מבוך השקרים
Labyrinth of Lies
Im Labyrinth des Schweigens
מבוך השקרים זהו סרט גרמני (2015), דובר גרמנית.
לקראת יום השנה ה-70 לסיום מלחמת העולם השניה אמרה קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל: "הגרמנים לא יכולים להתעלם ממה שעשינו בתקופת הנאצים… גרמניה לא יכולה להתעלם מעברה הנאצי ועליה להיות רגישה למה שגרמה לארצות אחרות…"
השנה היא 1958. עורך דין צעיר יוהן ראדמן העובד במשרד התובע הכללי בפרנקפורט על נהר המיין, צעיר שאפתן ועקשן החל לחקור את פשעי הנאצים באושוויץ. יוהן, חדור מוטיבציה, עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. הוא מראיין עדים, נובר בארכיונים, אוסף חומר ומחפש את הפושעים שאחרי המלחמה הפכו לאזרחים מהשורה ועוד קיבלו הגנה מחבריהם וממונם. הוא נתקל בגילויי חשדנות, עוינות, התנגדות ואף ניסיונות לפגיעה פיזית. הוא מבין שהגרמנים רוצים לשכוח ו"לטייח" את מוראות המלחמה אך אינו מניח. זוועות העבר והעוינות לדרכו גובים ממנו מחיר אישי ומקרבים אותו לסף שבירה. אין כמעט דרך אפשרית לצאת מהמבוך הזה, כשכולם סביבך נראים כמי שהיו מעורבים או אשמים. מתוך 7000-8000 אנשי אס.אס ששירתו במחנה, הועמדו לדין כתוצאה מעבודתו המאומצת 22 איש במשפטי אושוויץ שהתקיימו בדצמבר 1993. למשפטים זומנו 360 עדים מהם 230 ניצולי שואה. על 6 נאשמים נגזר מאסר עולם והשאר קיבלו 5-14 שנות מאסר, 4 זוכו ורבים לא ריצו כלל את עונשם.
יוהן אומר בסרט "הענישה אינה העיקר, אלא העדויות, עדותם של הניצולים שנשמעו בגרמניה ובכל העולם".
השמות והאירועים כולם אמיתיים, אין בסרט מחזות קשים, אך יש בו סיפורים קשים בעדויות. המשחק מצוין והשחזור התקופתי משכנע.
הסרט מומלץ לכל יהודי ולכל אדם.
תיאור מפורט:
גרמניה 1958, בניה מחדש, הנס הכלכלי. יוהאן ראדמן (אלכסנדר פהלינג) צריך להתחיל את דרכו בעולם ההוצאה לאור מהצדדים המשעממים של המקצוע. כאשר העיתונאי תומאס גניילקה (אנדריי שימנסקי) גורם למהומה בבית המשפט, ראדמן משתגע למשמע אוזניו: חבר של גניילקה זיהה מורה כסוהר לשעבר באושוויץ, אך איש אינו מעוניין להעמידו לדין. למורת רוחו של מעסיקו, ראדמן מתחיל לחקור בנושא, ומוצא את עצמו ניצב מול רשת של הדחקה והתעלמות, וגם אידיאליזציה. באותם ימים, היו כאלה שמעולם לא שמעו את השם "אושוויץ", ואלה שהכירו רצו לשכוח. רק התובע המרכזי פריץ באואר (גרט פוס) מעודד את סקרנותו של ראדמן. באואר ניסה בעצמו להביא את הפשעים שבוצעו באושוויץ לידיעת הציבור, אך לא היו לו די ראיות משפטיות. כאשר ראדמן וגניילקה מוצאים מסמכים שמובילים למבצעי הפשעים, באואר מבין מיד על איזו חבית נפץ הם יושבים. התובע הצעיר מקדיש את כל כולו לייעודו החדש, לדעת מה באמת היה שם. הוא מתחקר עדים, חושף תיקים, מעלה עדויות ומצייר תמונת מצב שאיש לא מעוניין לשמוע, גם לא אהובתו מרלנה וונדרק. ראדמן חוצה גבולות וחושף שגם חבריו ועמיתיו לעבודה היו חלק ממבוך השקרים, כשהוא יודע שחשיפת האמת תשנה את פני המדינה לעולם.
