בינג קרוסבי – "ניו יורק של שנות ה-30" – כך מחזיר אותנו מייקל מוונסו לשירים של פעם, שירים חסרי בושה משנות ה-20 וה-30 שהיו אסורים באותה תקופה. האופי השובב והרומנטי שלהם הוא זה שהופך אותם גם לנצחיים. את השירים הוא ביצע בסגנון ג'אז האופייני רק לו לדעתי. שירים ששר בינג קרוסבי ונט קינג קול, ארווין ברלין ואחרים , כמו Cheek to Cheek, I Can’t Give You Anything but Love, Blue Skies, ו- Pennies from Heaven.
לצדו הופיעו: כריס פטישל – פסנתר, והחבר'ה שלנו: עמית פרידמן – סקסופון, שי זלמן – תופים, ואסף חכימי – בס.
אני חייב לציין כי עמית פרידמן ממש "גנב את ההצגה", הוא יחד עם שי זלמן בלטו על הבמה בביצועים! לא שאסף חכימי היה פחות טוב, ממש לא . או שנגן הפסנתר שמלווה את המופע של מייקל והגיע עימו מארה"ב היה פחות, אבל שני אלו הגישו ביצועים מעולים.
שי זלמן נתן קטע סולו (לא הקלטתי כי הייתי מהופנט) מהמם !! בשיר Blue Skies.
ההופעה של מייקל מוונסו על הבמה היא ממש הצגה, הוא גבוה מאוד, גמלוני משהו ובשירה שלו הוא כמעט "בולע" את המיקרופון ומשמיע קולות שלא שמענו על הבמה.
יש רגעים שהוא יורד מהבמה וניגש לקהל ומשתף אותו, יש רגעים שהוא ישב על הבמה מול הקהל וכאילו ניהל דו -שיח עם הקהל , והקהל שמילא את אולם רקאנטי במוזיאון ישראל אהב אותו והריע לו כמו שגם הריע ומחא כפיים לאחרים.
מייקל נותן "חופש" ומאפשר לכל אחד מהאומנים שלצדו לתת קטעי סולו, כך שבנוסף לקטעים של עמית פרידמן היו גם קטעים של אסף חכימי. והיה ממש ביצוע סולו של כריס פטישל שהיה ג'אז קלאסי ברמה מאוד גבוהה.
https://www.youtube.com/watch?v=5RdOMDm7yeE
בתור ילד מייקל למד פסנתר ופיתח את אהבתו לג'אז, במיוחד למלך הסול, ג'יימס בראון, כשזה הופיע בלונדון. ג'יימס בראון הזמין את מייקל להופיע איתו לעיתים קרובות. מייקל ניגן גם בטרומבון ובגיל 16 עזב את ביה"ס כדי להופיע עם להקות ג'אז מקומיות ברחבי אירופה ובאסיה.
מייקל זכה בתחרויות מוסיקה שונות כמו בפרס הRoyal Northern College of Music- והArts Educational Young People's award -. הוא קיבל הכרה בינלאומית על הישגיו.
ב2005 אחרי הוריקן קתרינה, התבקש להופיע כזמר במחזה "קתרינה" בהפקת Jericho House בלונדון.
הוא הוזמן לנהל את הסשנים הליליים במועדון הנחשב Ronnie Scott's Jazz Club, שם הפך למנחה הבית ל-4 לילות בשבוע. מייקל גם פיתח תוכנית רדיו וכן תוכנית לימודי ג'אז לילדים במועדון זה.
ב2010 וינטון מרסליס אישית ביקש ממייקל להצטרף לצוות המורים בלינקולן סנטר ולהתמנות לראש תוכנית הAfter-Hours- בDizzy's Club Coca-Cola-, שאותה הוא מנהל עד היום.
בקריירה המתפתחת והמשגשגת של מייקל הוא הופיע עם דידי ברידג'ווטר, ג'ון הנדריקס, ג'יימי קולום, וינטון מרסליס ועוד רבים וטובים.
לארץ הוא הגיע בהזמנה של זיו בן, המנהל האמנותי של סדרת "ג'אז חם" ומנכ"ל "שמים- ארגון, נהול והפקה". אני אישית משתדל להגיע להרבה מופעים בסדרה ג'אז חם שמופקים על ידי "שמים", זהו תו איכות בשבילי, אף פעם לא התאכזבתי.
יש לציין שמייקל בחור ביישן… הנה ביצוע שלו עם באנד מארה"ב של אחד השירים שהיו על הבמה:
https://www.youtube.com/watch?v=dbKmd-e1ez4
https://www.youtube.com/watch?v=Y5HmEFJAQ1A
המופע החל בשיר ושאלה פתוחה לקהל: "מי בעד האהבה". נו, מי לא? ומסתבר שהקהל בישראל מבוגרים לצד צעירים בוגרי כתה י"א שהיו באולם (קצת היפר אקטיביים) היו בעד לאהוב את מייקל ושירתו עם המנעד המיוחד שלו, ספק שר, ספק מפהק, ספק משהו שלא ניתן להגדיר.
https://www.youtube.com/watch?v=zSAQk3Auvzs
עוד על ג'אז חם כאן