אותה והסביר לה מה הוא רוצה היא קיבלה חופש מוחלט להחליט על הצוות שלה ולתכנן את מה שנראה לה מתאים לסרט."
למרות שהיא נכבשה על די התסריט מתליד שעבדה בהוליווד בסרטים רבים, חששה מהגודל והתפקיד של הכלבים בסרט הזה. " ידעתי שיהיו הרבה כלבים בסרט אבל לא כמות כזו ועם אישיות כל כך שונות. זה היה מסובך וזה הצריך הרבה אימונים והדרכה ולא היה זמן רב. ולוק בסון נתן לי יד חופשית. היה חשוב להסביר לו שמוכרחים לעבוד עם כלבים שכבר אומנו ויש להם ניסיון, הראיתי שלו שני כלבים שיש לי בחברה, הוא התאהב בהם מיד. היינו צריכים לחפש כלבים נוספים. אז נסעתי לצרפת ופגשתי מאלפי כלבים וחיפשתי כאלה שענו על הקריטריונים שלי."
היא יצרה קשר עם מוריאל בק, מנהלת חברה לכלבים המופעים בסרטים צרפתיים שהיו ברשותה כל האמצעים להכנת והדרכת הכלבים. " ביקשתי ממנה לגייס את כל הכלבים המתאים ואת המאמנים הנכונים, זה אפשר לי להתרכז בהכנות בסופו של דבר שכרנו כ 15 מאמנים כדי שיאספו את כל הכלבים שהיינו צריכים. החלק הקשה היה לתאם בין כולם ביחד באותו זמן, את הכלבים, המאמנים, הסט והשחקנים. היה צריך לאמן את הכלבים שהם ידעו מה מבקשים מהם לעשות ושעדיין יראו טבעיים. למשל כשהיה עליהם להתפזר, לברוח או להראות מפוחדים. היינו צריכים להכין אותם אבל לא יותר מדי. על הסרט עבדנו מוריאל ואני ביחד להכין את הצוותים שלנו להדריך את הכלבים. בסצנות מורכבות"
בסון בילה מוספיה "וירזי'ני התעסקה בעיקר במשימות המדויקות של הכלבים, לקפוץ על השולחן, להביא דבר כזה או אחר, לעבור דרך סורגים ועוד מוריאל עסקה בעיקר בסצנות הקבוצתיות. הן השלימו אחת את השנייה".
סופן טרפט התעסק במה שנקרא "הדרכת נשיכה", אותה טכניקה שמאפשרת לכלבים לשלוט בעוצמת הנשיכה שלהם, בעוצמת נעילת המלתעות שלהם." היינו צריכים להכין את הכלבים כך שלא ייבהלו כשחקן משנה את עוצמת הקול שלו, מתחיל לשיר, או עושה ג'סטות גדולות".
אלו פיגלרז מאמן נוסף, אומר "אני הייתי כדי לספוג נשיכות במקום השחקנים". אחד התפקידם של מתילד היה לחבר בין השחקנים לכלבים. לצור קרבה וחיבה והכרות בעיקר עם כלב, הוא הגיע לשלושה ימים לבלות עם הכלבים ולהתרגל למאמנים הוא היה סקרן, מאד רצה להיות מעורב.
היתה לו היכולת לתקשר עם הכלבים".
מתילד נזכרת בסצנת "הגנבים הקטנים", כשהכלבים היו צריכים לרוץ כמה מאות מטרים עם חפצים בפיהם. זה היה מורכב כי הם היו צריכים להישאר ללא תנועה ופתאום לברוח כולם ביחד . למזלנו לוק הכין סטורי בורדס לכל סצנה, שהיו מאד מפורטים וזה הקל מאד את העבודה.