"מבוך השקרים" בוחן את הצד האפל שמאחורי "הנס הכלכלי" של גרמניה בשנות החמישים, תקופה של התחדשות ושל רוק'נ'רול, בה לא רצו להביט לאחור. הסרט מצליח לתאר בצורה מותחת ומרגשת את השינוי המהותי שקרה בגרמניה של אז ביחסה לעבר. זהו סיפור על אומץ, לקיחת אחריות ומאבק לצדק.
| משתתפים | |
| יוהאן ראדמן – אלכסנדר פהלינג | Alexander Fehling |
| תומאס גניילקה – אנדריי שימנסקי | Andre Szymanski |
| מרלנה וונדרק – פרדריקה בכט | Friedrike Becht |
| סימון קירש – יוהנס קריש | Johannes Krisch |
| אריקה שמיט – הנזי יוכמן | Hansi Jochmann |
| אוטו האלר – יוהאן פון בלוו | Johan von Buellow |
| ולטר פרידברג – רוברט הונגר בילר | Robert Hunger-Buehler |
| פריץ באואר – גרט פוֹס | Gert Voss |
שפה: גרמנית
תרגום עברית ואנגלית
אורך: 121 דקות
גרמניה 2014
בניגוד למשפטי נירנברג הידועים, משפטי אושוויץ לא מוכרים היום לקהל. בדרך מסוימת אנחנו רואים בסרט שלנו אמצעי למנוע שכחה של אירועים אלה.
הסרט לא בנוי כמו שיעור היסטוריה מובנה וברור, אלא כאירוע חוויתי. בפועל, עברו למעלה מחמש שנים מהשימוע הראשון ועד לפתיחת המשפט הראשון של אושוויץ. גם הפקת הסרט עצמו נמשכה זמן רב.
הרעיון הראשוני הועלה על ידי התסריטאית אליזבת בארטל. היא קראה על האירועים בעיתון ופנתה למפיקה סבינה לאמבי עם הנושא. המפיקה מיד זיהתה את הפוטנציאל של הסיפור, שמעולם לא הוצג בדרך קולנועית. השתיים החלו לפתח את הסיפור וגייסו את הבמאי ג'וליו ריצ'רלי ככותב שותף. הבמאי פיתח משיכה חזקה לסיפור והבין שמבחינתו זה חייב להיות סרט היסטורי רחב יריעה. אי לכך, היה צורך לגייס מפיקים מנוסים כדי להצליח בפרויקט. בשנת 2011 הם נפגשו עם חברת הפקה גדולה שנדלקה על הסיפור, והחליטה לשתף פעולה.
במשך שנתיים נוספות התסריט שוכתב ופותח. בארטל וריצ'רלי עבדו יחד על הפיתוח של הסיפור. ריצ'רלי הבמאי שכבר הוכיח את יכולותיו בעבר, שכלל את המבע הקולנועי בסרט והתחיל לרתום שחקנים מתאימים לדמויות. השניים הגיעו להחלטה תסריטאית מכוונת לבנות סיפור בדיוני הממוקם על רקע של האירועים האמיתיים בשילוב דמויות מן המציאות. אחת מהן היא פריץ באואר, התובע היהודי שניצל בזכות זה שהוא ומשפחתו הצליחו לברוח לדנמרק ומשם לשבדיה, בזמן מלחמת העולם השנייה ובהמשך הוא היה אחד האנשים המרכזיים שהובילו ללכידתו של אייכמן.
המטרה של יוצרי הסרט הייתה ליצור סרט שעוסק בנושא חשוב, מציע אינפורמציה ומרחיב את האופק לצופים ומצד שני לא מוותר על ההנאה שבצפייה בסרט. מפיקי הסרט טוענים שעבור הגרמנים, זה לא פשוט לשפוט היום את הוריהם וסביהם מהעמדה הנוחה על הספה בחדר המגורים. אולם לדעתם הם חייבים לדאוג ולפעול שדבר כמו אושוויץ לא יחזור לעולם. זו העמדה שנוקט הסרט, ועל כן הוא רלוונטי מאוד גם היום. התקופה בה מתרחש הסרט היא תקופה שלא עסקו בה כמעט בקולנוע. הם מקווים שבאמצעותו קהל צעיר יוכל להבין ולדעת מה קרה באותם ימים אפלים. הם מקווים שהסרט יגרום להורים ולסבים לשתף את הדורות הבאים במה שידוע להם מימי המלחמה, לפני שיהיה מאוחר מדי.
צפינו בסינמטק
החל מ 21/5/15 בבתי קולנוע ברחבי הארץ