פודי'ז | Foodies
בכורה: יום שני, 13.7, בשעה 22:00 ב-yes דוקו וב-yesVOD.
ב 13.7 ישודר ביס דוקו הסרט " הפודיז"
https://www.youtube.com/watch?v=8R4DuBbUyRg
העניין בעולם המטבח העילי (ה"הוט-קוויזין") גדל בקצב מטורף. היכנסו לעולמו של אחד האנשים המשפיעים ביותר על הסצינה הזו – הפוּדיז, זוהי תת-תרבות של בלוגרים-מבקרים-קולינאריים שמשימתם העיקרית – לאכול במסעדה הטובה ביותר על פני כדור הארץ.
עם גישה לכמה מהמסעדות הטובות ביותר בעולם, אנחנו פוגשים את קבוצת האנשים הקצת ביזארית הזו (אך מלאת קסם) – מניאקים של אוכל.
בימוי: תומאס ג'קסון, שרלוט לנדליוס, הנריק סטוקייר (95דקות. שבדיה, 2014)
אני מאוד ממליץ לכם חברי הבלוגרים וחברותי הבלוגריות לצפות בסרט ולנסות להבין את דרכנו, דרככם בעולם הזה של פודיז או בלוגרי אוכל. אין לי ספק שהשוני שתגלו הוא כמרחק בין ישראל לארצות מהן באו הבלוגרים לתכנית.
אני חושב שמחד יש לנו נבחרת של בלוגרי אוכל ( זכר ונקבה כמובן) שהם מומחים בתחומם בבישול או אפיה, חלקם אניני טעם שיכולים בכנות לכתוב ביקורת כנה אמתית ואמינה על מסעדות. ומאידך יש לצערי כאלו שהסצנה של ארוחות חינם ומתנות הן שהביאו אותם ( זכר ונקבה) לשם. האמת שאף אחד לא אשם במצב הזה שנוצר, שיצרנו, או שקיים. בעצם מי שיוצר את המצב (אבל תמיד צריך שניים לטנגו, תזכרו), זה יחסי ציבור שצריכים ביקורת למסעדה בבאז בעל עוצמות, והכמות של הבלוגרים היא הקובעת ולא האיכות. פעם אני זוכר עד היום הזמינו אותי למשרד יח"צ מכובד וישבתי שם מול המנכ"ל בעריכת אירוע לבלוגרים, והוא שואל אותי כמה אני רוצה על ראש!! נדהמתי. לא יצא מזה כלום.
אבל זו הנקודה הבלוגרים הפכו לכמות של באז למסעדות בלי כל קשר לאמינות הדיווח הנובעת מיחסי בלוגר- יח"צ. הביקורות הנוקבות שלי לא פעם זכו לתגובת היח"צ " תעדן" או " בבקשה אל תפרסם בכלל" וכן אני בהחלט לא נקי מחף, כולנו, ( בעירבון מוגבל) מי יותר מי פחות נמצאים בביצה הזו, ונכון אני חייב לציין שיש פודיז, בלוגרים שבחרו מראש להימנע מכל הסצנה הזו ולהיות או עצמאים כפודיז אמתיים בלתי תלויים ולא אוכלי חינם ואפילו יש קבוצות שאני עוקב והן בכלל לא מכניסות את הרגליים לביצה בה אנחנו משוטטים!
איך נאמר בסרט הסצנה הזו הפכה למדרון חלקלק למידע לא אמין, וכך אני מקבל מפעם לפעם משפים הערות על בלוגרים והתנהגותם.
מאידך יש מסעדנים גם בסרט וגם כאן בארץ שיש להם הכרה בחשיבות של הבלוגרים ובהחלט הכוונה שלהם כשמזהים בלוגר זה לפנק אותו שיהיה מרוצה ויכתוב ביקורת אוהדת
חברים ביקורת לא אוהדת הרסנית ויש בה בהחלט לגרום נזק למסעדה ( שיש שם עובדים ומשפחות שמתפרנסים) ונכון מאידך שאנחנו מצטערים אם מגישים לנו פטטה בראבס מתפוחי אדמה לא מבושלים או סטייק סוליה ודג יבש. מי שמגיש אוכל לא טוב לא ראוי לביקורת אוהדת כי גם היא הרסנית.
שלא תבינו אותי לא נכון, אין כאן אצבע מאשימה על אף אחד, להיות בלוגר בעולם הזה של בלוגרים זה בכלל לא קל ( כי יש כמויות עצומות של בלוגרים) ובכלל הפורטלים השונים מייצרים בלוגרים כל יום, התחרות את מי יזמינו הופכת קשה. וכשמזמינים זו השקעה של זמן ונסיעות וחניה וצילומים וכו' וכו' בלה, בלה בלה… אם אתה בלוגר זה צריך לבוא מהתשוקה שלך!
והנה כאן בסרט הפודיז שהם הבלוגרים בעולם נוסעים על חשבונם מארץ לארץ רק על מנת לכתוב ביקורת על מסעדה ששמעו עליה. יש שם בלוגר שביקר ב 139 מסעדות כוכבי מישלן בעולם.
אין ספק שלבלוגרים יש השפעה על העולם הקולינרי, אבל לשם כך צריכים להיות מקצועניים, כמו הבלוגרים שתראו בסרט, סובבי עולם ויבשות. ונכון שמסעדנים מזהים אותם לפי הסצנה של הצילום והאינסטגרם, היום אין סודות. הם אפילו עוקבים אחרי הבלוגרים ומסיקים מסקנות איך להשתפר ואיך להיות טובים יותר.
כשצפיתי בסרט ניסיתי לחשוב איך הכל התחיל אצלי…
היו היה פעם… הייתי בכלל כותב במתכונים של ואי נט בתחילת שנות ה 2000 אחר כך הייתי כותב סיפורי אוכל באתר " המקלעת" שנפרץ והפסיק לפעול, שם קיבלתי את המיתוג "הקדירה של ששת".
התחלתי לכתוב בסביבות שנת 2008 על הישרדות ומשם דברים התחילו להתגלגל….
פנו אלי ב 2009 מערוץ 10 לסקר מסעדות לתכנית אליפות המסעדות וקרב סכינים, אותן השנים ערוץ 10 טיפח חבורה נכבדה של בלוגרים חלקם פודיז נכבדים עד היום.
האירוע השני בעל השפעה בעולם הפודיז – בלוגרים בארץ היה ארוחה מיוחדת ("Eat&Twitt") שהתקיימה במאי 2009 במסעדת פורלין. כאן זו כבר הייתה גושפנקה שמי שהשתתף שם הוא פודיז רציני ובעל השפעה.
והייתה גם ארוחת בלוגרים באינדירה בה הוקם " מועדון מבקרי המסעדות " של הדמרקר קפה, ועוד
אחרי האירועים האלו כבר התחלתי לנהל קהילת אוכל בקפה דמרקר, והקמתי עם הזמן בנוסף לבלוגים שלי את האתר " הקדירה של ששת" ומשם כמוני, כמוכם, אנחנו פועלים בשטח כל אחד בדרכו שלו, כל אחד עם האמת שלו והאמינות שלו. ואולי הצפייה בסרט תמקצע אותנו במעט ואם כן דיינו.